מלאגה ממוקמת על החוף הדרומי של ספרד, והיא עיר עשירה בהיסטוריה, תרבות ויופי. מהחופים המדהימים והאקלים הים-תיכוני ועד לאתרים ההיסטוריים המרתקים וחיי הלילה התוססים שלה. לעיר יש מורשת אומנותית עשירה, והיא ביתם של כמה מוזיאונים וגלריות מפורסמות, כמו מוזיאון פיקאסו, המציג את יצירותיו של האומן המפורסם פבלו פיקאסו יליד מלאגה.
העיר העתיקה של מלאגה, הידועה גם בשם Centro Historico, היא מבוך של רחובות צרים שלאורכם בתי קפה, ברים וחנויות שקמים לתחייה מחודשת גם בלילה. יתר על כן, מלאגה ידועה במטבח הטעים שלה, שהוא מיזוג של טעמים ספרדיים מסורתיים ותבלינים ערביים אקזוטיים. הזוגות של "המירוץ למיליון" כבר הגיעו לעיר החמישית בגודלה בספרד, והגיע הזמן שכולנו נכיר אותה קצת יותר טוב.
מהערים העתיקות במערב אירופה
על פי רוב החוקרים, ההיסטוריה של מלאגה החלה לפני יותר מ-2,800 שנה, כאשר היא נוסדה על ידי הפיניקים. בהנחה שזה נכון, עובדה זו הופכת אותה לאחת הערים העתיקות ביותר במערב אירופה שמאוכלסות ברציפות. על פי אחת התיאוריות, מקור השם "מלאגה" כנראה מגיע מהמילה הפיניקית "מלאחה", שפירושה "מלח" או "דג מלוח". תיאוריה זו מציעה כי הפיניקים, שהיו ידועים במאמצי הסחר הימי והקולוניזציה סביב הים התיכון, קראו ליישוב על סמך הגאוגרפיה שלו או המאפיין הכלכלי הבולט של המקום, ובמקרה של מלאגה הדיג.
האינקוויזיציה פעלה פה במרץ
לפי ממצאים התנהלו במלאגה חיים יהודיים מתקופה מוקדמת, ושם גם נולד המשורר והפילוסוף אבן גבירול. אך לפי רישומים היסטוריים מלאגה הייתה אולי אחת הערים שהכי העסיקו את בתי הדין של האינקוויזיציה. כל יהודי מלאגה שנותרו לאחר העינויים וההוצאות להורג, 400-450 במספר, רובם נשים שדיברו ערבית והתלבשו כמו נשים מוריות-מוסלמיות, נלקחו בשבי ונידונו לעבדות. לאחר שנת 1492 לא הורשו יהודים לחיות עוד במלאגה, אף על פי ש"מורנוס", יהודים מומרים, עדיין נמצאו שם במאה השמונה עשרה.
לתושבים יש כינוי של דג
אם אדם נולד במלאגה הוא אוטומטית מכונה בוקרון (boquerón) ואישה מכונה בוקרונה (boquerona). משמעות הכינוי הוא אנשובי, ובאופן לא מפתיע אנשובי הוא אחד המעדנים המקומיים, כשהדג מטוגן עד שהוא פריך או כבוש בחומץ וניתן להשיג את המנה ברוב הברים והצ'ירינגיטוס (ברי החוף) בעיר. עם הזמן, השפע של האנשובי והמשמעות התרבותית שלו הביאו לכך שהכינוי הוחל על תושבי מלאגה עצמה. זו דרך לחבר אותם לזהות הייחודית של העיר שלהם ולמורשת הקולינרית שלה.
