בשביל תושבי המרכז, יוקנעם היא סוג של צומת בדרך לצפון. חוץ מעצירות מקריות למלא דלק בדרך מהצפון הרחוק יותר, לא העליתי מימי על דעתי לברר מה באמת קורה בעיר הזו. תסלחו לי יוקנעמים יקרים, אבל המראה של העיר שלכם מהכביש הראשי לא ממש מעודד לרדת מהכביש. להיפך, האינסטינקט הראשוני הוא לתת גז כמה שיותר מהר לפני שיתחילו לעוף אבנים או משהו. אבל למרות זאת, קיבלתי את ההזמנה לבקר אצת יעקב ואתי מורד מיקב מורד שביקנעם, וכבר אקדים ואומר שלא הצטערתי בכלל.
מנה ראשונה: יקב מורד
היקב היקנעמי נמצא במה שהיה פעם מפעל למרגמות וכך בדיוק הוא נראה מבחוץ, אבל אל תתנו למבנה התעשייתי ולצמחייה שמצלה על המכונית בסגנון של בסיסי טירונים למיניהם להטעות אתכם. בפנים הולכת חגיגה מטורפת של פירות ואלכוהול, בניצוחו של יעקב מורד, איש עם אנרגיות שיכולות להפוך
גם את המים ברדיאטור שלכם למשהו אלכוהולי שאפשר לשתות.
כן, יעקב עושה שיכרים וליקרים כמעט מכל מה שצומח, ואת האנרגיות האלה שלו אפשר להסביר בזה שהוא הצליח להפוך תחביב למקצוע מכניס, והיום הוא עושה רק את מה שהוא אוהב. זה שהוא עושה את זה עם אתי, האישה שהוא אוהב, רק מוסיף שמחה.
הוא עשה את היין הראשון שלו בגיל 12, וכשעלתה משפחתו מעיראק ליקנעם, הדבר הראשון שהם עשו היה לטעת גפן בחצר הבית. אבא של אתי, תושב יבניאל, היה מתסיס להנאתו שיכרים מפירות וירקות שונים, ובפעם הראשונה שיעקב פגש את אביה של אתי, הוא זכה לטעום שיכר מדלעת שהאב הכין במרתף הבית, והשאר היסטוריה.
מדפי העץ החומים של החנות מתפקעים ממוצרים שונים. אחרי שטעמנו כמעט את כל מה שצומח, לקחנו איתנו שיכר אשכוליות בריח של סוביניון בלאן איכותי וטעם חמצמץ שיכול לעשות טוב לכל סלט או קוקטייל, וליקר קפה, בריח של אספרסו שטוחנים במקום – תוספת מופלאה לנס קפה המסורתי.
משלמים: את מחירי המשקאות יעקב קובע על פי הקושי בהכנתם: בקבוק שיכר תפוחים או אשכוליות עולה 29 שקל, רימונים ופסיפלורה 39 שקל. הליקרים עולים כ- 49 שקל לבקבוק קטן ו- 80 – 100 לבקבוק גדול. המחירים תלויים גם בגודל הבקבוק. לאחרונה יצא יין קוקוס חדש אחרי 3.5 שנות התיישנות.
מגיעים: יקב מורד – אזור התעשייה יקנעם, נוסעים בכביש 70, פונים לאזור התעשייה יקנעם ועוקבים אחרי השילוט.
מתקשרים: 04-9597125.
יצאנו מחייכים, טובי לב וגם קצת מתנדנדים מרוב אלכוהול. מתברר שהשיכרים של יעקב הם אפריטיף לא רע בכלל, כי אחרי שטעמנו ליקרים ושיכרים בטעמי נענע, פסיפלורה, רימון, אשכולית, תמרים, פטל, הדס ועוד כמה שבטח שכחתי, שמנו לב שאנחנו ממש רעבים. המשכנו מצומת יקנעם לכביש 722 פנינו ימינה בצומת השומרים לכביש 75 עברנו את רמת ישי ופנינו ימינה לבית שערים. שם ממש בכניסה ליישוב נמצאת מסעדת "הקדרה של נוגה".
עברנו בחצר המסעדה, שנראית כמו חצר משק לכל דבר עם עצי פרי ובריכה שבה שטים דגי זהב מפלצתיים. רוב המקומות היו שמורים, אבל המארחת היעילה מצאה לנו מקום. מהתפריט למדנו שהמסעדה הוקמה בשנת 92' על ידי זוג חקלאים שהבינו שעדיף לבשל מזון מאשר לגדל את חומרי הגלם שלו. על העיצוב של המקום אחראי מישהו שאוהב כנראה לעבוד עם עץ, או שהוא סתם קיבל השראה מסרטי פורנו קלאסיים. המפות הלבנות ומפיות הבד רמזו לנו שאנחנו הולכים לאכול במקום שמתייחס לעצמו ברצינות. המוזיקה, לעומת זאת, הייתה בווליום שיותר מתאים לפיק-אפ בר, אם אפשר לקרוא לעיבודים אופראיים של קלאסיקות רוק מוזיקה.
אכלנו גלילת חצילים ברוטב עגבניות מתוק שהשתלט גם על החצילים וגם על הגבינה (39 שקל). על השולחן היו גם רביולי ברוטב שמנת ובטטה (59 שקל), קנקן מים שהגיע בלי שביקשנו, לחם כפרי, טפאנד טעים וחמאת שום סבירה, אבל לא בשביל כל אלה התכנסנו במקום שמתמחה בקדרות.
קדרת העגל (89 שקל) שהזמנו התגלתה כקערת מתכת. שם, על מצע של אורז מתובל, נחו להם כמה נתחי בשר, נקניקיית צ'וריסו חריפה, כמה גזרים, פטריות שמפיניון ואפילו עגבניות שרי שלא נגעתי בהן כי ידוע שרק בגיהינום חם יותר מעגבניות שרי שיצאו מהתנור. האוכל הכבד, שעת הצהריים והעובדה שהייתי צריך לנהוג כל הדרך הביתה, גרמו לי לוותר על יין ולהתמקד בחצי ליטר טובורג מהחבית, ואספרסו קצר בסיום. נראה לי שכדי ליהנות באמת כדאי להגיע בערב, לסעודה ארוכה, עצלנית ושטופת יין, ולהזדחל אחר כך לאיזה צימר בסביבה.
משלמים: בסביבות 60-120 שקל לאדם.
מגיעים: נוסעים בכביש 75 למושב בית שערים. המסעדה נמצאת ממש בכניסה למושב.
מתקשרים: 04-9830730.