רצועת קומיקס קצרה מחוברת אמריקאית מתארת אב הלוקח את בנו אל חוף הים לעת שקיעה. הוא שם את ידו ברכות על כתפו של הילד, ויחד הם מתבוננים אל האופק. לאחר דקות ארוכות של שתיקה, מסובב הילד את ראשו ופונה לאביו בפליאה: "מה, אין פרסומות?".
אז זהו, שכאן מדובר בדבר האמיתי, בהתחברות אמיתית לים, לחוף ולמה שביניהם (ויש ביניהם הרבה). ומאחר שגם אובייקטיביות היא עניין סובייקטיבי, אפשר לומר בביטחון מלא שהגעתם לאחת מרצועות החוף הכי שוות בארץ.
עושים: רצועת החוף הארוכה הנמתחת מראש הנקרה לאכזיב מפותלת, מפתיעה, רומנטית וציורית. בקיצור, כל מה שאין בחוף שנקרא "מוסדר". לא שיש משהו רע ב"מוסדר", להיפך, אפשר לשחות בו, למשל. כאן אי אפשר לשחות, מה שיעניק לכם זמן וחשק לחקור את צפונותיה הרבות של רצועת חוף זו. איזו ברירה אחרת יש לכם?
תמצאו כאן, במפרצונים הקטנים שהים חרץ בחוף, קונכיות וצדפים בשלל צורות, סרטנים מבוהלים, אצות ושאר יצורים זעירים, יותר או פחות. חובבי טבע אמיתיים יצטיידו בזכוכית מגדלת.
ומעבר ליצורים הימיים, מי עוד מגיע לכאן כדי לארח לכם לחברה? דייגים שעומדים שעות ארוכות, יום ולילה, בכל מיני מקומות אסטרטגיים על סלעים שמבצבצים מן המים, זוגות אוהבים – מותרים ואסורים – שברחו מהמולת החיים וטרדות היומיום, וכמובן משפחות מכל המינים, הגדלים והצורות. ולכל אחד פינה משלו, אף אחד לא מפריע לאף אחד.
כל שעה טובה לחוף הזה, אבל הוא נראה במיטבו בשעות בין הערביים המאוחרות. אפשר ללכת ברגל עד הסלע הלבן והענקי של ראש הנקרה, ואפשר גם לתפוס פינה סודית, אולי באחד המפרצונים, ולהעביר כמה שעות של סתלבט. רק אל תשכחו להביא נשנושים.
ואם אתם מגיעים בחודשי הקיץ, תזכו להתענג על פריחת חבצלות החוף ומרבדי העדעד הכחול, שמצליח, כמו רבים משכניו הקשוחים, לשרוד למרות הרסס המלוח שלא מפסיק להגיע מכיוון מערב.
אוכלים: תביאו מהבית או שתתפסו משהו באחת המסעדות לצד הכביש המקביל, העושה את דרכו לראש הנקרה.
שירותים: אין.
מגיעים: נוסעים צפונה על כביש החוף, חולפים על פני נהריה וכפר הנופש אכזיב, ומחפשים מצד ימין מפרצי חנייה. מכאן הכול תלוי בכם, אך מומלץ ללכת צפונה.
ברוכים הבאים: אחוזי געגועים לחופי סיני, אוהבי שקט ושלווה, ובעלי נפש רומנטית.
פתוחים: כל הזמן (אך לא מומלץ בשבת בצהריים, למשל)