נפילת משטרו של נשיא סוריה בשאר אל-אסד שלחה גלי הדף והחלה לשנות את המציאות הגאופוליטית העולמית, וכעת היא מהדהדת ברחבי אירופה והמזרח התיכון.
עבור מיליוני הסורים שברחו ממלחמת האזרחים, הרגע הזה של טלטלה פוליטית מעלה שאלות מכריעות לגבי עתידם. האם הם צריכים לחזור לסוריה עכשיו כשממשל אסד התמוטט או שהם נשארים במדינות אירופה שסיפקו להם מקלט בעשור האחרון. הדילמה הזו, יחד עם התסכול ההולך וגובר של אירופה מההגירה ההמונית, יוצרת סביבה מתוחה ולא ודאית, במיוחד עבור מדינות כמו גרמניה, שהפכה למגנט הפליטים הגדול בעולם.
בין הפליטים הסורים באירופה יש הרואים את הרגע הזה כתקווה מחודשת, הזדמנות לחזור הביתה, לבנות את חייהם מחדש ולהתאחד עם המשפחה. עם זאת, אחרים נותרים סקפטיים מאוד לגבי סיכויי השלום בסוריה תחת הממשל החדש שלה, בהנהגת ארגונים איסלאמיסטיים שכוונתם עדיין לא ברורה לגמרי. רבים עדיין רדופים על ידי הזוועות שהתמודדו איתם תחת שלטונו של אסד ונזהרים ממה שצופן העתיד.
>> חופשה במדינה מתפוררת: סוריה רוצה להחזיר את התיירות
גרמניה, ביתם של המספר הגדול ביותר של פליטים סורים באירופה, הפכה למוקד הדיון הזה. בשבועות האחרונים קראו פוליטיקאים מובילים מימין ומשמאל להחזרת הפליטים הסורים למדינת מוצאם. מפלגות ימין כמו אלטרנטיבה לגרמניה (AfD), טוענות כי הסורים בגרמניה שחוגגים את נפילתו של אסד צריכים לחזור לארצם. אישים שמרניים בולטים טוענים שיש להציע תמריצים כספיים, כמו 1,000 אירו, כדי לעודד סורים לחזור מרצונם. חלקם מרחיקים לכת וקוראים לגירוש מיידי, וטוענים כי קץ העריצות של אסד מסמן את קץ הסיבה להענקת מקלט לאותם הפליטים.
אבל המצב מורכב יותר. סורים רבים, כמו אנס מודמני, שהצטלם לסלפי עם הקנצלרית אנגלה מרקל ב-2015 בתמונה שהפכה מפורסמת, טוענים כי החיים שלהם מתנהלים באירופה ובה הם מעוניינים להמשיך לחיות. מודמני, פליט סורי בתהליכי אזרוח, טוען כי חייו נמצאים כעת בגרמניה, ולמרות המצב הפוליטי המשתנה בסוריה, אין בכוונתו לחזור. עבור אלה שהשתלבו בחברות אירופיות, חזרה לסוריה שעלולה להיות לא יציבה היא לא אופציה ריאלית.
האקלים הפוליטי באירופה מפולג. בעוד כמה פוליטיקאים דוחפים להחזרה של הפליטים, אחרים, כמו שר הפנים של בוואריה יואכים הרמן, מדגישים שיש לאפשר לסורים שהשתלבו ותרמו לחברה להישאר. סורים המועסקים, משלמים מסים ומסייעים בשמירה על כלכלות מקומיות, נתפסים בעיני חלקם כחברים בעלי ערך בקהילות החדשות שלהם.
עם זאת, הסנטימנט הכללי במדינות רבות באירופה פונה נגד מתן מקלט לטווח ארוך. הרטוריקה הגוברת נגד המהגרים, יחד עם דאגות לגבי הקצאת משאבים ואתגרי האינטגרציה, לוחצת על ממשלות לשקול מחדש את מדיניות הפליטים שלהן.
מצב גאופוליטי מורכב
חוסר הוודאות סביב עתידה של סוריה רק מוסיף למורכבות המצב. הפלג האיסלאמיסטי, היאת תחריר א-שאם (HTS), שכבש את המדינה, התחייב לבנות חברה סובלנית יותר. עם זאת, הקשרים ההיסטוריים שלהם עם אל-קאעידה ושלטונם האוטוריטרי באידליב הובילו לספקנות לגבי כוונותיהם ארוכות הטווח. היעדר ממשלה ברורה ויציבה בסוריה גורם לכך שעבור פליטים רבים, חזרה הביתה אינה אופציה מיידית.
משקיפים חיצוניים וארגוני זכויות אדם מזהירים גם שהמצב עלול להחמיר אם המשטר החדש יתברר כמדכא או לא יציב כמו זה של אסד. יתרה מכך, בעוד שחלק מהפליטים עשויים לבחור לחזור מרצון, אחרים עלולים לעמוד בפני גירוש בכפייה, במיוחד ממדינות כמו טורקיה על 3 מיליון הפליטים הסורים שבה, שאותתה על כוונתה לשלוח מספר רב של סורים בחזרה.
השאלה אם סוריה יכולה לספוג זרם כה גדול של חוזרים היא דאגה נוספת. הרס התשתיות, הסכסוך המתמשך ואי-הוודאות סביב הסדר הפוליטי החדש גורמים לכך שהחזרה לארץ טומנת בחובה סיכונים ואולי אפילו בלתי אפשרית בשל העובדה שלפי הטענות יש כ-12 מיליון פליטים. חזרה של כל אותם פליטים בבת אחת, או אפילו במשך מספר שנים, עלולה להיות בלתי אפשרית ליישום אלא אם תהיה התערבות חיצונית ומסיבית בתוך סוריה עצמה בדמות מדינות שיסייעו לה כלכלית, תשתית ואפילו פוליטית.
