בשל המצב הגלובלי המסובך, מטוסים רבים נאלצים לבצע עקיפות ארוכות והנוסעים נאלצים לחוות זמני טיסה ארוכים יותר ובאופן טבעי גם המחירים גבוהים יותר. הסיבה נעוצה בשטח: המצב העולמי המלחמתי הוא זה שהופך את הכל למסובך יותר גם בשמיים כשסגירות מרחב אווירי מובילות ליותר ויותר עקיפות ועיכובים.
אז למרות שהשמיים נראים פתוחים, גם באוויר יש מסלולים מאוד ברורים, מעין אוטוסטרדת כבישים עם "מסדרונות טיסה". אבל כעת למעשה מדובר בסוג של מבוך שבו כל הזמן דלת אחת נסגרת ואחרת נפתחת. כך למשל חברות תעופה אירופאיות נאלצו לטוס מסביב לסוריה מאז 2011, השמיים מעל אוקראינה נסגרו מאז 2014, בדומה לאפגניסטן ב-2021 ורוסיה ב-2022. מאז 2023, המרחב האווירי מעל ישראל ולבנון גם הוא הפך להיות בעייתי, ומאז 2024 גם השמיים שמעל איראן.
>> "זרקו אותנו בשדה התעופה": 24 שעות אחרי - נוסעים ישראלים עדיין תקועים מעבר לים
>> "פחדנו שתהיה מתקפה וניתקע בלי טיסות": זה היעד שהישראלים כבשו בחופש
>> אופטימיות באוויר: שתי חברות תעופה אירופיות חוזרות לטוס לארץ
סגירת המרחב האווירי מעל רוסיה פגעה קשות בתנועה האווירית הבין-לאומית. אחרי הכל, זו המדינה הגדולה בעולם. לעובדה שכל האזור היה סגור לחברות תעופה אירופאיות יש השפעה עצומה על הטיסות לאסיה. גם אזורים אחרים חשובים למדי לתעבורה אווירית: אוקראינה שוכנת בנתיב ישיר בין מרכז אירופה לדרום מזרח אסיה. סוריה ועיראק מהוות מחסום מול המפרץ הערבי, והחומה האווירית הזו חוסמת את הנתיב הישיר מאירופה לדובאי, קטר, אבו דאבי ובכך לשדות התעופה הביתיים של חברות התעופה הערביות הגדולות.
התוצאה היא שטיסות מאירופה ליפן שעברו את המסלול הקצר ביותר דרך אוקראינה, רוסיה וצפון קוריאה מנותבות כעת דרך טורקיה, דרום הקווקז וקזחסטן. בדרך חזרה הן אפילו טסות מעל הקוטב הצפוני כדי להימנע מזרם הסילון. במקום אחת עשרה שעות, מטוס לופטהנזה יהיה באוויר בין טוקיו לפרנקפורט למשך עד 16 שעות. דוגמה נוספת היא המסלול הישיר מאירופה לאיים המלדיביים שאמור לעבור דרך סוריה ועיראק, אך כעת יכולים הנוסעים לראות את איחוד האמירויות ואת מצרים מתחתיהם. מטוסים רבים טסים כיום בזיגזגים מעל המדבר המצרי, אתיופיה וקניה למאוריציוס ואיי סיישל.
זמני טיסה ארוכים יותר פירושם כרטיסים יקרים יותר
עבור הנוסעים, לעקיפות הארוכות הללו יש יותר חסרונות מאשר רק זמן הטיסה הארוך יותר: הם גם גורמים לפליטת פחמן דו-חמצני מזיקה עד 40 אחוזים יותר מאשר בנתיבים הקצרים ביותר. ובנוסף לכך, המטיילים צריכים לשלם מחירים גבוהים יותר כי מטוסים שנמצאים באוויר שעות ארוכות יותר דורשים יותר דלק.
יש סיבה שנייה לכך שהוא יקר יותר בקווים ארוכים במיוחד: כדי לטוס בקווים ארוכים יותר, חלק מהמטוסים רשאים להמריא רק עם משקל מוגבל. לא ניתן למכור את כל המושבים – והשאר צריכים להכניס יותר כסף כדי שחברת התעופה תוכל לשרוד.
