קומדיית מצבות בתל אביב

איך בונים עיר? יוצרים תשתיות, סוללים כבישים, מקימים בניינים, וכן הלאה. את בית הקברות משאירים לסוף. ככה זה במצב נורמלי. אבל מסתבר שבית הקברות ברחוב טרומפלדור בתל אביב הוא פלא עולמי. ולא רק בגלל הסיפורים הפיקנטיים השוכנים תחת מצבותיו, אלא בשל העובדה שהוא נבנה כאן כמה שנים טובות לפני שנבנתה העיר. ככה עובד ההיגיון היהודי.
כארץ שהתברכה במינים שונים ומשונים של מגיפות, גם במקרה זה, הכול התחיל במגיפת הכולרה הגדולה שפרצה ביפו בשנת 1902. השלטון העותמאני שלח משלחת רפואית מכובדת לאזור, ולאחר בדיקות מדוקדקות קבעה זו כי מעתה אסור לקבור את המתים ביפו. תושבי העיר התבקשו למצוא מקומות קבורה חלופיים. היהודים החליטו לרכוש חלקת אדמה כאן, במקום שבו היום נמצא רחוב טרומפלדור, אבל אז לא היה אלא חור נידח בלב החולות. העסקן (פעם זו לא הייתה מילה גסה) שמעון רוקח הגיע אל בית המוכתר המקומי. על כוס קפה הסביר לו רוקח את המצב, ובקומו ללכת השאיר מאחוריו "במקרה" מעטפה ובה שלושה זהובים. אישור הבנייה ניתן.
חובבי פרטי טריוויה מרתקים אך חסרי חשיבות ישמחו לדעת שעל המצבה הראשונה נחקקה הכתובת "האבן הזאת תזעק מרה על מות האישה החשובה והצנועה". היום, זהו אחד המקומות המבוקשים בתל אביב, ושוכנים כאן במנוחה כ-5,000 דיירים. מקומות פנויים כמעט לא נותרו. אם חשבון הבנק שלכם מנופח מספיק, אולי יש על מה לדבר. אבל רק אולי.

עושים: מה שכן מומלץ לעשות זה לקפוץ לבקר ולשוטט בעקבות הסיפורים הפיקנטיים והכתובות (ההזויות לעתים) החקוקות על המצבות. קודם כול, תמצאו פה עשרות רבות של מצבות עם הכתובת "גלמוד". בזמן המגיפה, כתוהו ובוהו שרר בכול, לא תמיד ידעו מי הוא המת (למעט העובדה שהוא יהודי). אז גלמודים יש כאן בשפע.
תרופות סבתא, לחשים וכשפים לא ממש הצליחו למנוע את התפשטות המגיפה, והיו כמה רעיונות יצירתיים למדי שנועדו לבלום אותה. בשנת 1903 הציע מישהו להקים חופה בבית הקברות, כדי שכוח החיים יגבר על כוח המוות. החופה הוקמה ונערכה חתונה כדת וכדין. לא בדיוק גן אירועים נוצץ עם בר אקטיבי ודי.ג'יי, אבל בכל זאת חתונה.
בעלי היצר האנתרופולוגי יאהבו את הכיתובים על המצבות השונות: "כאן קבורה הבתולה רוזה", "שלמה שנפל קורבן בעת עבודתו על בניין חברת הבונה ובאשמתה" (במקור: דגש על המילה "באשמתה"), "נחטף בשנתו ועל אף כל עינוייו נשאר יהודי נאמן", "כאן קבור הבחור העלוב, מדוכא בייסורין", ושאר הברקות מורבידיות.
כאן תמצאו גם קבר אחים של הרוגי מאורעות המרד הערבי (1936), ואת קברם של חיים ברנר, צבי שץ, מנחם שינקין, ח.נ. ביאליק, חנה בבלי (האורים והתומים של הנימוסין וההליכות), משה שיינברג (האיש שהתקין את שני השעונים על מגדל השעון ביפו), אביגדור בן גוריון (האבא של, ולא האח של, כפי שסבורים רבים), אחד העם, מאיר דיזינגוף, מקס נורדאו, דוד בלוך, חיים ארלוזורוב ושאר אמנים, חותמי מגילת העצמאות, אנשי התנועה הציונית וזכורים כפרקים מספרי ההיסטוריה או כשמות של רחובות.

אוכלים: ברחוב בוגרשוב הסמוך – ממסעדות שוות ועד פיצוציות בסיסיות.

מגיעים: מרכז תל אביב, רחוב טרומפלדור 19 (מול תיכון אנקורי).

ברוכים הבאים: חובבי היסטוריה, אספני פריטי טריוויה, מכורים לסדרה "עמוק באדמה" ושאר טיפוסים מורבידיים.

פתוחים: כל יום, משעות הבוקר המאוד מוקדמות עד 15:00.

מדברים: אולי באמצעות סיאנס.

גולשים: לא.

משלמים: כניסה ללא תשלום. מי שמוכן לשלם כדי לדעת יותר יכול להצטרף לסיור מודרך הנערך על ידי המרכז להכרת תל אביב, טלפון 03-5100337 או על ידי העמותה לתיירות ת"א-יפו, טלפון 03-5166188.

• אורבני
• בית קברות
• טיולים
• טרומפלדור
• כניסה חופשית
• מרכז
• סיור מודרך
• תל אביב