ארבע חברות הזמינו לפני כשנה וחצי חבילת נופש לרומא כשאת היום האחרון סגרו במלון הילטון שבשדה התעופה דרך בוקינג, כדי שיוכלו להספיק להגיע לטיסה שלהם לארץ שנקבעה לשעת בוקר מוקדמת.
בכניסה למלון, כמתבקש באותם הימים, הן הציגו בדיקות קורונה תקינות שעשו 72 שעות לפני הטיסה מישראל ותו ירוק, אבל העובדים סירבו לאפשר להם להיכנס בנימוק שלא עשו את בדיקת קורונה באיטליה. בעקבות כך הן נאלצו לעזוב את המקום ולישון על ספסלים בשדה התעופה עד לטיסה.
"לא מצאנו בתי מלון זמינים שקרובים לשדה התעופה אז ישנו כל הלילה בשדה", ציינו החברות. "תכננו להתרענן לפני הטיסה ולהתקלח, ובבוקינג לא אמרו לנו בעת ההזמנה שהמלון הזה דורש בדיקת קורונה שנעשתה באיטליה". לטענתן, כאשר מילאו את ההזמנה, בבוקינג לא נאמר להם שהמלון דורש הצגת בדיקת קורונה איטלקית כתנאי לכניסתן אליו.
כשחזרו לארץ הן הגישו תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות נגד החברה הישראלית למרות שמשרדיה הראשיים ממוקמים בהולנד.
החברה מצידה הגישה כתב הגנה בו טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף בנימוק שההזמנה בוצעה באמצעות בוקינג העולמית. לדברי החברה, היא אינה מעניקה שירותי הזמנת מלונות אלא רק שירותי תמיכה פנימית לבוקינג הישראלית.
הרשמת הבכירה שדנה בתיק התביעה דחתה את טענות בוקינג וקבעה כי על החברה לפצות את התובעות בסכום של 8,000 שקל (2,000 שקל לכל נוסעת) בנימוק שנגרמה להן עוגמת נפש.
בשולי פסק הדין, הרשמת מתחה ביקורת על בוקינג שניהלה את התיק בחוסר תום לב לטענתה ולא הביאה ראיות רלוונטיות שיתמכו בטענותיה. הרשמת חייב את החברה לשלם לתובעות הוצאות משפט בסכום של 10,000 שקל.