בעוד מיליוני תיירים ממשיכים לנהור לטנריף, האי הקנרי הספרדי המפורסם, האוכלוסייה המקומית מביעה יותר ויותר את כעסה כלפי המבקרים, ומתאבלת על האי ועל המצב שהופך עבורם לבלתי נסבל. על פי הנתונים באי, קרוב ל-6 מיליון תיירים מגיעים בכל שנה לטנריף, רובם כמובן לערי החוף ולריזורטים שכיום מתקיימים כמעט רק לטובת המבקרים הבין-לאומיים.
מספר שיא של מבקרים הגיע לטנריף בשנת 2023, והניב כ-3 מיליארד אירו לכלכלה, לפי התקשורת המקומית. אבל לצמיחה כלכלית זו הייתה השפעה גדולה על תושבי האי, שהכריזו שהם חיים ב"סיוט" אמיתי. המקומיים התלוננו על תיירים שלדבריהם, "לא יודעים כמה אנחנו סובלים", ואמרו לכלי התקשורת כי חייהם שובשו במספר דרכים עקב המשך הזרם המסיבי של תיירים זרים לטנריף.
>> "מכת התיירות ההמונית הרסה את האיים"
>> טסים לספרד? היכנסו למדריך המלא
>> ברוכים הבאים לגן עדן: האי הים תיכוני ששמח שתיירים מפספסים אותו
ההשפעות של תיירות היתר הזו נעות בין דפוסי שינה שהופרעו על ידי מוזיקה חזקה ונופשים רועשים ועד לעליית מחירים הקשורה באופן ישיר להצפה של המבקרים הזרים בטנריף. "אני ישן רק ארבע שעות בלילה בגלל המוזיקה והרעש, שמשאירים אותי ער עד שלוש לפנות בוקר", אומר ג'וסואה גרסיה-גרסיה, בן 33, תושב טנריף ועובד בבר שקורא יחד עם רבים אחרים להחמיר את הכללים באי.
"גן העדן שלך – הסבל שלנו"
אי הנופש עלה לכותרות בחודש שעבר לאחר שרוססו מספר כתובות גרפיטי על קירות ובניינים, בהן נכתב "תיירים לכו הביתה", "גן העדן שלך, הסבל שלנו" ו"משכורת ממוצעת באיים הקנריים 1,200 אירו". המקומיים כאמור מאשימים את אותם תיירים ברוב הבעיות שלהם באי, ומבקשים מהרשויות להחמיר את כללי השהייה בטנריף, הפתרון האולטימטיבי לשיפור איכות החיים שהולכת ופוחתת כבר שנים.
Tourists in Tenerife wake up to signs warning them to 'go home' https://t.co/YA2VidbA9p pic.twitter.com/2ZLu1i6Gof
פעילים נגד תיירות טוענים כי עלייה בבתי הנופש ואפשרויות לינה בסגנון Airbnb פירושם שמספר הולך וגדל של בתים אינם זמינים להשכרה למקומיים. זה בתורו מקטין את ההיצע ולכן מביא לעליית מחירים כשבעלי בתים מתפתים להשכיר לנופשים שמשלמים סכומים גבוהים לזמן קצר מאשר דיירים לטווח ארוך שישלמו סכומים נמוכים יותר בסופו של דבר.
בנוסף לעלייה החדה במחירים, ההשפעה של תיירות היתר ניכרת גם בפגיעה בערכי הטבע של טנריף. המקומיים טוענים שחלק משירותי האי "קרסו לחלוטין", עם "חופים מלאים בשפכים, פקקי תנועה באורך קילומטרים" ו"הרס הסביבה עקב בניית מתחמי מלונות חדשים באזורי החוף".
התשתית של האי נאנקת תחת משקלם של מספרי המבקרים. חופים בתוליים, פעם מקלטים של שלווה, עמוסים כעת לעייפה. הכבישים המקומיים מתקשים להתמודד עם עומסי הרכבים השכורים, ועיירות היסטוריות רואות את הקסם שלהן מדלדל על ידי חנויות מזכרות גדושות.
מחסור חמור במים מוסיף לעליית מחירים בלתי נסבלת
התושבת אוליביה ולדיבה, בת 50, אומרת שרק תיירים יכולים לחיות טוב באי, כשהאוכל ושכר הדירה ממשיכים לרקיע שחקים. "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לאכול טוב ולתחזק מכונית ובית, לאנשים נמאס שאין להם כסף", היא מסבירה ומוסיפה, "שכר הדירה זינק ואנשים עם משכורות ממוצעות לא יכולים להרשות לעצמם יותר לחיות כאן. ברגע שהם משלמים את שכר הדירה, אין להם יותר כסף לאוכל".
עבור זריטה צ'ינה, תושבת מקומית בת 39, אתרי הנופש על חוף הים של טנריף הפכו ל"גטו תיירותי" שבו המקומיים הפכו למעשה למיעוט ונאלצים להתמודד עם כללים חברתיים שנכפו על ידי מיליוני מבקרים זרים.
כעת מדגישים בטנריף כי התיירים אחראים לאירוע דרמטי נוסף – מחסור במים. בתחילת השבוע הודיעו הרשויות באי כי הם למעשה מכריזות על מצב חירום שמגיע גם על רקע של בצורת חמורה, כזו שלא חווה האי משנות ה-60 של המאה הקודמת. פוליטיקאים מפנים אצבע מאשימה כלפי התיירים בגלל משבר המים, כאשר על פי הדיווחים מלון יוקרתי אחד משתמש בעד 400 ליטר מים לאורח בכל יום – פי 4 יותר ממה שתושב משתמש בדרך כלל.
לואיס חאבייר גונזלס, ראש עיריית פאסניה (Fasnia) בטנריף, פרסם אזהרה חריפה: "אם נמשיך להמר על הגעת התיירות המסיבית והמחסור במשאבי מים יימשך, המצב יהיה מורכב יותר". מועצת העיר פאסניה הפכה לראשונה להכריז על הגבלות עקב מחסור במים: איסור על שימוש במי שתייה להשקיית חוות וגינות, מילוי בריכות שחייה, מיכלים, בריכות או מאגרי מים. גם שטיפת רכבים, ניקוי חזיתות הבתים ומקלחות על החוף אסורות. "מים מופנים דרומה כי יש שם יותר צריכה בגלל נוכחות תיירים", ציין גונזלס.
העתיד של טנריף תלוי באיזון עדין. התיירות נותרה נשמת החיים הכלכלית של האי, אך היא חייבת להתפתח. הרשויות בוחנות פתרונות כמו הגבלת הגעת ספינות תענוגות, יישום תקנות בנייה מחמירות וגביית מיסי תיירים כדי לממן מאמצי שימור. גם המטיילים עצמם יכולים למלא תפקיד מכריע ולחקור אפשרויות נסיעה בנות קיימא, כיבוד המנהגים המקומיים, מזעור פסולת ובחירה בעסקים בבעלות מקומית כדרכים להבטיח שהביקור יועיל לאי ולא יכביד עליו.