אני נוחת במרוקו ומצטער. מצטער על כל השאלות שלא שאלתי את סבא וסבתא. על השנים בהן הרגשתי ניכור מזהות. בהן הקפדתי להתרחק מכל המסורת, השפע והטוב שבאו מבית אבא, כדי להיות אחלה וישראלי וכמו כולם. אני נוחת במרוקו, מתקלף ומתענג על הטעם המתוק, החריף והמר. יוצא למסע כדי לחזור הביתה.
אחרי כמה ימים במסע, אני מופתע לגלות שאיתי בקבוצה יש עוד הרבה אנשים שמתגעגעים. ולא רק כאלה שסבא שלהם נולד פה, אנשים שפשוט מבקשים לגעת באיזו אמת. מתגעגעים "לבית" במושג הרחב. ומרוקו היא כזו. אמיתית, מזמינה ומאפשרת. יש בה שווקים אדירים, מרהיבים, מהיפים בעולם, עם שפע של פרטים קטנים שמבקשים שאחטט ואנבור בהם, ואנשים נהדרים, שנדמה לי שהם עוד זוכרים דברים שכבר שכחתי, כמו חיוך ופשטות וכוס תה מתוק מתוק. יש בה נופי פרא, צבעים חזקים, ריחות, מוזיקה וקצבים סוחפים. יש בה פשטות וגם הוד והדר. היא מקסימה, קוסמת ומכשפת ואנחנו, כולנו, מתמסרים לה. הג'יפים של מאגמה מובילים אותנו אל מכמניה, אל סודותיה, ואנחנו נוהגים בה, מכושפים סוערים ועדינים.
מרוקו מכה אותי בתדהמה. אנחנו נוסעים עם הג'יפים בהרי האטלס העצומים. קניונים אדירים, דרכי שטח מאתגרות ובינם כפרים קטנים עשויים מבוץ ונשים שנושאות כדי מים מהבאר.
משם הג'יפים מובילים אותנו סהרוריים ונרגשים למדבר סהרה - עצום ורחב ונפלא. צבעי חום וצהוב במרחבים אינסופיים, פאטה מורגנה מדברית שצצה לה ואז נעלמת וחווית נהיגה מטורפת. המדבר והדיונות מקיפים אותנו, הג'יפים מאפשרים לנו חופש נפלא. הדם זורם חזק ואני חי ומתרגש.
ברגעים שבהם אני לא נוהג, אני נהנה מרגעי הבהייה בנופים, מהרוגע מכך שההגה לא בידיים שלי והטבע כולו מדבר אלי - העיניים לא שבעות מהמראות המופלאים. כי הסהרה זה רק חול בעיניים, וגעגועים.
מסיימים את היום במאהל מדברי מפנק במיוחד כולל מקלחות ומים חמים, שטיחים ומצעים על המיטות, ואני מבין איך אוהל יכול להיות בית בלב מדבר. ארוחת ערב בטעמים של בשר, אורז ועשבי תיבול מקומיים, הגוף עייף אחרי ימים גדושי חוויות, אבל אורה של המדורה עושה את שלו . אנחנו מתכרבלים בשמיכות דקות, מספרים סיפורים אל תוך הלילה. כשהלשון נשרפת מהתה המתוק עם הנענע, הנשמה מרגישה הכי בבית.
אצלנו בכפר טודרא
למחרת אנחנו במלאח (הרובע היהודי) הישן בזגורה. בעבר חיה כאן קהילה יהודית עתיקה, אנחנו מטיילים בין סמטאות הכפר. הסיפורים של סבא מתעוררים לחיים מולי ואני מנסה לאתר את שרידי המגע של כף ידו החמה, את ריחות התבשילים של סבתא. את ניגוני ערב שבת במרוקאית הערבית -עברית המעורבבת והטעימה לי כל כך. לפני כמה שנים נמצא כאן ספר תורה עתיק שמנכ"ל מאגמה, מנחם עבדי חילץ והביא לארץ ואני מבקש כאן ועכשיו להחזיק איזה ספר ישן. להרגיש שייך. אני לא זוכר מילים בעל פה, אבל הניגונים, זורמים בדמי ואני מזמם ניגון עתיק ומבין בגוף שלי מה זה אומר להיות אצלנו בכפר טודרא.
אי אפשר להיות במרוקו מבלי להיות במרקש. העיר שהשוק שלה הוכר כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו. כל החושים שלי מחודדים וערים והכל כאילו נוטף סביבי. אני קונה חפצים וממש לא מתווכח על המחיר. כי כל מחיר הוא זול לעומת הזיכרון היקר שמונח אצלי כעת בכף היד, כי בלב השוק ההומה, אני מבין את מה שאולי הייתי צריך להבין כבר מזמן, את מה שרק המסע למרוקו אפשר לי להבין: שהאוצרות והשמחה, הסיפורים והתרבות העשירה- הם איתי כל הזמן.
אני נפרד ממרוקו באהבה ובתודה. תודה על שהחזירה אותי לעצמי, על שנתנה לי את עצמה בנופיה המופלאים, על הימים והמסלול הנפלא, המגוון והמקצועי שמאגמה יצרה כאן, על ההדרכה הנהדרת, על הלילות הקסומים במדבר ובכפרים. על המפגש עם האנשים המקסימים, על הקבוצה הנפלאה. על המראות, הטעמים והריחות. על חווית חיים שהחזירה אותי אל השורשים שלי באהבה חריפה מתוקה. אני חוזר מפויס וצמא לעוד.
דברים שכדאי לדעת על המסע למרוקו:
- המסע מתנהל בנהיגה עצמית, בג'יפים מסוג טויוטה לנדקרוזר
- המסע מתאים גם לשומרי מסורת
- יוצאים באביב ובסתיו – חודשים בהם מזג האוויר במרוקו מושלם - כבר לא חם ועדיין לא קר.
- המסע כולל ביקור גם במרקש - העיר היפה, המעניינת והאוריינטלית ביותר במרוקו.
- לא נוותר על הקסבות היפות של מרוקו
עשה לכם חשק? הצטרפו למסע ג'יפים במרוקו