בזמן שהמלחמה נמצאת ביומה העשירי, מחאות נגד ישראל מתחילות להתפשט ברחבי העולם. מהפגנות ענק, פעילות מואצת ברשתות החברתיות ואזהרות חמורות לפגיעה בישראלים וביהודים, התחושה בקרב רבים היא שדעת הקהל העולמית עלולה לסטות נגד ישראל ככל שהמלחמה נמשכת. מי שנמצאים לעיתים בקו הראשון של אותן מחאות, הם ישראלים שנמצאים בחו"ל, חלקם מתגוררים בערים הגדולות, אחרים נקלעו אליהן בגלל המלחמה ואחרים הגיעו אליהן לאחר שהחלה הלחימה.
> המל"ל: אלה המדינות שלא מומלץ לטוס אליהן עכשיו
> במרוקו שורפים דגלים - הישראלים מבטלים טיולים
> פחד במצרים: ישראלים גורשו מבית מלון
"היו התראות בסוף השבוע לכן שמנו לב שאנחנו לא מסתובבים בשכונות שאנחנו יודעים שבדרך כלל יש בהן הפגנות", אומרת נוי שמתגוררת בברלין. "אני אישית לא מרגישה בטוחה, הלב שלנו עם הארץ ואנחנו בכלל לא יוצאים מהבית, רק כדי לעשות דברים בסיסיים. הדיסוננס בין ה'חיים הרגלים' פה לבין החיים בארץ שנעצרו מאוד מקשים".
ברלין בירת גרמניה נמצאת בימים האחרונים בכותרות לאחר שהפגנות פרו-פלסטיניות הובילו את הממשלה לקדם חוק שייקבע כי אדם שיתמוך בחמאס, ישרוף את דגלי ישראל או יתבטא באופן בוטה ואלים, יועמד לדין. ישראלים רבים בגרמניה עדיין נמצאים בערנות מוגברת, במיוחד לאחר שביום שישי האחרון (13.10) נקבע יום זעם של תומכי החמאס בעולם, אך התמיכה הבלתי מתפשרת של גרמניה בישראל מעניקה לקהילה היהודית ולישראלים את הביטחון שהם זקוקים לו בימי אלה.
"בהרגשה שלי התמיכה כאן מממשלת גרמניה היא לגמרי לעמוד לצד ישראל", אומרת נוי ומוסיפה, "ברשתות החברתיות תמיד יש דעות רבות ואני מניחה שככל שהמלחמה תמשיך זה יעצים. אני תמיד אעמוד לצד המדינה שלי זה קודם כול. אנחנו כאן ותומכים בישראל מרחוק ועושים את ההסברה הכי טובה שיש. יש לנו תמיכה מהקהילה הישראלית כאן שממש מחבקת אותנו וגם חברים ישראלים".
ניצן נמצאת גם היא בברלין יחד עם משפחתה, לאחר ששהו בעיר כשהמלחמה פרצה ולא הצליחו למצוא טיסה חזרה ארצה. היא אומרת כי למרות התסיסה, נכון לעכשיו קיימת תחושה של ביטחון ברחובות. "אין פה משהו מפחיד, אני לא מרגישה חרדה לביטחון שלי. כשהיינו בלב שכונת נויקולן כשהכל רק התחיל והיה לפנינו רכב עם דגל פלסטין ומוזיקה בפול ווליום, זה היה הדבר הכי מפחיד שחווינו פה אבל אני לא מרגישה שזה היה מתלקח לאלימות פיזית". ניצן חושבת שהתושבים המוסלמים ואלה שתומכים בחמאס לא מעוניינים להיכנס לעימות עם הרשויות. "אני חושבת שיש להם יותר מדי מה להפסיד כי אוכפים פה בגרמניה כל התארגנות שרומזת על תמיכה בחמאס".
ניו יורק: האוניברסיטאות בוערות
בשבוע האחרון הפכה ניו יורק לשדה קרב בין שני הצדדים, מפגני התמיכה בישראל וממולם קולות שמחזקים את הצד הפלסטיני, ואף קולות שתומכים בחמאס עם מפגינים שהציגו סמלים נאציים. אחת הזירות הפעילות ביותר בתחום זה היא זו של האוניברסיטאות והמכללות, שבהן השיח הפרו-פלסטיני הפך לחזק הרבה יותר. "המצב באוניברסיטאות קשה", אומרת אליסה שמתגוררת בניו יורק ולומדת באחת מהאוניברסיטאות בעיר. "ביום חמישי האחרון הייתה הפגנת ענק באוניברסיטה שאורגנה על ידי ארגוני סטודנטים פרו-פלסטיניים. מולה עמדה הפגנה פרו ישראלית שהתחילה כהפגנה שקטה לזכר הנרצחים והמשיכה בשירת שירים כמו 'שבט אחים' והתקווה. מהצד השני היו קריאות כמו מהנהר אל הים. לא פשוט לשמוע את זה, בעיקר כי אני באמת חושבת שהסטודנטים האמריקנים לא מבינים את המשמעות של מה שהם אומרים".
