אם יש משהו שעם ישראל באמת אוהב, זה לטוס לחו"ל. ואם יש עונש שהישראלים מתקשים לשאת - זה להישאר בארץ בלית ברירה. בסגר הראשון במרץ, כשסגרו את נתב"ג והפחד היה התחושה העיקרית ששלטה ברחוב, קיבלנו את זה בהבנה. באוגוסט כבר פתחו את השמיים, משרד הבריאות פרסם רשימה של 21 מדינות ירוקות שלא צריך לחזור מהן לבידוד של שבועיים וכולנו שמחנו. השמחה הזו התחלפה מהר מאוד באכזבה גדולה אחרי שישראל הפכה למדינה אדומה בוהקת ומהבהבת - והישראלים - לאנשים מצורעים ומדבקים שאסור בתכלית האיסור לאפשר להם להיכנס בשערי מדינות העולם, בעיקר באירופה.
לפי הפרסומים השונים, ישראלים שרוצים להיכנס ליבשת חייבים דרכון אירופאי. יש לכם רק דרכון ישראלי? כיום רק יוון, בולגריה וסרביה הן חסידות אומות העולם שמאפשרות לעם הנבחר להימלט לקצת בטן גב ולשכוח מהמגפה והסגר שמכים בבית, מבלי להיכנס לבידוד כשנוחתים בהן. אבל מה תגידו אם יתברר שזה לא נכון? שהדרכון הישראלי המצורע שלכם יכול להכניס אתכם לכל מקום באירופה, ושלרשויות שם בכלל לא מפריע שאתם מגיעים ממדינה אדומה כמו ישראל?
למרות שאין לנו אזרחות אירופית החלטנו לרכוש כרטיסים לברלין דרך ריינאייר. ההחלטה הזו התקבלה אחרי שחברים ישראלים שגרים בעיר שלחו לנו לינק לאתר של מכון "רוברט קוך" מטעם ממשלת גרמניה, שמסביר בדיוק מהן ההנחיות לנכנסים מ"אזורי סיכון" כמו ישראל. לפי ההנחיות, שמתעדכנות אחת לכמה שבועות, אזרחים זרים שמגיעים ממדינות אדומות יכולים להיכנס לגרמניה בתנאי שיכנסו לבידוד של 14 ימים. בנוסף, מציינים שם שאפשר להציג בדיקת קורונה שלילית של פחות מ-48 שעות משורה של מדינות, בהן גם ישראל. מי שיציג בדיקה כזו יכול להימנע מבידוד ולהיכנס לשטח האיחוד האירופי באופן חופשי. למרות ההנחיות הברורות והרשמיות האלה משהו לא הסתדר. עוד ועוד אנשים, מכרים וחברים, בעיקר מישראל, אמרו לנו שזה בלתי אפשרי, שאנחנו משוגעים שאנחנו בכלל מנסים להיכנס לאירופה.
"תגיעו לבדיקת הדרכונים, יראו שאתם מישראל ומיד יגרשו אתכם", אמרו לנו. החשש הוביל אותנו לבדוק בפייסבוק. הרי שם יודעים הכי טוב. נכנסו לקבוצה בשם "ברלין שלנו", שם עולה מדי יום פוסט חדש עם שאלה זהה: "נותנים לישראלים להיכנס לברלין בלי דרכון זר?". כמו השאלה, גם התשובות של חברי הקבוצה זהות: "לא ולא. אין כניסה לדרכון ישראלי". החלטנו להתקשר לשגרירות גרמניה בתל אביב. אולי הערפל של הפייק ניוז מהפייסבוק יתפזר אם נדבר עם גורם רשמי. בשגרירות ענו בפירוש: "יש לכם רק דרכון ישראלי ולא אירופי? אתם לא רשאים להיכנס לגרמניה". משהו לא הסתדר לנו. כולם אומרים לנו שלא נוכל להיכנס לגרמניה, אבל ההנחיות לא משתמעות לשתי פנים. למרות ההפצרות - החלטנו לא לוותר. במקרה הכי גרוע נזרוק לפח כרטיס שעולה 50 דולר מתל אביב לברלין. מה יש לנו להפסיד? עוד כמה שעות של סגר בבית בתל אביב?
הגענו לנתב"ג השומם וחיכינו עם כמה נוסעים בודדים בתור לצ'ק אין לטיסה. תהינו לעצמנו האם לכולם יש דרכונים אירופאים או שרק אנחנו המשוגעים היחידים שמעזים ברוב חוצפתם לנסות להיכנס לגרמניה עם דרכון ישראלי עלוב. כשהגענו לדייל הקרקע והצגנו לו את הדרכונים, השאלה הראשונה ששאל הייתה: "יש לכם עוד דרכון? אזרחות אירופאית?". "לא", ענינו. הדייל הפנה אותנו לדיילת אחרת שהבהירה לנו: "בלי סיבה טובה האימיגריישן בגרמניה לא יתנו לכם להיכנס". "אנחנו טסים לנסיעת עבודה", הסברנו לה. לאחר שהבינה שאנחנו נחושים, היא אפשרה לנו להמשיך לדיוטי פרי ולעלות על המטוס.
