בתחילת החודש המל"ל פרסם אזהרת מסע חמורה בדרגה 4 לחצי האי סיני לקראת חופשות האביב והקיץ והמליץ להימנע מנסיעה לאזור בשל חשש לאיומים ביטחוניים. האזהרה פורסמה בסיכון הגבוה ביותר עקב מידע על פעילות טרור באזור, ולא מעט ישראלים נאלצו לשנות את התכנון שלהם קדימה בשל ההודעה.
למרות אזהרת המסע, היו ישראלים שבחרו להגיע ולנפוש באחד מהיעדים הכי מתוירים בשנים האחרונות, בעיקר בגלל הקרבה והמחירים הנוחים. אחת מהם היא לירון זיו, שבחרה לנפוש בחול המועד פסח בסיני יחד עם חבר, ועבורה לא מדובר בטיול הראשון לשם. "נדמה שאין עוד מקום כמו סיני. מצד אחד חופים חלומיים, שקט אין-סופי ונופים שנחרטים עמוק בתוך הלב ומצד שני מציאות לא פשוטה שמרחפת באוויר.", מספרת לירון בשיחה עם mako.
השניים הגיעו למעבר הגבול בטאבה, שם הכל התנהל בצורה חלקה. "היה מעבר חלק ומהיר. העובדים במעבר קיבלו אותנו בחמימות ועל אף היעדר הפער בשפה הם ממש ניסו להתחבר אלינו".
טרם החופשה, לירון תיאמה עם נהג מקומי הסעה לביר סוויר, רצועת חוף שנמצאת כ-30 ק"מ דרומית לטאבה. "ביציאה מהמסוף חיכה לנו נהג המונית, והתחלנו את הנסיעה. ברגע שחצינו את הגבול התחושה משתנה, כאילו השארת מאחוריך את כל הרעש, הלחץ, הצפיפות והמתח התמידי שמאפיינים את היומיום בישראל, ממרחבים של פקקים, כותרות, חדשות בלתי פוסקות ולב פועם בקצב מהיר - אל מרחבים של שקט, שמיים כחולים, הרים זהובים, ים רחב ואינסוף של שלווה. זה מעבד חד כמעט פיזית, הגוף פתאום נרגע, המחשבות מתמתנות והלב סוף סוף חוזר לפעום בקצב רגיל".
לאחר נסיעה קצרה, השניים הגיעו לביר סוויר, בדיוק בשקיעה. "זו בעיניי הרצועה הכי יפה בסיני. החול לבן, הים משנה את צבעיו, והשקיעות - קשה לתאר במילים את הרגעים האלו. זו לא סתם שקיעה, זו חוויה. טקס של הטבע שבו הכל עוצר מלכת. הרוח נרגעת, והעולם נצבע בגוונים שלא רואים באף מקום. לא סתם אומרים שהשקיעות של סיני הן מהיפות בעולם, יש שם משהו עמוק, עוצמתי, רוחני כמעט. השמש יורדת מאחורי ההרים האדמדמים, נוגעת בקו האופק שמעל הים, והכל נמס אל תוך צבעים שמתחלפים בשקט."
באחד הערבים בחופשה, לירון וחברה ישבו עם יאסר, מצרי, אב לשלושה ילדים, שבמקור נולד בקהיר וכבר 20 שנה מנהל את אחד מהקאמפים על החוף. "דיברנו איתו הכי פתוח, למרות המתח הטבעי שקיים בגלל המלחמה. שוחחנו בין היתר על ההקבלה בין הקוראן לתורה. הופתעתי לגלות שהסיפור שלהם בקוראן הוא אחד לאחד הסיפור בתורה שלנו. אני לא אדם דתי, אבל בהחלט מחזיקה שורשים יהודים". במהלך השיחה, לירון הרגישה מצד יאסר את הרגשות הקשות לאור המצב. "היה ניכר שכואב לו, הוא חלק איתנו את הכאב ומבין שאנחנו שני עמים עם אותה שותפות גורל. אני חושבת שהשאלה העיקרית ששרה על החוף הייתה 'מתי הם יחזרו?', שאלה כל כך מערבבת. מתי יחזרו הישראלים לחופים ומתי יחזרו החטופים סוף סוף לביתם".
כבר כשנה וחצי שבחצי האי סיני מרגישים את "החוסר" שהשאיר התייר הישראלי, ובעקבות אזהרות המסע של המל"ל והקריאות להימנע מנסיעה לשם, כמות התיירים הישראלים ירדה באופן משמעותי. "מרגישים שמשהו השתנה. החופים בעבר היו שוקקי חיים, והיום כבר לא. קאמפים שבדרך כלל עמוסים בתיירים מישראל, הפכו לנטושים", מספרת לירון, שנתקלה בכמה ישראלים בודדים במהלך החופשה. "ראינו ישראלי פה, ישראלי שם, אבל לא מעבר. הבחנו במעט נופשים מצריים שממלאים את החסר, לפעמים אפילו הרגיש שהם השתלטו על חלק מהמרחבים".
לדבריה של לירון, היחס של המקומיים נשאר בדיוק אותו הדבר, ולא השתנה בעקבות המצב הביטחוני. "הלב שלהם נשאר באותה נקודה, פתוח חם ומחבק. לא משנה מה, הם יעדיפו את התייר הישראלי, גם אם הם בינתיים נאלצים מתוך חוסר ברירה לפרסם את עצמם לקהל אחר, רק בשביל לשרוד. ועם כל מה שקורה מסביב לרגע לא הרגשתי לא בטוחה. לא הייתה אפילו תחושת חשש קטנה. להפך הייתה תחושה מסבירת פנים. אולי מן הבנה שבמלחמות כולם מפסידים."
תגובות