אמנון אוחנה בן ה-64, ישראלי שגר בשנים האחרונות בבלגיה, הותקף באכזריות בתחנת רכבת, לעיני בתו, כשהסיר סטיקרים נגד ישראל. המון פרו-פלסטיני זועם תקף אותו. אוחנה פונה לבית החולים עם שבר בלסת והגיש תלונה בתחנת המשטרה המקומית.

הבוקר שחזר אוחנה: "אני גר בבלגיה כבר שבע שנים. הבת הגיעה לבקר אותי. החלטתי להראות לה את העיר ברוז', אחד המקומות היפים בבלגיה. בדרך חזרה הביתה הגענו לאזור תחנת הרכבת, ושם היה על עמוד מדבקה עם דגל פלסטין. הלכתי והורדתי את המדבקה. פתאום זיהיתי שיש משמאלי שווארמה של ערבי. יצאו משם כמויות של חבר'ה שצרחו 'יהודים רוצחים נשים, ילדים וטף' ו'Free Palestine'. לא הקשבתי להם, המשכתי להסיר את המדבקה".

"באיזשהו שלב הגיע אחד מאחור והכניס לי אגרוף לתוך הלסת, שבר לי את הלסת. כתוצאה מהמכה נפלתי על הרצפה. התאוששתי די מהר והצלחתי לרוץ אחריו, לתפוס אותו, להשכיב אותו על הרצפה ולהחזיק בו. כשהוא ראה שהוא לא משתחרר מאחיזתי, הוא החל לצעוק לחבריו שיבואו לעזור לו. הגיעו אליי עוד שישה חבר'ה והתחילו לבעוט בי בפנים, בבטן, בכל חלקי הגוף, עד שהוא השתחרר וברח".

איך הבת שלך הגיבה באותם רגעים?
"היא עמדה לידי, הצרחות היו גם עליה. כתוצאה מהאירוע נאספו שם המון ערבים, כולל ילדים ונוער, ביניהם גם כיתה אחת שהגיעה מהאזור הצרפתי. לקבוצה הזאת הייתה רכבת תוך 10 דקות מאותו רציף. לא עליתי לרציף, נתתי להם לעבור. תוך כדי שהם עלו לרציף, הם ירקו עלינו, קיללו אותנו, צרחו עלינו. אמרתי לבתי: בואי נזוז הצידה, ניתן להם לעלות, שיפרקו את כל מה שהם רוצים. לא נגיב להם. כשהם עלו למעלה ילדה בת 17 חיממה אותם: 'זה הישראלי שהכה את המוסלמי'. היו שם שלושה חבר'ה, שהראשון בהם אפריקאי. הוא ירד במדרגות הנעות אליי וישר תקף אותי בבטן, הפיל אותי לרצפה. התחלתי להגן על עצמי עם הרגליים כדי שלא ייפגע לי בראש. תוך כדי זה שהוא תוקף אותי, הצטרפו אליו שני חבריו וברחו למעלה לרציף. הגשתי תלונה במשטרה על האירוע הזה. תקפו אותנו פעמיים בטווח 40 דקות".

מה שלומך עכשיו?
"שלומי בסדר סך הכל, קצת כאבים בלסת ובצלעות, אבל העיקר זו ההרגשה הנוראית שעברתי".

אתה זוכר מצב כל כך קיצוני כמו עכשיו?
"אני בן 64, הסתובבתי הרבה בעולם ובחיים שלי לא נתקלתי בכזאת שנאה לישראלים ויהודים. מעולם לא נתקלתי בשנאה עד מצב של רצח, שנאה בעיניים. אתה רואה לבן אדם בעיניים שהוא מוכן להרוג אותך. מעולם לא ראיתי את זה".

זה גורם לך למחשבות על חזרה לארץ?
"דיברתי עם הבת שלי שאמרה: 'אבא, תעשה עלייה, תחזור חזרה לארץ'. אמרתי לה שכנראה נצטרך לעשות את הצעד הזה, לחזור חזרה, אבל מצד שני, כל עוד אני כאן, אני לא מוותר להם. אלחם בהם. לא אעשה את זה לבד - אעשה את זה בקבוצה עם עוד ישראלים. לא נוותר להם, נילחם על זה. כמו שאתם נלחמים בארץ, זו המלחמה שלנו".