יום ירושלים לא נועד לירושלמים. מי שגר בירושלים יודע היטב שהעיר רחוקה מלהיות מאוחדת, וכי הדבר היחיד שמלכד את כל בניה הוא הרצון של כולם לשסע אותה לנתחים ולנכסם לעצמם, אלה מכאן ואלה משם. כך נותרת העיר המיוחדת במינה ורבת היופי קרועה ומבותרת, לא רק בין מזרחה ומערבה אלא גם בין יהודים וערבים, חילונים ודתיים, נוצרים ומוסלמים, סטרייטים ואחרים. ובכל זאת, אולי דווקא משום כך יש בה משהו, בעיר המתבצרת בקנאות אבניה. יש בה משהו שאין בשום מקום אחר. סוד קדומים, קדושה שמבקשת מפלט, משהו.
אחד הניסיונות התיירותיים היחידים שנעשו בשנים האחרונות ללכד את העיר הוא היוזמה המשותפת של גופים אחדים לתכנן ולסמן את שביל ירושלים. השביל, שאורכו הכולל כארבעים קילומטרים, מקיף את העיר ועובר בתוכה, קושר את מזרח ירושלים עם מערבה, שכונות יוקרה עם שכונות דלות, טבע עם נוף אורבני, נחלים המתנקזים לים התיכון ונחלים שזורמים לים המלח. בהיותו כזה, הוא מאפשר הליכה משני עבריו של קו פרשת המים, גם במובן הסימבולי של קו פרשת החיים של קיומנו בארץ הזו.
השביל משתלב במערך הסבוך של שבילים מסומנים נוספים באזור, ולכן אפשר ללכת בו בקטעים שונים, שאורכם ומידת הקושי שלהם משתנה - מטעימות קצרות וקלילות ועד מסלולים למיטיבי לכת. רוב חלקיו לא מופיעים עדיין במפות סימון שבילים, אך קל למצאם בשטח (מעין מורה דרך למסלול כולו נמצא באתר "ויקישביל").
השביל הזה מתחיל כאן
השביל מתווה מסלול מעגלי, החולף בשולי העיר ובמרכזה. בעוד שמחוץ לעיר צבע סימונו משתנה, בתוך העיר סימונו שני פסים כחולים ובתווך צבע זהב. נקודת ההתחלה השרירותית של השביל היא עין חנדק, מעיין חביב לא רחוק מהדסה עין כרם. משם הוא ממשיך לשכונת עין כרם, מעפיל בשביל הצוקים אל יד ושם והר הרצל, ומכאן נכנס אל ירושלים גופא. הוא חוצה את שכונת בית הכרם, חולף דרך קריית המוזיאונים, הכנסת, גן הוורדים, גן סאקר, וממשיך הלאה לרחביה, למשכן הנשיא ולשכונת טלביה.
כיפה, מסגד, צריח
עוד אתר שכדאי לבקר בו, גם בלי קשר ליום ירושלים, הוא מוזיאון מגדל דוד . המוזיאון שוכן בתחומי המצודה העתיקה שחלשה על הגישה לחומות, בכיוון דרך יפו. ממרומי המגדל הגבוה נשקפת תצפית יפהפייה על העיר העתיקה כולה, על הר הזיתים ועל הר הצופים. שימו לב לשלוש כיפות מבנים השומרות מרחק זו מזו, ומבטאות את קדושת העיר לשלוש הדתות. הכיפה הלבנה של בית הכנסת "החורבה", שבנייתו עומדת להסתיים, מציינת את היהדות; כיפת הסלע המוזהבת - את האיסלאם; והכיפה האפורה של כנסיית הקבר - את הנצרות. בכיוון השני נשקפת העיר החדשה שמחוץ לחומות.
לכאורה כולם מכירים את מגדל דוד, אחד מסמלי העיר. לא כולם יודעים שהוא בעצם צריח של מסגד, ושמקור השם "מגדל דוד" הוא בכלל מהתקופה הנוצרית-ביזנטית. הנוצרים, בניסיונם לזהות אתרים תנ"כיים בעיר (לפעמים גם קצת בכוח), החליטו שמגדל דוד הוא מה שמזוהה כיום כמגדל התצפית של המצודה, המכונה מגדל פצאל. בתקופה העותמנית בנו הטורקים בדרום המצודה צריח מסגד, והוא זה שאנחנו מזהים כיום כמגדל דוד.
לצד השרידים הארכיאולוגיים הרבים במצודה יש גם תצוגה מעניינת על ההיסטוריה המורכבת של ירושלים, כולל דגמים תלת-ממדיים של העיר ושל המבנים המרכזיים שבה, כמו כיפת הסלע, שבה לא ניתן כיום לבקר, ושל כנסיית הקבר במתכונתה הקדומה.