אליסה אומרת שהתחושות כעת לא קלות, במיוחד לאחר מספר מקרי אלימות כלפי יהודים. "היו גם כמה דיווחים על מקרי אלימות כלפי ישראלים ויהודים באוניברסיטה ובקבוצות של ישראלים ויהודים בקמפוס העבירו הודעות של אל תבואו ללימודים ביום שישי, להימנע מהקמפוס ולהישאר כמה שאפשר בבית ואזהרות מ'יום זעם'. זה מפחיד. זה הזוי שאומרים לי, לא באופן רשמי אבל זה הווייב, לא להגיע ללימודים". עם זאת, היא מדגישה שהקהילה התומכת מוכיחה שהכוח מגיע מהאנשים, גם אם לא מהרשויות. "רואים את ההתגייסות של הישראלים גם פה. רואים כמה שאנחנו מחבקים אחד את השני בסיטואציה הזו. אנשים מגייסים תרומות, מנסים למצוא טיסות לחזור למילואים, אנשים מתגייסים זה למען זה וזה תמיד היופי שלנו".
ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב
ביום הראשון ללחימה, כמה שעות בודדות אחרי שהחלו הידיעות להתקבל, דראל עלתה לרכבת התחתית בלונדון. "הייתי לבד בקרון בערך שתי תחנות", מספרת דראל, "עלה בחור וצרח עליי באנגלית 'את יהודייה? את יהודייה?' לא דיברתי בעברית וגם אין עליי שום סממן, ככה שברור לי שזה היה בהקשר למה שקרה שעות לפני ובדיוק הגעתי מכיוון של שכונה מאוד יהודית. עניתי 'לא, ממש לא', שמתי אוזניות וחיכיתי לעבור לקרון אחר ברגע שהרכבת תעצור שוב. חשתי בעיקר בלבול וסוג של זעם, לא הצלחתי להירגע כמה שעות טובות. כשכבר נחתנה עליי ההבנה של המצב לא הייתי מסוגלת לצאת מהבית שלושה ימים והרגשתי מפוחדת, ובעיקר מודאגת ממה שקורה בארץ".
כמו ברלין, גם לונדון הפכה לבמה עבור הפגנות פרו-פלסטיניות. המונים יצאו לרחובות בירת בריטניה, שהודיעה בכל אפשרות כי היא מתייצבת ללא עוררין לצד ישראל ומתנגדת בתוקף לאמירות שתומכות בחמאס. למרות הפגנות הענק, לפי דראל התחושה הכללית היא של ביטחון, ולמעשה למעט אותן מחאות לונדון לא מתעסקת בנושא. "אומנם לא מדברים יותר מדי עברית בקול רם, אבל חוץ מזה הקהילה היהודית והישראלית כאן חזקה. אנחנו לא נשברים, לא מתקפלים, הרבה ישראלים וגם יהודים מקיימים גם הם הפגנות, ואפילו באחת נכחו ותמכו צעירים ליברליים איראנים וגם עצרות זיכרון. אנחנו גם חכמים מספיק כדי לא ליצור פרובוקציות שלא לצורך. כבר ראינו שמורידים כל מיני שלטים ומסרים ומעוותים את האמת בפומבי, אבל זה רק מדרבן אותנו לפעול. אני באופן אישי נמנעת מהתקהלויות פומביות שקשורות לישראל אבל עושה מה שיכולה כדי לתמוך ולתת מעצמי כמה שאפשר מאחורי הקלעים בבניית מערך הסברה עם מספר מתנדבים מהקהילה הישראלית".