בדקו בעצמכם את מסלולי הטיסה
אם אתם כנוסעים רוצים לראות אם וכיצד הטיסה הבאה שלכם עשויה להיות מושפעת, הדבר הטוב ביותר לעשות הוא להשתמש בגלובוס ישן וטוב. במפות עולם רגילות ודו-ממדיות, המרחקים מעוותים מאוד וקשה לזהות את המסלולים הקצרים ביותר. אם אין לכם גלובוס, אתם יכולים גם להשתמש בגוגל מפות או באתר כמו Great Circle Mapper.
אולם לפעמים חברות התעופה טסות במסלולים שאף כדור בעולם לא מציע. זה נובע מזרם הסילון, השם שניתן לתופעת רוח בגובה טיסה טיפוסי של 10,000 מטר, הנושבת ממערב למזרח בין 40 ל-60 מעלות רוחב ויכולה להגיע למהירויות של עד 500 קילומטרים לשעה. עבור המטוסים זה כמו דחיפת טורבו – אבל רק בכיוון מערב-מזרח, כלומר מאירופה לאסיה. בדרך חזרה הקברניטים צריכים לסטות רחוק צפונה או דרומה.
מי מחליט לאן לטוס?
מי בעצם מחליט האם ניתן לטוס מעל מרחב אווירי? רשמית, המדינות שמתחת לשטח השמיים הספציפי. בארגון הבין־לאומי לתעופה אזרחית של האו"ם (ICAO), חולק המרחב האווירי העולמי למה שנקרא מרחב פיקוח תעופתי Flight Information Regions (FIRs). גם המונח "מחליט" הוא לרוב יחסי: למשל, השלטונות האוקראינים סגרו רק חלק מהמרחב האווירי שלהם. השלטונות בסוריה מעולם לא סגרו שום דבר באופן רשמי. זה לא מפתיע, מאחר שסגירה רשמית משמעותה שהממשלה תצטרך להודות שהיא כבר לא שולטת במצב והמדינה גם תצטרך לוותר על דמי הטיסה המשתלמים שחברות שעוברות בשמיים שלה משלמות.
בסופו של דבר, לחברות התעופה אין ברירה אלא להחליט לבד. דובר IATA מאשר זאת: "כל עוד המרחב האווירי לא סגור, האחריות היא על חברת התעופה בלבד". אחריות זו נלקחת ברצינות, וכל חברת תעופה יש מערכת ניהול סיכונים משלה. דובר מטעם קתאי פסיפיק ניסח זאת כך: "קיים תהליך הערכה מתמשך בזמן אמת שמעורבים בו גורמים פנימיים וחיצוניים כאחד".
אבל איך מטיילים יכולים לגלות איך ייראה המסלול שלהם? האמת היא שהם לא ממש יכולים. חברות תעופה אוהבות לציין אירועי מזג אוויר אפשריים כמו מונסונים, סופת חול או סערות כסיבות המחייבות קבלת החלטות חדשות מדי יום. אבל יש שני היבטים נוספים מאחורי זה: אבטחה ועלויות, כשאף חברה לא רוצה לפרסם משהו שיכול להפוך אותה למטרה.
נתיבי טיסה סבירים אינם סוד, ומי שרוצה יכול לעקוב אחריהם בזמן אמת באתרים כמו Flightradar24. ניתן לעקוב אחר מיקומם הנוכחי של מטוסי נוסעים בזמן אמת בכל עת, וכל שירותי האינטרנט הללו מעריכים את אותות המיקום שכל מטוס מסחרי מודרני שולח בכל שנייה. אלו מיועדים למעשה לבקרת תנועה אווירית, לניטור המרחב האווירי ולצוותים של כלי טיס אחרים, אך גם לאנשים פרטיים שסקרנים לדעת היכן המטוסים נמצאים. כ-500 משירותי המדידה הפרטיים הללו מספקים נתונים, אך הרשת מכסה רק את אירופה, צפון אמריקה, המזרח התיכון ואוסטרליה. מטעמי בטיחות, מיקומי טיסה רבים מעל צפון אמריקה מתפרסמים באיחור של חמש דקות.