הקשר הגרמני
בדצמבר של שנת 1900 סערה פקדה את האזור וטרפה את אוניית הפריגטה גנייזנאו של הצי הגרמני. רבים מאזרחי מלאגה נרתמו לסייע ושטו אל האונייה עם הסירות שלהם וניסו להציל את המלחים, כשחלק מהמחלצים איבדו את חייהם. שנים לאחר מכן, ב-1907, עלה על גדותיו נהר גואדלמדינה שחוצה את העיר, והרס את הגשרים של מלאגה. העם הגרמני החליט להחזיר טובה והחל לאסוף כסף לבניית "פואנטה דה לוס אלמנס" (Puente de los Alemanes), או גשר הגרמנים, שנמצא שם עד היום.
המגדלורית של מלאגה
המגדלור של מלאגה, הידוע גם בשם לה פארולה, הוא ייחודי במובן זה שהוא מכונה בקידומת הנשית "La" במקום ה"El" הגברי הנפוץ יותר למגדלורים בספרדית ("el faro" - המגדלור). יחד עם המגדלור של העיר פאלם מאר (Palm Mar) בטנריף, שני המגדלורים הם היחידים עם הקידומת הנשית בכל ספרד.
בכל פסחא אסיר אחד משוחרר
בכל אביב, בין התהלוכות החגיגיות והצבעים התוססים של שבוע הפסחא במלאגה, אסיר אחד משוחרר מהכלא. לא דרך פרצות בחוק, אלא באמצעות מעשה רחמים בן מאות שנים. מנהג ייחודי זה התחיל במאה ה-18, כשלפי האגדה בתקופה שבה מגפה אילצה את ביטול תהלוכות הפסחא אסירי העיר, שהושפעו מאוד מהחדשות, ברחו מהכלא רק כדי לקיים את התהלוכה. המלך קרלוס השלישי, שהכיר בחשיבותן של תהלוכות אלו עבור רוחה של העיר, הוציא צו המתיר שחרור אסיר פעם בשנה בזמן הפסחא כמחווה של רצון טוב.
הקתדרלה עם היד האחת
הקתדרלה של מלאגה היא אחד מאותם מקומות שחובה לבקר בהם כשמגיעים לעיר. היא נקראת קתדרלת סנטה איגלסיה בזיליקת דה לה אנקרנסיון, אך היא ידועה בשם העממי "לה מנקיטה" (La Manquita), או בתרגום "בעלת היד האחת". בנייתה החלה בשנת 1528 והעבודות נמשכו 250 שנה, אך הקתדרלה נותרה בלתי גמורה והמגדל הדרומי שלה חסר. זו הסיבה שהיא נראית כאילו חסרה לה יד, ומשם מגיע כינויה.
רחוב לאריוס – מהיפים באירופה
מקורו של רחוב לאריוס (Calle Larios) טמון ברעיון של חיבור נמל מלאגה עם מרכז העיר. זהו הרחוב המסחרי החמישי ביוקר שלו בספרד, עד כדי כך שחנויות מסורתיות נאלצות לעבור לרחובות אחרים עקב מחירי השכירות שממשיכים לזנק. הרחוב נבנה בסוף המאה ה-19, והיה פרויקט של חזון כאשר מועצת העיר ביקשה לחדש את מלאגה והפכה שביל כרכרות לשדרה מפוארת ופתוחה. הרחוב הפך במהרה למוקד חיי החברה והמסחר של העיר עם המותגים הכי מפורסמים בעולם. המבנים היפים משלבים מספר סוגים של אדריכלות, אבל כולם מתעגלים במטרה שהרוחות יצננו את הרחובות בחום הכבד של הקיץ.
לקפה במלאגה יש שמות משלו
עם ענן, צל, חצי - אלה רק חלק קטן מאוד מהכינויים היחודיים לסוגי הקפה שהמלאגניוס (כינוי לתושבים) אוהבים לשתות. למרות השמות המבלבלים, מדובר בלא יותר מכמות הקפה, המים או החלב שאתם מבקשים למזוג לכוס שלכם. אבל אם אתם באמת רוצים להרגיש מקומיים, כדאי שתלמדו את הז'רגון לפני שאתם מבקרים באחד משלל בתי הקפה של העיר.