בימים אלה עולה על קירות המצודה אטרקציה חדשה. בערב, אחרי שהמוזיאון נסגר, מוקרן על קירות המצודה חיזיון לילי, כמדי שנה. החיזיון החדש נמשך כ-45 דקות, והוא מסחרר בצבעיו ובעוצמתו. יש ניגוד חריף בין קירות המצודה האיתנים, הבנויים מאבנים קדומות, לחיזיון הצבעוני המוקרן עליהם, המציג את ההיסטוריה של העיר. בעוד האבנים דוממות, על פניהן הכול רועש וזע וזז בשטף של צבע וצליל - חוויה בהחלט מיוחדת (יש כרטיס משולב למוזיאון ולחיזיון, לפרטים: טל' 02-6265333).
יש חדש בעיר
אם כבר "עולים לירושלים", זו הזדמנות לבדוק מה עוד התחדש בעיר, שסובלת מתדמית קפואה בזמן, ולא בצדק. אחד החידושים הגדולים (והשנויים במחלוקת) של השנים האחרונות הוא מתחם רובע אלרוב בשכונת ממילא. הרבה הפגנות, עצומות ומאבקים משפטיים נוהלו נגדו, בעיקר בגלל ההרס שנגרם למבנים רבים, חלקם שכיות חמדה של ממש בנות למעלה ממאה שנים, שלדעת רבים היה ראוי לשמר אותם. ההתנגדות הייתה גדולה במיוחד משום שמטרת ההרס היא לטובת מתחם מסחרי של רחוב חנויות חסר ייחוד, שמנטרל את הצביון המיוחד של הכניסה לעיר העתיקה. בשביל זה הרסתם?
מוזיאון מגדל דוד מציע לאחרונה סיור בשכונת ממילא מדי יום שישי (ובמועדים אחרים בהזמנת קבוצות). הסיור, הכולל גם תצפית ממרומי המצודה, מתמקד בהיסטוריה של השכונה מראשיתה, דרך ימיה הקשים בין 1948 ל-1967 ועד ימינו. בין השאר זוכים המשתתפים להכיר את שכיות החמדה שנעלמו תחת מעטה הבנייה המודרנית. בין היתר: בית שטרן (ששומר לכאורה), הבית שבו התאכסן הרצל בביקורו בארץ; בית קלארק המפואר; מנזרי השכונה ושאר מבנים עלומים, המסתירים מאחורי כותליהם סיפורים מרתקים. כדי להמתיק את הצער על אובדן צביונו הייחודי של האזור, אפשר לקנח בקפה ובעוגה באחד מבתי הקפה החדשים שהוקמו באזור.
פרויקט ממילא לא לבד. מי שמשקיף ממרומי מגדל פצאל לעבר העיר החדשה אינו יכול להתעלם מריבוי העגורנים המתנשאים מעליה. הרבה ממפעלי הבנייה בעיר מעוררים את חמתם ואת מחאתם של רבים מבני העיר ושל שוחרי ירושלים. מי שמקדיש למחאה את ימיו, ועושה זאת בדרך יצירתית ומיוחדת, הוא יורם אמיר, שהקים מחתרת מיוחדת ללחימה במפעלי הבנייה המאיימים על צביונה המיוחד של העיר.
כך טיפס בעבר עם אנשיו על מנופים והניף כרזות, מחה בגלוי נגד גשר המיתרים, וליקט שרידים ממבנים שנהרסו - לצורך שימוש אמנותי. מומלץ להולך בשביל ירושלים והחולף על-פני שוק מחנה יהודה לבקר במוזיאון "קומה ומגדל" שהקים. יורם אמיר שש לספר על מפעלו ולעשות נפשות לרעיונותיו. ניתן לרכוש מיצירותיו, בין אם מסיבות אמנותיות ובין אם כתמיכה במאבקו (לתיאומים: טל' 052-2400287).
התאמה: משפחות.
קושי מסלול: קל-בינוני, תלוי במה בוחרים.
אורך מסלול: בעמק צורים - כשני קילומטרים.
משך מסלול: עמק צורים - כשלוש שעות. במוזיאון מגדל דוד - כמה שרוצים.
מפה: כל מפה עירונית טובה של ירושלים.
איך מגיעים (מהכניסה לעיר): נוסעים בשדרות הנשיא בן-צבי עד לכיכר רחל ינאית בן-צבי. בצומת פונים שמאלה, לרחביה. עולים לכיכר יעקב משה ריבלין, וממנה לרחוב רמב"ן. נוסעים עד שהכביש נחסם. פונים ימינה, ומיד שמאלה ושמאלה, לכיכר צרפת. ממשיכים ישר ברחוב אגרון, שהופך בסוף הירידה לרחוב יצחק קריב. כאן, בשכונת ממילא, נמצאת הכניסה לחניון קרתא. שלוש שעות חניה ראשונות - חינם, ושער יפו נמצא ממש ליד. למגיעים לחיזיון הלילי במוזיאון מגדל דוד כדאי להביא משהו חם. הערבים לעתים קרירים.
