נוסעים ברחבי העולם מתמודדים עם כאוס של עומסים כבדים בשדות התעופה שמנסים להתגבר על משבר המחסור בצוותים, שבעקבותיו נוצרים תורי ענק, איבוד כבודה וקושי במתן מענה הולם ללקוחות. כך גם בנתב"ג, שבו העומס הפך בחודשים האחרונים לשגרה החדשה בדרך לחו"ל, כאשר הצפי שהמצב ישתפר רק בעוד שנה.
כדי להקל את העומס בכל זאת החליטה רשות שדות התעופה להעביר חלק מהטיסות הבין-לאומיות לטרמינל 1. מרבית הטיסות שטסות מהטרמינל הקטן הן של חברות לואו קוסט (טיסות חסך) עם פחות טסים, לכן בהחלטה להעביר אותן למקום קטן יותר יש היגיון. אך עם זאת, נדמה כי גם טרמינל 1 אינו מצליח לעמוד במספר הנוסעים הגבוה שמציף אותו.
דנה, שעשתה את דרכה אתמול לחופשה בחו"ל, מספרת על המסע שנאלצה לעבור עוד בטרם הגיעה למושב שלה במטוס: "הגענו לנתב"ג בשעה 9:30 לטיסה של איזיג'ט שהייתה אמורה להמריא ב-12:55. בתוך שדה התעופה לקחנו שאטל פנימי לטרמינל 1 שבו וירדנו ממנו בסביבות 9:45. משם התחיל תור של לפחות 20 דקות רק כדי להיכנס לטרמינל 1".
לאחר שהצליחה להיכנס לתוך מבנה הטרמינל, נאלצה דנה לחכות שעה נוספת בתור לבידוק הביטחוני הראשוני, אך משם הדרך עוד נמשכה. "עברנו לתור של איזיג'ט למזוודות, שם חיכינו בסביבות 45 דקות. עברנו לתור אחד כדי להיכנס לאזור ההמראות, שהיה כל כך ארוך שחתכנו קצת מהצד שלו. משם עוד תור לעוד בידוק ביטחוני. בסופו של דבר רק בשעה 12:55, השעה שבה היינו אמורים לטוס, הגענו בכלל לגייט".
בשונה מטרמינל 3, בטרמינל הקטן המרחקים קצרים ואין דיוטי פרי גדול באותה המידה, לכן בזמנים שאין עומסים מדובר במעבר קצר. "יש לציין שלא התמהמהנו בין תור לתור ובכלל בשדה מרגע שהגענו", מוסיפה דנה. "חשוב לקחת אוכל ושתייה, כי לא היה לנו רגע לעצור ולקנות משהו לאכול. כשסיימנו בידוק בטחוני, ישר הלכנו לגייט ונכנסנו. בקיצור תורים של שלוש וחצי שעות בלי שום הפסקה. ילדה שעלתה איתנו למטוס אמרה לאמא שלה ש'אם טסים ליומיים-שלושה זה לא שווה את זה'".