בשונה ממקומות אחרים בעולם, בלונדון פתחה הקהילה הישראלית חמ"ל, דאגה ליצור קשר ויצרה קבוצות תמיכה וקבוצת אזהרות ודיווחים בזמן אמת. "יש לנו כאן קהילה ישראלית מדהימה שנקראת 'שלנו', כולנו עובדים ומתנדבים ליצירת סביבה נעימה ובטוחה", אומרת דראל, "אנחנו פועלים יחד עם יהודים בריטים וישראלים נוספים על מנת לבנות מערך הסברה המורכב ממתנדבי הקהילה ומיוזמות אישיות. בסופו של דבר חלק מהמשפחות שלנו בארץ, חלק מהקהילה נקראו למילואים, חברים של חברים נעדרים ולצערנו גם נרצחו. לא משנה איפה אתה על המפה, זה דפק לכל אחד מאיתנו בדלת בדרך כזאת או אחרת, ובייחוד שאנחנו רחוקים, זה מרגיש לעיתים כחוסר אונים - ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב".
"לא להתבלט ולהצניע את העברית"
נטע שנמצאת כעת בברצלונה, אומרת כי המלחמה בישראל נמצאת בכותרות של החדשות בספרד כל יום, אך עיקר התמונות מראות את הצד של הפלסטינים בעזה כשלעיתים יש גם תמונה שמראה את הצד הישראלי. "ברחוב אפשר לשמוע מדי פעם אנשים מדברים על כך. מאז שהכל התחיל קיבלנו הרבה הודעות שהועברו בקבוצות של ישראלים כאן שממליצות 'לא להתבלט' ו'להצניע את העברית'. חלק מההודעות התקבלו גם מגורמי ביטחון", אומרת נטע ומוסיפה, "אבל לתחושתי האישית כל עוד לא מדברים בקול רם בעברית, לא מתקרבים להפגנות או לעימותים ופשוט הולכים כאן ברחוב - אני מרגישה בטוחה. אנחנו נראים כמו הספרדים פחות או יותר, ובלי סממני זיהוי קשה להבין שאנחנו ישראלים".
ברצלונה היא העיר החמישית באיחוד האירופי עם מספר התושבים המוסלמים הגדול ביותר, מתוכם מעל 200,000 מהגרים. רבות מההפגנות הפרו-פלסטיניות בעיר מתנהלות על ידי המהגרים המוסלמים שממלאים את הרחובות. "יום הזעם היה השיא של החשש כאן. הודעות רבות הועברו בקבוצות. כולן הדגישו שלא צריך להיכנס לפניקה אלא רק להיות ערניים וזהירים. יצאתי מהדירה בבוקר והדבר הראשון שראיתי זה רוכב אופניים עם דגל פלסטין, אבל בפועל היום הזה עבר בשלווה ולא קרה כלום למרבה המזל. מאז שהכל התחיל התחושה האישית שלי ברחוב השתנתה ואני מרגישה שאני צריכה להיזהר הרבה יותר. אם עד המלחמה דיברתי בקול רם בעברית בלי לחשוב פעמיים, עכשיו אני מדברת באנגלית בתחבורה ציבורית ובמקומות הומי אדם".
אבל כמו בערים רבות בעולם, גם בברצלונה מתקיימים מפגני תמיכה בישראל. "יש כאן קהילה יהודית ישראלית חזקה ותומכת וכולם נרתמים כדי לעזור אחד לשני. באופן אישי לא יצא לי לדבר עם מקומיים על המצב, אבל ישראלים כאן מספרים שהם מקבלים מהם תמיכה והזדהות .יש הרגשה שהמקומיים לא ממש מבינים את סדר הגודל של הזוועות. החיים כאן מבחינתם ממשיכים כרגיל".
התחושה של ישראלים רבים בחו"ל, וגם של יהודים שאינם ישראלים, היא הירתמות חד משמעית להסברה וניסיונות להציג את הצד הישראלי בעולם. "אני מנסה לעזור במאמצי ההסברה ודיברתי למשל עם גלה גונזלס, משפיענית מספרד שיש לה 1.7 מיליון עוקבים", אומרת נטע. "סיפרתי לה על כל הזוועות שהתחוללו בישראל והיא בתגובה שלחה לי תמונות מעזה. לקח לי יום שלם לשכנע אותה שמה שקרה בישראל אמיתי בעזרת תמונות וסרטונים קשים. אני חושבת שהרבה ספרדים כמוה - מנותקים ומוזנים בעיקר על ידי הצד השני. אחרי שיחה ארוכה איתה הצלחתי לאזן את הדעה שלה, אבל זה בעיקר מראה שנקודת הפתיחה של רבים מהם היא פרו פלסטינית ואנטי ישראלית. קשה להזיז אותם מזה, אבל ברגע שמראים את הזוועות והתמונות הקשות בלי פילטרים אין להם איך להתחמק מלגנות את הטרור".