יורדים לאילת ברכב? תכינו את עצמכם לכמה עצירות בדרך כדי להעביר את הזמן. אם אתם אוהבים טבע קצת יותר מאשר תחנות דלק, יש לנו כמה הצעות לעצירות "בקטנה" במדבר באמצע הדרך ועוד מסלול אחד קצת יותר ארוך למי שמעוניין. אפשר לעצור באחת מהאופציות בהלוך ובאחרת בחזור. מים, ערכת קפה ונשנוש-כריך יעבדו פה מצוין.
גב ימין - אם נוסעים דרך דימונה (ומתחברים לכביש 90)
בחרתם לנסוע דרך דימונה? מכביש 25 פונים בצומת רותם לכביש 206 ואז פונים לכביש 227. חוצים פסי רכבת! ונוסעים עד למישור ימין (כתבו בווייז "חניון מישור ימין") שם חונים (אל תשאירו באוטו חפצים יקרים). מהחניון יוצאים מספר מסלולים, הדרך שלנו מסומנת בירוק ומובילה לגבי ימין (נכון לסוף ינואר הם מלאים). מדובר בהליכה קצרה וקלה של 20-30 דקות לכל כיוון. תחילה צועדים בדרך רחבה ואז מתקרבים לאפיק נחל ימין וצופים על הסלעים האדירים מלמעלה. השביל יורד מטה, פונה שמאלה ולאחר דקותיים הופך צר עד שנגלות למטה שתי בריכות חביבות וצוננות המתמלאות ממי שיטפונות. לצד הבריכות יש צניר, סככת סלע טבעית, שמתחתיה אפשר לשבת בצל ולעשות הפסקה אם השמש קופחת. זהו שיא הטיול הקצר אבל אפשר להמשיך עוד כמה מאות מטרים קדימה באפיק הנחל (השביל עובר מתחת ל"שער" סלעים טבעי ויפה) עד לדיונה שתפגשו מצד ימין ושהילדים ישמחו לטפס ולהחליק עליה. כשיימאס חזרו באותה דרך לרכב והמשיכו לאילת.
לא לפספס: אם כבר הגעתם הנה המשיכו לאילת בכביש 227 דרך מעלה עקרבים – כביש מפותל ותלול אך אחד מהכבישים הכי יפים בישראל, עם היסטוריה מפוארת של פריצת דרך ואירוע טרור כואב. בדרך זו תתחברו לכביש 90 בעיר אובות, מעט לפני חצבה.
גב ילק – אם נוסעים דרך מכתש רמון (כביש 40)
ממש על הכביש הראשי החוצה את מכתש רמון, בלי נסיעה של ממש על דרכי עפר, נמצא גב ילק – נקודת נוף יפה בנחל ילק ואידיאלית לעצירה. תוך דקה וסמוך לגב תרגישו כאילו התרחקתם קילומטרים מהכביש, אבל תהיו ממש מתחתיו. ההליכה היא באורך 300-400 מטר בסימן מטה בשביל לא מסומן או משולט אך ניתן לזיהוי ברור. הירידה ממקום החנייה מסומנת במוט ברזל (ללא סימון שבילים) וצריך פשוט להסתכל מטה ולזהות את המפל (היבש) ואת הגב. השביל עושה עיקוף ויורד אל הגב בצורה נוחה ובטוחה. אל תתפתו לרדת דרך המצוק התלול ולקצר.
זוהי עצירה יפה ומפתיעה, ככה בקטנה. סביב הבריכה סלעי ענק, המון צל ומרחב והיא מומלצת גם אם יש מים בגב וגם אם אין. מפלס המים בבריכה יכול להגיע לעומק של 3-4 מטרים (נכון לסוף ינואר יש מים בגב, המפלס נמוך, והם מעט מלוכלכים).
איך להגיע בקלות? הפנייה מהכביש אינה משולטת ומעט חמקמקה, אבל אלה סימני הדרך: כ-4 ק"מ דרומית לפנייה לקיר האמוניטים, ממש אחרי סימון ק"מ 80. סעו לאט, הביטו שמאלה וכשתראו דרך עפר לצד הכביש רדו אליה וסעו עליה במקביל לכביש עד עד לרחבת עפר מאולתרת. משמאלכם ייפער ואדי בו מסתתר גב ילק. חפשו את מוט הברזל בחלק העליון של השביל.
הקניון האדום – בונבוניירה של טיול (ואם נוסעים על כביש 12)
הקניון האדום הוא ה-טיול הרגלי באזור אילת כי הוא פשוט מושלם עבור כולם: הוא מרחק של כלום מאילת, קצר, קל, מעגלי, מפתיע, יפה בצורה די קיצונית וכולל ירידה בסולמות בנקיק צר ומשלהב. כל המאפיינים הנחמדים האלה הופכים אותו למסלול בונבוניירה. מסלולון שמתאים מאוד למשפחות, ילדים, נוער ומבוגרים ממוצעים שלא חוששים מסולם וידיות וטיפה'לה גובה. הקניון המתחתר באבן חול נובית (היא הגיעה הנה פעם מנוביה שבאפריקה והוסעה לאזור על ידי נהרות). הסלע שרואים כיום משנה צבעיו בהתאם לאור ולשעה ביום והגוון האדום מגיע מתחמוצות ברזל שחדרו לאבן. אגב, אבן החול היא בלייה של סלעי יסוד – הסלעים הקדומים ביותר על פני כדור הארץ שניתן לראות בישראל רק בהרי אילת.
