עוד לפני מגפת הקורונה, בהוטן (או בוטאן על פי האקדמיה ללשון העברית) נחשבה ליעד טיול יקר בהשוואה למדינות רבות אחרות באסיה. כל מי שרצה לנסוע לממלכה הבודהיסטית בקצה המזרחי של הרי ההימלאיה, הורשה לעשות זאת רק במסגרת נסיעה הלוך ושוב – וזה וממש לא היה מדובר בעניין זול. זאת מכיוון שבעבור הטיול המבקרים התבקשו לשלם לפחות 250 דולר לאדם ליום.
עלויות הנסיעה, או מה שמכונה "דמי חבילה יומית מינימלית", כללו את עלויות הארוחות והלינה וכן את עלויות ההסעות ומדריכי הטיולים וכן דמי כניסה. כמו כן, הייתה קיימת גם עמלת פיתוח בר קיימא (מס תיירים לפיתוח בר קיימא) של 65 דולר. אבל למרות שמלכתחילה מדובר בסכומים שמכבידים על הכיס בטיול, בהוטן החליטה להגדיל אותם באופן ניכר.
מס התיירים בבהוטן גבוה כעת פי שלושה
בסוף יוני ביטלה בהוטן את "דמי החבילה היומית המינימלית" בסך 250 דולר, אך במקום זאת העלתה את מס התיירות לפיתוח בר קיימא מ-65 דולר ל-200 דולר - ובכך למעשה העלתה את התשלום ביותר מפי שלושה. בנוסף לכך, בעבור לינה, סיורים, מדריכים, ארוחות וכו', המטיילים ייאלצו לשלם כעת בנפרד או בנוסף. בהוטן רוצה להשקיע את ההכנסות ממס התיירים באמצעים לתיירות ניטרלית אקלימית ובהכשרת עובדים בתעשיית התיירות.
"הקורונה אפשרה לנו לשקול מחדש את הדרך לבנות ולהפעיל את מגזר התיירות בצורה הטובה ביותר, כך שהוא לא רק כלכלי אלא גם בעל טביעת רגל אנושית נמוכה", אמר שר החוץ של בהוטן, טנדי דורג'י, לפי CNN וכלי תקשורת אחרים. המטרה היא ליצור חוויות איכותיות למבקרים ועבודות בשכר טוב בארץ הקטנה.
בהוטן מקבלת את פני התיירים רק מאז שנות ה-70
בהוטן, מדינה שבה האושר חשוב יותר מכסף (כאן רמת החיים של האוכלוסייה נמדדת במה שמכונה אושר לאומי גולמי ולא הכנסה לאומית גולמית), קיבלה את פני התיירים באופן רשמי רק מאז שנות ה-70. על מנת למנוע תיירות המונית מלכתחילה ולהגן על הטבע, בהוטן תמיד אפשרה רק למספר מצומצם של תיירים להיכנס למדינה. גם הטיסות לבהוטן ולינה במלונות במדינה מוגבלות.
