"אם הציבור כועס על תעריף הנסיעה במוניות מנתב"ג — שיבוא בטענות אל משרד התחבורה ולא אלינו, נהגי המוניות. אנחנו משלמים לזכיינית המוניות מהשדה, תחנת הדר־לוד, 2,750 שקל בחודש דמי סדרנות ושבעה שקלים עבור כל נסיעה, וכן משלמים עוד חמישה שקלים לרשות שדות התעופה בכל יציאה מהשדה. אם נסכם את כל התשלומים האלה נגיע ל–3,800 שקל בחודש — וזה עוד לפני 2.5 שקלים שלוקח לנו מס הכנסה עבור כל ק"מ נסיעה".
כך תיאר אתמול בעל מונית בתחנת הדר־לוד, הזכיינית הבלעדית של הסעת נוסעים מנתב"ג, את המודל העסקי שעליו מושתת כיום שירות ההסעות מנתב"ג, והציג כיצד משורשרת עלות הזיכיון שמוכרת רשות שדות התעופה (רש"ת) על נהגי המוניות — ועל ציבור הנוסעים.
כפי שנחשף אתמול ב–TheMarker, משרדי האוצר והתחבורה מנהלים בשבועות האחרונים משא ומתן מול רש"ת על ביטול הקצאת הזכויות הבלעדית, ועל אימוץ מודל חלופי תחרותי שיאפשר הסעת נוסעים ללא רישיון בלעדי. במשרדי הממשלה מבקשים להבטיח בכל זאת נוכחות קבועה ומספיקה של מוניות לאחר נחיתות בנתב"ג — וכן מנגנוני אכיפה נגד הפקעת מחירים. המהלך נעוץ בתרעומת הציבורית הגוברת נגד עלות הנסיעה (המפוקחת) במונית מנתב"ג, בשינויים בשוק המוניות — וכן בגידול בתנועה דרך נתב"ג.
"להסתכל על נסיעה של עשר דקות ולתהות מדוע משלמים 110 שקל — זה לא נכון. גם רופא שיניים לוקח לך 700 שקל בעבור עקירה שאורכת שנייה", הלין בעל המונית בשיחה עם TheMarker. "כמו שהרופא מגלם במחיר את שנות ההכשרה והידע שלו — גם לי צריך לגלם את ארבע השעות שחיכיתי בשדה לנסיעה, כשאין נחיתות".
לדבריו, "לשלם 244 שקל עבור נסיעה לירושלים — זה באמת הרבה. אבל הנהגים עובדים קשה מאוד. אומרים שאנחנו מכניסים 1,500 שקל ביום? אנחנו מכניסים גם יותר מזה, אבל רק בימי השיא של הקיץ, לאחר שגמאנו 600 ק"מ ביום וישבנו על ההגה 14 שעות רצופות. בעונת החורף הלוואי שהיו לי 1,000 שקל ביום — וזה הרי ברוטו, עוד לפני ניכוי דמי סדרנות, דלק וביטוח.
"אם הסעתי נוסע לבית שמש, לפי תעריף של 180 שקל, ולקח לי שעה להגיע לשם ועוד שעה בחזרה, כשאני חוזר ריק — לא הרווחתי כלום. לכן צריך לחשב את העלות שלי כמכלול", הוסיף.
"החאפרים גונבים את הנסיעות הטובות"
במודל הנהוג כיום על ידי רש"ת, הזכות להסעת נוסעים מזדמנים מהטרמינלים בנתב"ג מוקצית לתאגיד מוניות אחד בלבד. התאגיד נבחר בהליך מכרזי שבו מתמודדים המציעים על גובה התמלוגים שישולמו על הזיכיון. באופן כזה מעודדת הרשות הממשלתית תשלום תמלוגים מקסימלי — שמגולגל על הנוסעים.
לנוסעים אין לרוב תחבורה ציבורית חלופית ראויה (ובשבתות לא עומדת לרשותם תחבורה ציבורית כלל) — מה שהופך אותם לקהל שבוי, ומנפח את קופת רש"ת במיליוני שקלים מדי שנה.
הכנסות עודפות אלה הן גם הסיבה לניהול המשא ומתן בחשאי, מחשש לסיכולו בידי ועד עובדי רש"ת. הוועד כבר מנע באחרונה משיכת עודפים כספיים שהצטברו בקופת רש"ת — עד ש"פוצה" בהטבות ובמענקים בשווי 85 מיליון שקל.
בנקודה זו משתלב למעשה אינטרס הזכיין עם זה של רש"ת ועובדיה — היות שגם בעלי המוניות נשענים על השווי הכלכלי שיצר המונופול. לדברי בעל המונית, כל חבר בתאגיד הדר־לוד (מבין 80 בעלי מניות) שילם בעבור המניה שלו כ–100 אלף דולר – ובהיעדר זיכיון, הוא עלול לאבד את השקעתו.
בכוונת הממשלה להשלים את המהלך הרגולטורי, שעשוי לכלול גם תיקוני חקיקה, עד מארס 2017 — לקראת פקיעת תקופת ההתקשרות הבלעדית של רש"ת עם תחנת הדר־לוד במאי.
האינטרס המשותף של שני הגורמים בא עוד לידי ביטוי במלחמה הסיזיפית שמנהלות רש"ת ותחנת המוניות הדר־לוד במתחרים — או בחאפרים, כלשונו של בעל המונית.
"הם מתנהלים פה באופן חופשי כמעט, גונבים מאתנו את הנסיעות הטובות יחסית לאשקלון, טבריה או לירושלים — ושולחים אלינו את הנסיעות ה'זולות' והמשתלמות פחות לפתח תקוה או ראשון לציון", התרעם בעל המונית. "יש להם סדרנית בתוך אולם מקבלי הפנים, שמושכת תיירים למוניות שמחכות להם בתחנת הדלק הסמוכה לטרמינל — אבל לרש"ת לא אכפת מזה, וגם המשטרה לא אוכפת את החוק".
בשבוע שעבר, מספר הנהג, הסלים המאבק של נהגי הדר־לוד במתחרים, ואלה התייצבו בעצמם באולם הנוסעים והזהירו את הנוחתים שלא לנסוע במוניות הבלתי־מורשות. מהלך זה הופסק, לדבריו, בהוראת רש"ת.