הפגנות המוניות התקיימו בסוף השבוע האחרון בברצלונה, מדריד וולנסיה, ועצרות מחאה התנהלו בכמעט כל ערי הבירה המחוזיות והערים הבינוניות בספרד. הדרישה המרכזית של השביתה הכללית שהתקיימה ב-27 בספטמבר, אשר נערכה על ידי ארגוני העובדים CGT ו-Solidaridad Obrera, הייתה ניתוק מוחלט של כל היחסים הדיפלומטיים והמסחריים עם ישראל. CGT הוא כוח האיגוד המקצועי השלישי בגודלו בקטלוניה, ולכן השפעת המחאות הייתה משמעותית במיוחד באזור זה.

מאוריסי ויקטורי, נציג ה-CGT, הדגיש כי שביתה זו "לא תביא לסיום רצח העם, אך האיגוד המקצועי הלוחמני העמיד לרשות הקבוצות והעם את כלי השביתה הכללית כדי להמשיך ולהצביע על הטיהור האתני שישראל מבצעת נגד העם הפלסטיני". הוא רואה במאבק "מרוץ למרחקים ארוכים" ומתייחס לשביתה זו כ"חלק נוסף" יחד עם החרם על חברות והמאבק המתמשך.

>> "לא נדרוך שם": המדינה האירופית הודיעה על תמיכה בפלסטין - הישראלים הפסיקו להגיע

>> סמים, עירום ושיכרות: העיר "המלוכלכת" באירופה

>> "לעולם לא נחזור": התיירים לא רוצים להגיע למדינה ששונאת אותם

ברצלונה הייתה מוקד ההפגנה הגדולה ביותר, והיא הייתה נקודת המפגש עם מספר תהלוכות שהגיעו מאזורים שכנים. בסיום הצעדה, נשאו דברים חברי הקהילה הפלסטינית. בתחום החינוך, הם דרשו לסיים את היחסים בין האוניברסיטאות הציבוריות הקטלניות לבין חברות ציוניות, כגון HP, האחראית לבקרה הביומטרית של האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים. בפוליטכניק, הם הדגישו את הצורך לבטל את הקתדרה של HP הנלמדת בפקולטה לאווירונאוטיקה ואת הקתדרה ל"כרייה בת-קיימא" עם ICL (כיל).

במדריד, כעשרת אלפים אנשים צעדו לאורך הציר המוביל מתחנת הרכבת אטוצ'ה לעבר כיכר סיבלס, ומשם עלו בגראן ויה וסיימו באזור קאיאו. בנוסף לאיגודים המארגנים, השתתפו בצעדה קבוצות וארגונים שונים התומכים בעם הפלסטיני. נשמעו קריאות כגון "ממשלה מתקדמת, שותפה ציונית" או "סנקציות נגד ישראל". בוולנסיה, אלפי אנשים יצאו מכיכר סן אגוסטין וסיימו את העצרת בשער הים. במהלך הצעדה, ברחוב לה פאס, הם ביצעו מיצג המדמה הפצצה עם צופרים, וכל המשתתפים נשכבו על הקרקע.

בין מחאות לחיי יומיום

המתיחות בין ישראל לספרד מגיעה לשיא חדש עם התקרב ימי הזיכרון לאירועי 7 באוקטובר. מספר ארגונים בספרד מתכננים לערוך אירועים ב-6 וב-7 באוקטובר, אך באופן מפתיע, הם לא יציינו את הטבח בישראל, אלא יתמקדו בביקורת על התגובה הישראלית. במקביל, איגוד עובדי הדואר הספרדי הכריז על שביתה ב-9 באוקטובר, במחאה על מה שהם מכנים "התוקפנות הישראלית".

יותם, ישראלי המתגורר בברצלונה כבר ארבע שנים, מספק תובנה מעניינת: "אני לא ממש ניזון או בקיא בפוליטיקה המקומית, אבל מהקצת שאני שומע וקורא, הממשלה פה אכן עוינת לישראל, או יותר נכון לממשלה הישראלית". הוא מוסיף: "התקשורת פה ממה שאני רואה היא מאוד שמאלנית ומראה בעיקר צד אחד, בסוף אנשים ניזונים מהתקשורת".

עם זאת, לא כל הישראלים בספרד חווים את המתיחות באותה צורה. רפי, המתגורר במדריד שלוש שנים, מציג תמונה שונה: "האמת היא שאנחנו כישראלים לא מרגישים בעוינות או משהו נגדנו. זה קומץ קטן של אנשים שבגללם עושים ומנפחים את העניין".

ההחלטה של ספרד להצטרף לתביעה שהגישה דרום אפריקה לבית הדין הבינלאומי (ICJ), הבוחנת טענות לפשעי מלחמה שכביכול בוצעו על ידי ישראל, מוסיפה שמן למדורה. האישור שנתנו הרשויות הספרדיות לציון ה"תוקפנות הישראלית", גם הוא מוסיף למתחים הקיימים. ענבל, ישראלית תושבת ברצלונה, מתייחסת לכך: "ההחלטה הזו עוררה הדים כמובן בקהילה הישראלית כאן – הרבה אכזבה מהממשלה ומהקו הפרו-פלסטיני המובהק שרק הולך ומקצין מאז ה-7 באוקטובר".

למרות המתיחות הפוליטית, חשוב לציין כי לאורך השנים, ספרד וישראל פיתחו קשרים עסקיים וכלכליים הדוקים. עם זאת, המגמה העכשווית של עוינות כלפי ישראל בספרד מעמידה בסכנה את המשך שיתוף הפעולה הפורה בין שתי המדינות. בתחום התיירות, רפי מציין: "יש ירידה בתיירות מבחינת קבוצות מאורגנות או תמריצים של חברות כפי שהיה פעם. אבל מספיק שיהיה איזה משחק כדורגל וישראלים יגיעו בהמוניהם בלי קשר".

התפתחויות אלה מעוררות דאגה רבה בקרב הקהילה הבין-לאומית, ובפרט בישראל, לנוכח ההשלכות האפשריות על היחסים הדיפלומטיים והכלכליים בין המדינות. נותר לראות כיצד יתפתחו הדברים בעתיד הקרוב, ואם יימצא פתרון שיאפשר את המשך היחסים התקינים בין ספרד לישראל.