ממשלת ארמניה הודיעה ביום שישי כי תכיר במדינת פלסטין, בעקבות הכרזות דומות בשבועות האחרונים של נורבגיה, אירלנד, ספרד וסלובניה. ההחלטה – שהופכת את ארמניה למדינה ה-145 בעולם שמכריזה על צעדה שכזה – עוררה שבחים מהרשויות הפלסטיניות וגינוי חריף מצד ישראל.
לפי משרד החוץ הארמני, בעזה מתקיים "מצב הומניטרי קטסטרופלי, והסכסוך הצבאי המתמשך הוא אחד הנושאים המרכזיים בסדר היום המדיני הבין-לאומי הדורשים הסדר". בהצהרה הרשמית נכתב: "ארמניה מעוניינת באמת ובתמים בכינון שלום ויציבות במזרח התיכון, כינון פיוס בין העם היהודי והפלסטיני. בפלטפורמות בין-לאומיות שונות, תמיד חתרנו להסדר שלום מקיף של הסוגיה הפלסטינית ואנו תומכים בעקרון שתי המדינות. אנו בטוחים שזו הדרך היחידה להבטיח שפלסטינים וישראלים יוכלו לממש את שאיפותיהם הלגיטימיות".
>> טסים לארמניה? היכנסו למדריך
>> "לא יכולים להמשיך": המדינה האירופית הזו הפכה למתנגדת הכי גדולה של ישראל
>> "לא נדרוך שם": המדינה האירופית הודיעה על תמיכה בפלסטין - הישראלים הפסיקו להגיע
למרות שלארמניה וישראל יש יחסים דיפלומטיים כבר יותר משלושה עשורים, שגרירות ארמניה בתל אביב נפתחה רשמית בספטמבר רק 2020. המזרחן הארמני חייק קוצ'ריאן אינו רואה בהחלטה זו של ארמניה כיוצאת דופן, בהתחשב בכך שעל רקע הסכסוך שהחל באוקטובר ועדיין נמשך, עולה גל של מדינות שונות בעולם שמחליטות להכיר בפלסטין. "הכרה בפלסטין על ידי הרפובליקה של ארמניה צריכה להילקח בהיגיון הזה, שנוצר על ידי הפלטפורמה הבין-לאומית עם מגמה שהפכה לטרנד".
ישראל לא מכירה ברצח העם הארמני
הקשרים של ארמניה וישראל שזורים בהיסטוריה ארוכה של עשרות שנים: שתי קבוצות אתניות שסבלו מדיכוי על רקע גזענות, אפליה ונישול. העם היהודי והארמני גם יצרו פזורות של קהילות בולטות בארצות הברית, כששני העמים נותרו חסרי אזרחות בעת המודרנית עד המאה ה-20.
כשישראל קמה בשנת 1948, הרפובליקה הארמנית הראשונה הייתה נס בתוך הכאוס שלאחר מלחמת העולם הראשונה, אך נפלה תחת השלטון הסובייטי, והצליחה להחזיר לעצמה את העצמאות רק בשנת 1991. מבחינה היסטורית יש הרבה יותר שקושר את העמים מאשר מפריד. אך למרות ההיסטוריה הזו, מתח הולך וגובר לעתים קורא תיגר על הכבוד ההדדי המסורתי הזה, במיוחד כשהדברים נוגעים לנושאים גאופוליטיים.
היחסים של שתי המדינות כבר נפגעו בעבר לאחר מכירת נשק ישראלית לאויבת המושבעת של ארמניה, אזרבייג'ן, כמו גם בהקשר של סכסוך אדמה על רכוש הכנסייה הארמנית בעיר העתיקה בירושלים. יתרה מכך, ואולי החלק הכי כואב לארמנים, ישראל עדיין לא הכירה רשמית ברצח העם ב-1915 של עד 1.5 מיליון ארמנים תחת השלטון הטורקי העות'מאני. הנושא עלה מספר פעמים בכנסת ישראל, אבל רק מיעוט פוליטי קטן תמך בו. כמו כן היו כמה דיווחים בעבר על כך שממשלת ישראל פעלה נגד ניסיונות הכרה ברצח העם מחשש להשלכות טורקיות. לעומתה, מדינות כמו צרפת וארצות הברית הכירו ברצח העם והמשיכו לקיים קשרים כלכליים הדוקים עם טורקיה.
בראיון שהעניק שגריר ארמניה בישראל, ארמן אקופיאן, כי מבחינת הארמנים חוסר ההתייחסות הישראלית לרצח העם שווה להכחשה. "לארמנים אכפת כי ככל שזה נוגע לישראל מדובר מבחינתם בהכחשה", אמר אקופיאן ל-JTA. "הם חושבים שם ישראל לא מכירה בכך היא בעצם אומרת שזה מעולם לא קרה".
אוכלוסייה יהודית קטנה ועתיקה
הממצאים הראשונים שקושרים יהודים לארמניה מתוארכים לימי קדם, עם עדויות ליישובים יהודיים בהרים הארמנים כבר במאה ה-1 לפני הספירה. אבל העקבות של הקהילות היהודיות מתפרסות למקומות שונים ברחבי המדינה, כולל הכפר יגהגיס (Yeghegis), שבו קיים בית קברות יהודי עתיק שמור היטב, עם כתובות בעברית על מצבות מהמאה ה-13.
במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה עברו מאות עקורים יהודים לארמניה הסובייטית. האוכלוסייה היהודית בארמניה גדלה לכ-5,000 איש באותה תקופה. בשנת 1959 הגיעה לשיא האוכלוסייה היהודית בארמניה הסובייטית עם כ-10,000 איש. גל נוסף של מהגרים יהודים הגיע למדינה בין השנים 1965-1972, בעיקר אנשי מודיעין, צבא ומהנדסים שהגיעו מרוסיה ואוקראינה ונמשכו לחברה הליברלית יותר.
נכון להיום, הקהילה היהודית של ארמניה מוערכת בכ-500–2,000 איש, המתגוררים ברובם בערים ירוואן (Yerevan), ונדזור (Vanadzor) וסוון (Sevan). רובם צאצאים של יהודים אשכנזים, שברחו ממזרח אירופה ועברו לכאן, ומצאו מקלט בטוח לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה.
כיום, בית הכנסת מרדכי נאווי בבירה ירוואן הוא המרכז של חיי הרוח היהודית בארמניה, והוא המציע שירותים קבועים וכן שיעורי עברית לצעירים. נציגי הקהילה מעורבים באופן פעיל בחיי התרבות, הציבור והחברה של המדינה. הקהילה מפעילה מספר ארגונים וכן את העיתון "מגן דוד", המאפשר ליהודי ארמניה ללמוד על ההתפתחויות האחרונות בארמניה, בישראל ובעולם היהודי בכלל.
מבחינה היסטורית בין יהודים לנוצרים ארמנים התקיימו יחסים טובים. למרות זאת, יהודים נתפסים כזרים בארמניה ולא לאזרחים מן המניין. אנטישמיות אכן קיימת בארמניה, אם כי היא אינה מתרחשת לעתים קרובות. עם זאת, במספר מקרים התקיימו גילויי אנטישמיות בארמניה, כשרובם התבססו על מערכת היחסים המתוחה בין ארמניה לטורקיה, לצד היחסים הטובים שהתקיימו בין טורקיה לישראל וארצות הברית.
עלייה באירועי האנטישמיות על רקע המלחמה בישראל
אחת ההתקפות הראשונות על בית הכנסת היהודי "מרדכי נאווי" בעיר הבירה ירוואן התרחשה ב-3 באוקטובר. נגרם נזק מועט למבנה שכן בקבוק התבערה שהושלך לבית הכנסת לא התלקח. עם זאת, ההתקפה הזו שהתרחשה עוד לפני שפרצה המלחמה בישראל, הייתה הראשונה במספר התקפות שהגיעו לאחר מכן.
אבל המקרה הזה גרם לאחד הרבנים הבכירים ביותר באזרבייג'ן, היריבה ושכנתה של ארמניה, להכריז על המדינה כבלתי בטוחה ליהודים. "אני חוזר על הקריאה שלי ליהודים בארמניה: עזבו, ואם תצטרכו עזרה, אני אטפל בזה. עזבו לפני שיהיה מאוחר מדי", פרסם ב-X הרב זמיר איסייב, ראש בית הספר היהודי בבירה באקו.
Antisemitism in Armenia: the burning of a synagogue in the capital Yerevan pic.twitter.com/73YeLpiUX1
Armenia: Rocks Thrown at Synagogue in Yerevan
Unknown individuals vandalized the synagogue in Yerevan, the capital of Armenia, last night. Local police have launched an investigation into the incident. It is suspected that the vandals threw rocks at the synagogue's windows,… pic.twitter.com/358nyLLsRj
באירוע נוסף ב-15 בנובמבר הצית אלמוני את הדלתות בקומה הראשונה והשנייה של בית הכנסת. סרטון המתקפה, לצד נטילת אחריות לשתי התקיפות, הופיע בערוץ טלגרם קטן וחדש ששמו הצביע על השתייכות לצבא החשאי הארמני לשחרור ארמניה (ASALA), קבוצה מיליטנטית שכעת לא פעילה ברובה. עם זאת, נציגי הארגון הכחישו כל מעורבות. הסרטון מצא במהירות את דרכו לחשבונות המדיה החברתית של אזרבייג'ן, שהכריזו על ארמניה כאנטישמית.
ועדת חקירה בארמניה דיווחה יומיים לאחר מכן כי הפושע היה אזרח של מדינה זרה שעזב את ארמניה מיד לאחר הפיגוע. גרשון מאיר בורשטיין, הרב הראשי של ארמניה, אמר ל-CivilNet כי ההתקפות הן פעולות של "פרובוקציה" ולא ביטוי לאנטישמיות הארמנית. הרב גרשון בורשטיין הוא המנהיג הרוחני של המרכז הדתי בירוואן, והרב היחיד בארץ של 2.8 מיליון תושבים – 97 אחוזים מהם מזדהים כחסידי הכנסייה הארמנית.
בצל הצעד האחרון מצד ארמניה, סביר שתהיה החמרה מסוימת ביחסי ארמניה-ישראל, אבל המצב לא ישתנה משמעותית מהמתיחות שבלאו הכי קיימת בין המדינות. כמו כן, יחד עם היחסים המתחממים בין ארמניה ואיראן והעלייה האחרונה במקרי האנטישמיות, נראה שהיחסים בין ישראל לארמניה יידעו אתגרים נוספים בעתיד הקרוב.