מכאן הכל התנהל כרגיל: בדיקת תיקים, קפה מעפן בדיוטי פרי, עלייה למטוס ונחיתה בברלין. תהינו מה יעלה בגורלנו אחרי שיגלו שאנחנו "רק" ישראלים בביקורת הדרכונים. האם נישלח לכלא על שניסינו ברוב חוצפתנו להיכנס לאירופה ממדינה אדומה? האם יגרשו אותנו? אולי הם יתנו לנו לפחות לטוס ליוון?
הגיע הרגע המכריע אחרי ההמתנה בתור של "כל הדרכונים". הגשנו לשוטרת הגרמנייה בבוטקה את כל המסמכים הדרושים: בדיקת קורונה שלילית, טופס הצהרת בריאות וכמובן את הדרכונים שלנו. השוטרת הסתכלה עלינו, ביקשה שנוריד את המסכות, הסתכלה על הדרכונים - וחתמה עליהם. שקט שרר. הסתכלנו עליה לשנייה והיא לא הבינה מה מתרחש. "זה הכל?", שאלנו אותה. "כן", היא ענתה באדישות. "ומה עם בדיקת הקורונה? צריך עוד משהו?", המשכנו להציק. "אה, הבדיקה? זה בסדר, זה אומר שלא תצטרכו לעשות עוד אחת אחרי שתיכנסו למדינה. אתם יכולים להמשיך". שום מילה נוספת לא נאמרה. היא הייתה כל כך אדישה לעובדה שאנחנו "רק" ישראלים שלא האמנו. מה קורה כאן? למה כולם בארץ הפחידו אותנו? למי יש אינטרס שלא נטוס לאירופה? נשארנו עם הרבה שאלות ובלי הרבה תשובות.
ביום למחרת החלטנו לממש את הזכות לחופש התנועה שקיבלנו אחרי ההימלטות מהסגר בישראל ושכרנו רכב בברלין בניסיון לחצות את הגבול לדנמרק הירוקה מקורונה. תהינו אם גם הפעם הרשויות יאפשרו לנו לעבור חופשי, בלי בדיקות, בלי בעיות, בלי וירוסים וללא חשש מדרכונים ישראלים. למרבה הפתעתנו הגבול בין גרמניה לדנמרק הוא לא גבול רגיל וחופשי כמו יתר מדינות השינגן. הדנים הקימו בנקודת המעבר בסיס צבאי קטן שבודק באופן אקראי מכוניות שנכנסות מגרמניה למדינה.
אחרי שחצינו את הגבול, ומרוב שחששנו לגורלנו, עצרנו לשאול את השוטר הדני אם אפשר לעבור. הוא סימן לנו לעצור בצד. נכנסנו למתחם לבדיקת דרכונים, שם עמדו חיילים חמושים יחד עם שוטרים מאיימים שדרשו מאיתנו את הדרכונים. "הלך עלינו", חשבנו. זהו, נגמר הסרט. יגלו שאנחנו מישראל מוכת הקורונה ויגרשו אותנו. קשה לתאר את אנחת הרווחה ששררה ברכב אחרי שהסבירו לנו שלא אכפת להם שאנחנו מישראל. מה כן עניין אותם? שאנחנו לא מבריחים סמים. אחרי חצי שעה של בדיקות רוק קפדניות שיצאו שליליות, השוטרים המנומסים הבינו שאנחנו רק רוצים להגיע לחופשה - ושחררו אותנו לחופשי. קורונה? דרכונים ישראלים? למי אכפת. רק תיכנסו ותהנו.
אז מה קורה כאן? מי מושך בחוטים? למי כל כך חשוב שנישאר בארץ? כנראה שנישאר מבולבלים.
משגרירות גרמניה בארץ נמסר: "הכניסה לגרמניה מאזורי סיכון אפשרית כרגע רק במקרים חריגים. על נוסעים הנכנסים לגרמניה מאזורי סיכון להיכנס לבידוד למשך 14 יום. אפשר לקבל פטור במידה ומציגים אישור לבדיקת קורונה שלילית. הפרה של חובת הבידוד נחשבת הפרת תקנות שבגינה ניתן להטיל קנס כספי. מידע נוסף על תקנות הכניסה לגרמניה ניתן למצוא באנגלית בקישורית הנ"ל."