בקיץ חם ולכן חייבים לטייל פה בשקיעה או השכם בבוקר, אבל בחורף כל שעה תהיה טובה, מה שמשאיר מקום לספונטניות. המסלול של הקניון האדום-גיא שני (הקניון הוא חלק מנחל שני שמאפשר גם להאריך את הטיול המעגלי למעוניינים) נותן טעימת נוף מצוינת של אזור הרי אילת המיוחד. הקרבה שלו לעיר (כ-20 ק"מ) הופכת את ההגעה אליו לעניין של קפיצה קטנה – בון-בון שמשתלב מצוין עם הפעילויות והאטרקציות של עיר המפרץ. גם הנסיעה למסלול על כביש 12 סמוך לגבול עם מצרים - היא יפה בצורה קיצונית בין הרים שחורים-אדומים-כתומים, נוף סיני ומפרץ כחול שמבצבץ בקצה. נוף נדיר. באמת. בלי הגזמה.
אל המסלול מגיעים מפנייה משולטת מכביש 12 ("חניון הקניון האדום" בווייז) יורדים מהכביש לדרך עפר מסומנת אדום (ואחר כך ירוק) עד שמגיעים לחניון ובו כניסה ברורה למסלול עם שילוט ואפילו דפי הסבר שניתן לקחת מתיבה סגורה. ההליכה היא על מסלול ירוק והתמידו בה גם בפיצול עם השביל הכחול (בו ניתן לקצר את הדרך חזרה לחניון תמורת עלייה קטנטנה). בתחילת הדרך תראו סלעים גדולים שנראים כגיבוב מוזר ולא מתפורר של אבנים – מדובר בתלכיד נחלים (קונגלומרט), סלע שנוצר משברי סלע ואבנים שהתלכדו לסלע בתהליך הסחף בנחל.
ההליכה קלה, די מישורית ומובילה לאפיק הרחב של נחל שני. לאחר שתחלפו על פני עץ שיטה, הדרך מתנקזת אל פתחו הצר של הקניון האדום. כאן כבר ברור לאן נכנסים וההתגלות של הקירות הצבעוניים והמפותלים מרשימה. את הנקיק יורדים לעיתים בעזרת סולמות ויתדות וזה לא קשה אך מלהיב. אורכו של הקניון הוא 200 מטר (בהם 3 מפלים) ולאחריו חוזרים בקטע של שביל שחור לכיוון החניון. החלק הזה מעט תלול אז כדאי להיעזר בידיות האחיזה בסלע וללכת סמוך לילדים (זו הנקודה גם בה ניתן להאריך את הטיול אם ממשיכים במסלול הירוק). כשתחזרו לפתחו של הקניון תתאחדו שוב עם השביל הירוק המוביל לחנייה (כאמור אפשר גם ללכת את הקטע האחרון על השביל הכחול).
אם אתם בוחרים להגיע לאילת מדרך זו או לחזור אליה אחרי גיחה לקניון – 20 הקילומטרים עד לעיר יהיו תמונת נוף שלא תישכח, בייחוד הרגע בו פתאום תראו את ים סוף צץ בין ההרים. מומלץ מאוד לא לדלג על התצפית של הר יואש (מרחק כמה ק"מ דרומה מהירידה לקניון האדום).
תצפית הר יואש
לא אגזים אם אומר שמדובר באחת התצפיות היפות בישראל ובוודאי באזור הרי אילת. תצפית עוצמתית של 360 מעלות המשקיפה על ההרים, אל תוך סיני ואל מפרץ אילת והרי אדום. אפשר לטפס ברגל (חונים ממש אחרי הירידה המשולטת מהכביש), אבל אפשר לקצר עניינים ולהמשיך עם הרכב על דרך העפר (מתאימה לכל רכב). העצירה תלויה בכם – מתחת לאנטנה על פסגת ההר יש 3 מרחבי חנייה מסודרים בגבהים שונים אז פשוט תחנו מתי שתרגישו שהעלייה מתחילה להיות כבדה על הרכב שלכם ועל הלב. הדרך טובה עד הפסגה, אך בסופה תלולה מאוד ותתאים יותר לרכבי 4*4. בכל מקרה היכן שלא תחנו הדרך ברגל מכל רחבת חנייה תהיה עניין של כמה דקות והתצפית הפנורמית בפסגה שווה את זה לחלוטין.
אל תוותרו. אם הנוף מהכביש מהמם מפסגת הר יואש זו סנסציה של ממש.