השיחה הרחבה יותר סביב פליטים סורים שזורה עמוקות בתמורות פוליטיות באירופה. לפני נפילת אסד, מדינות כמו איטליה ואוסטריה כבר החלו לדחוף לחיזוק הקשרים עם דמשק. ראש ממשלת איטליה, ג'ורג'יה מלוני, פתחה בדיונים על פתיחה מחדש של שגרירות איטליה בדמשק ותיקון מדיניות האיחוד האירופי כלפי סוריה, עמדה שנתמכת על ידי כמה מדינות במזרח אירופה. המאמצים הללו מתגברים כעת, כאשר האיחוד האירופי שוקל אם לבטל את מעמד הפליטים של הסורים ולהאיץ את החזרתם למדינתם.
עמדת האיחוד האירופי נותרה זהירה, כאשר גורמים רשמיים מדגישים כי המצב נזיל ודורש מעקב רציף. דובר הנציבות האירופית הדגיש כי החלטות על מעמד פליט צריכות להתקבל על בסיס אישי, תוך בחינה מדוקדקת של התנאים המתפתחים בסוריה. נציבות האו"ם הזהירה באופן דומה מפני אי-הוודאות בסוריה, והצביעה על הסיכונים העמוקים שעלולים לצוץ, כולל פוטנציאל לסכסוכים חדשים או הפרות של זכויות אדם.
התגובות המעורבות של האיחוד האירופי מדגישות מגמה רחבה יותר של הגברת הסנטימנט נגד פליטים ברחבי אירופה, במיוחד בעקבות משבר ההגירה של 2015, כאשר האיחוד האירופי קיבל למעלה מ-1.3 מיליון תביעות מקלט, בעיקר מסורים, אפגנים ועיראקים. בשנים שחלפו מאז, הסורים נותרו הקבוצה הגדולה ביותר של מבקשי מקלט, והאקלים הפוליטי באירופה עבר באופן משמעותי לעבר מדיניות מגבילה יותר. בתגובה ללחץ זה, נשמעו קריאות בתוך האיחוד האירופי לבחון "דרכים חדשות" לניהול מקלט, כולל הקמת מחנות גירוש במדינות שאינן באיחוד האירופי, שבהם תובעים שנדחו ימתינו להחלטה סופית על מעמדם. בתוך הדיונים הללו, סוגיית הפליטים הסורים עלולה להיות בקרוב במוקד מדיניות ההגירה המתפתחת של האיחוד האירופי.
הפליטים מעצבים את התיירות באירופה
בעוד אירופה מתמודדת עם הנשורת מנוף הפליטים הסורי המשתנה, גם תעשיית התיירות עשויה להרגיש את ההשפעות. היסטורית, פליטים נתפסו כנטל כלכלי על ידי חלק מהמדינות המארחות, אך רבים גם תורמים באופן משמעותי לכלכלה, במיוחד במגזרים כמו אירוח, חקלאות ובנייה. אם מספר לא מבוטל של פליטים יחזור לסוריה בן לילה, זה עלול לשבש את שוקי העבודה במדינות אירופה. מצד שני, החזרות כפויות עלולות להוביל גם לאובדן בטווח הקצר של עובדי מפתח במגזר התיירות.
במקביל, המתיחות סביב הפליטים הסורים עשויה להשפיע גם על תעשיית התיירות בדרכים עדינות יותר. עם התגברות הסנטימנט נגד המהגרים, פלחים מסוימים באוכלוסייה עשויים לראות יעדים עתירי פליטים כפחות אטרקטיביים. זה עלול להרתיע חלק מהתיירים מלבקר בערים עם קהילות מהגרים גדולות, במיוחד בגרמניה ובשוודיה, שבהן התרכזו הכי הרבה פליטים סורים.
בנוסף, תפיסת הבטיחות ביעדי התיירות באירופה עלולה להיות מושפעת מהחשש מקיצוניות אסלאמית, במיוחד בקרב תיירים ישראלים. במשך שנים הביעו המטיילים הישראלים, ולא רק הם, דאגה מנוכחותם של פליטים בערי אירופה, מחשש שנוכחותם עלולה להגביר את הסיכון לטרור. בעוד שרובם המכריע של הפליטים אינם מעורבים בפעילויות רדיקליות, פחד זה בכל זאת עיצב את התפיסה לגבי יעדים מסוימים.
עונת החגים, במיוחד סביב חג המולד ותחילת השנה האזרחית, מלווה לעתים קרובות בהתראות אבטחה מוגברות באירופה. התקופה החגיגית, שבה מיליוני תיירים מבקרים בערים הגדולות, היא גם תקופה שבה איומי טרור יכולים להרגיש מיידיים יותר. השילוב של המתיחות הגוברת סביב פליטים, הפחד מטרור ואקלים פוליטי מקוטב יותר ויותר עלולים ליצור תמהיל הפכפך, במיוחד בערים עם אוכלוסיות סוריות גדולות.
מול האתגרים הללו, ממשלות אירופה צועדות על קו דק. בעוד שחלקן קוראות להגברת אמצעי האבטחה ולעמדות נוקשות יותר בנוגע להגירה, אחרות טוענות לגישה חומלת יותר. האיזון בין הבטחת בטיחות וכיבוד זכויות הפליטים נותר אתגר מרכזי עבור קובעי המדיניות האירופיים.