בזמן שהמלחמה נכנסת ליומה ה-100, כשלושה חודשים לאחר הפיגוע באלכסנדריה שבו נרצחו 3 ישראלים ולמרות אזהרת המסע החמורה למצרים - יש מי שבוחרים להמשיך לרדת לחצי האי סיני. "תחושת הביטחון נשארה אותו דבר", הם טוענים ומקווים שהישראלים שחוששים יחזרו בקרוב ליעד הפופולרי: "אומרים לך שיש בסיני סכנה, ואז מגיע חבר שהיה שם ואומר לך 'לא דובים ולא יער' - זה עושה משהו", אומר משה לוי שחזר משם רק בשבוע שעבר.
לדברי הישראלים ששוחחו עם N12, בני משפחותיהם והחברים לא תמכו בנסיעה, וחלקם אף ניסו להניא אותם מלעשות זאת. "המשפחה ממש צעקה עליי לפני שנסעתי", סיפרה טליה גרינברג שחזרה מסיני בחודש שעבר וכבר מתכננת את נסיעתה הבאה. "הודעתי להם ממש לפני שנכנסתי לשם, אז לא היה להם זמן לשכנע אותי לעצור. נשארתי כל הזמן מחוברת בווטסאפ, אז איכשהו זה עבר להם בסדר".
היו חששות? בכל זאת מלחמה, אזהרת מסע...
"היה חשש בהתחלה, אבל התגעגעתי ואמרתי שזה יעבור. הגעתי לקאמפ הקבוע שלי בביר סוויר, ובאמת שבתוך סיני הכל היה כמו עולם מקביל - שקט רגוע כאילו אין מלחמה בארץ. אני יודעת שקשה להאמין, אבל היחס ותחושת הביטחון נשארו אותו הדבר, לפחות בקאמפים איפה שאני הייתי".
גרינברג מספרת שהיא לא פגשה ישראלים אחרים במהלך שהותה על חצי האי, אבל רוצה להאמין שבנסיעה הבאה שלה, אותה היא מתכננת לימים הקרובים, כבר תפגוש: "לא נתקלתי בישראלים כי זה היה לפני חודש, הבנתי שבשבוע האחרון ירדו איזה שלושה. מקווה שכשארד שוב כבר יהיו יותר אנשים".
גם טל מהעיר רחובות, חיכתה לרגע שתוכל לנסוע לחצי האי שבו ביקרה כבר פעמים רבות בעבר: "נסעתי לפני שבועיים, לבד. היה לי ברייק מהמילואים וזה המקום שייחלתי לחזור אליו". טל, אם לשלושה, צפתה שתקבל תגובות שונות ועידכנה רק חברה טובה בדבר הנסיעה: "לא רציתי לשמוע דעות, או התנגדויות כאלה ואחרות וגם לא רציתי להדאיג אף אחד. המעבר בגבול היה חלק ולא חשתי שום תחושה עויינת כלפיי, בתור הייתה משפחה ערבית ועוד זוג תיירים דוברי רוסית, כולם יצאו עם דרכונים לא ישראלים".
ואיך הייתה החוויה שם כשיש מלחמה בארץ?
"הגעתי למוניות וחיכה לי הנהג הקבוע שלי, התחבקנו, שמחנו והייתה דרך מדהימה כרגיל. הייתי בראס א-שטן שלושה ימים, בקאמפ היו רק העובדים, בעל המקום ואני. חשתי שהכל שלי לבד - חלום. דגנו ארוחות, בישלנו יחד, שרנו וניגנו. זה היה נטו לנקות את הראש עם החברים האהובים שלי מסיני".
מה היו התגובות אחרי שכבר הבינו שנסעת?
"נתקלתי בהרבה דעות. האנשים הקרובים אלי יודעים שכלום לא יעצור אותי מלנסוע לחפש את הרוגע שלי בסיני, אבל כמובן שהיו כאלו שאמרו לי שאני לא נורמלית. בפייסבוק היו ממש תגובות מוגזמות ואפילו קללות. מצד שני, קיבלתי קרוב ל-50 הודעות פרטיות מאנשים שמאוד רוצים לנסוע וחוששים לשאול שאלות בקבוצה כדי שלא יטנפו עליהם".
בשביל משה לוי מירושלים, זו הפעם ה-19 בסיני. הוא חזר ביום חמישי של השבוע שעבר, אחרי שנכנס לשם עם חבר טוב ורכבו - כפי שנוהג לעשות. "במעבר היו רק איזה עשרה ערבים ישראלים, ואנחנו", מספר. "היה רק דבר אחד שונה, וזה שממעבר הגבול המצרי עד שמגיעים לקאמפ שוטר מצרי מלווה את הרכב, אני מאמין שזה בגלל המצב הביטחוני. אבל חוץ מזה בחמישה ימים שהיינו שם לרגע אחד לא הרגשתי שום דבר שונה", הוא מדגיש.
לוי מספר כי טייל בכמה מקומות ולא נתקל בשאלות או ניסיון ליצור שיח על המתרחש בעזה - "אני יודע שקשה להאמין אבל זה פשוט ככה". הוא וחברו פגשו ישראלית נוספת שישנה באחד הקאמפים הסמוכים, והוא מאמין שבפעם הבאה כבר יפגוש ישראלים נוספים, ואולי אפילו ייסע עם חברים נוספים: "בהתחלה כולם אמרו לי שאני משוגע - עכשיו הם כבר רוצים לחזור איתי לשם".
גם כשלוי עדכן את בני משפחתו בדבר הנסיעה, הוא לא זכה לתמיכה: "התקשרתי לאימא שלי ואמרתי לה שאני יורד לסיני, ושאין לי שיחות נכנסות. בהתחלה היא נלחצה, אבל אחרי יום יומיים כבר הבינה שזה אותו משה שיורד לסיני כבר שנים ושאין לה מה לדאוג. אנשים פשוט אולי לא זוכרים, אבל הרמת אזהרה 4 שחזרה עכשיו, הייתה ככה גם לפני ובמשך שנים ועשרות אלפי ישראלים היו עוברים את הגבול".
ברשות שדות התעופה מסרו כי בשבועות הראשונים אחרי 7 באוקטובר, עברו את הגבול בטאבה "עשרות בודדות" של ישראלים. "כיום הממוצע הוא כ-200 ליום, בימי שבת כ-300 עוברים לחצי האי סיני. הרוב המוחלט של היורדים הם ערבים ישראלים, המספר של מי שמחזיק בדרכון ישראלי בלבד ונמצא בחצי האי הוא ספור", אמרו ברשות.