אפתח בגילוי נאות: הרי ירושלים מעולם לא היו המקום המועדף עלי לטיולים. אני יודעת שבחלקים מסוימים של המדינה (כמו גם בבית הוריי) אסור להשמיע גילויי עוכרה שכאלה בקול רם, ואולי זו גם לא הדרך המועדפת לפתוח מאמר שמטרתו הברורה היא הבאת הקורא אל האדמה - לטייל בה ולאכול בה ולשחות במעיינותיה וכו'. אבל אנחנו בערוץ החופש בעניין של כנות, ואי אפשר להתכחש לאמת המרה.
הסיבה לקשר המפוקפק שלי עם האזור טמונה דווקא בתופעות היסטוריות, או אולי בתופעות לוואי של תופעות היסטוריות: אנדרטאות. כשאני בוחרת לאן לצאת לטייל, ביום שבת בבוקר, רוב הסיכויים שלא אחפוץ בצעידה בין מצבות, מזכרות ופסלי זיכרון – כסיומת נינוחה לשבוע של מהומות ישראל-פלסטיניות טיפוסית. אזכורי אבן לאלימות הם לא כוס הקפה שלי וגם לא פק"ל הטיולים שלי, וזאת עם כל הכבוד להיסטוריה המתמשכת שלנו, של העולם, היקום ומה שמעבר.
החדשות הטובות – וכן, יש כאלה – הן שלא חייבים לעשות טיול שכולו סובב טנקים ומצור והגנה. אפשר לעשות בהרי ירושלים - הרים מדהימים כשמסירים מהם את מגע האדם - טיול שכולו מים; ללא מארבים.
למי שמעדיף ללכת כמה שפחות
מסלול פשוט של כשעתיים טיול (כולל רביצה במים ושילוט ברור), מתחיל בעין חנדק, מעיין הנובע בכל ימות השנה ונמצא למרגלות המושב אבן ספיר. השאירו את האוטו בשער הכניסה למושב ולכו להתרווח קצת במים – לכו כ-150 מטר לכיוון הדסה, מצד שמאל תראו סימון שבילים ירוק שמוביל למעיין. אפשר לטבול ולצוף מעט וגם להיכנס עם פנסים כדי לחקור את הניקבה של המעיין. כשמחליטים להמשיך הלאה, עוברים על הכביש שמתחבר למושב אבן ספיר עד שמגיעים למנזר יוחנן במדבר, מצידו הצפוני-מזרחי של המושב. המנזר הוא מבנה מקסים וחי על גדת נחל שורק, שנקרא על שמו של יוחנן המטביל. שבעה נזירים מתחזקים את המקום, וגם מעיין נוסף וקטן, ואילו אתם מוזמנים להיכנס אליו, לבקר ולקנות מטעמים מוצא ידיהם (יין ודבש -ציוד טוב לפיקניק בהמשך, ולחיים בכלל). לקראת סיום תוכלו לשבת לכם בנקודת התצפית ולהביט על נחל שורק מלמעלה, עד שתחליטו אם מתחשק לכם להמשיך לטייל עליו – או לחזור לאוטו.
למי שרוצה עוד
קשה להאמין, אבל מאות מעיינות נחים להם חופשי על הרי ירושלים. חלקם בלתי חדירים, כמעט; בחלק אחר צריך להשתמש בחבל כדי להשתלשל פנימה מבעד לבור הקטן המתחבא במקומות סודיים שהטיילים הירושלמים כל כך מתגאים בהסתרתם. מי שלא מתחשק לו מבצעי קומנדו בכניסה למים (ואמרנו שהיום אנחנו לא מיליטנטים, כזכור), יכול לבחור במעיינות הפשוטים יותר.
בקרבת עין חנדק שבו ביקרנו קודם, שוכנים גם מעיינות הסטף המפורסמים. פונים לכיוון צובה ממחלף הראל, ואז שמאלה בצומת איתן. משם עוקבים אחר השילוט לחנייה שליד הסטף. אחרי שהשכבתם את האוטו לישון, לכו בעקבות השילוט עד שתגיעו לשביל ישראל, והוא כבר ייקח אתכם למעיינות בפחות מ-10 דקות הליכה.
לפני שתגיעו ממש למעיין תוכלו להתעכב קצת בתצפית, ומשם להמשיך את הירידה אל בריכת עין ביכורה. המשך המסלול יוביל אתכם אל הסטף עצמו. שני המעיינות מחזיקים במנהרה קטנה בתוך הסלע שבה נובעת הניקבה, שנחצבה על מנת להגביר את תפוקת המעיין. כדאי לנסות את שתיהן ולהירטב קצת. בהליכה שבין המעיינות תבחינו בחורבות כפר הסטף העתיק שננטש עם הקמת המדינה, וגם בדוגמאות לחקלאות שסבבה את המעיינות – חלק מהחלקות עדיין בשימוש על ידי אזרחי ירושלים, שמגדלים ירקות ופירות לצריכה אישית. הטיול כולו יארך כשעה, אלא אם תחליטו להתיישב באזור המעיינות, ואנחנו נהיה האחרונים להאשים אתכם. החזרה לאוטו באותה הדרך.
אם עדיין מתחשק לכם להמשיך, קחו את הסימון הירוק שממנו באתם, והמשיכו עד לעין צובה – מן העבר השני של הכביש - פחות משני קילומטרים הליכה משם. המעיין מקסים ביופיו, וגם לו מערה וניקבה שמאפשרות טיולון קריר בתוכן. כולל ההליכה לצובה, הסיפור יימשך בערך שלוש שעות (ושמרו עוד שעה - שעתיים להליכה חזרה).
למי שרק רוצה מים
מעיין מקסים במיוחד על ההרים הוא עין לימון, או בשמו המקורי, "עין אל עומור", על שם חורבות הכפר הערבי השוכן ממול. ההגעה לשם תהיה ממש מעין צובה שבו ביקרנו קודם. מהכניסה לקיבוץ, ליד תחנת האוטובוס, יורדים בשביל רחב ימינה שממשיך עם שביל ישראל בוואדי. בתוך הוואדי הוא מתעקל שמאלה ועולה במעלה הטרסה. לאחר כ-20 מטר תראו את המעיין – בריכה בגובה מטר וחצי, מוקפת צמחייה והר. העלייה חזרה לצובה דיי מעייפת, אבל אתם יכולים להתנחם בעובדה שהיא הייתה הרבה יותר מעייפת לו הייתם יבשים.
פתוחים: למעט מעין צובה (שלגביו צריך לתאם עם הקיבוץ), כל המעיינות פתוחים וחינמיים.
מגיעים: נוסעים על כביש 1 לכיוון ירושלים, פונים דרומה במחלף הראל לכיוון יער ירושלים. משם ממשיכים לכיוון צובה (המשך פרטני בכל אחד מהמסלולים).
מצטיידים: מים, למרות שכל היום ילווה במים וגם תוכלו לשתות קצת ישירות מהנביעה. סנדלים או נעליים להליכה בתוך הניקבות, ופנסים כדי לראות לאן.