פעם אחת תפסנו, אני ושני חברים, טרמפים ממרכז הארץ אל חורפיש שבגליל - רק כדי לקנות טבק. זה היה סיפור תיכוניסטי די מביך - תחילתו בזמרת ישראלית נידחת שהזכירה באחד משיריה את העובדה שבחורפיש יש טבק מצוין. אנחנו בדיוק הפסקנו לעשן למען האמת, והשירים של אותה זמרת כבר מזמן יצאו מהחורים. אבל כן רצינו לתפוס טרמפים, וטבק בחורפיש, לצורך העניין, היה תירוץ שנשמע בזמנו הגיוני.
אחרי שתגיעו לחורפיש ותגלו שהם כמעט לא מוכרים טבק, ועוד יותר אחרי שתתיישבו בעייפות באחת המסעדות המדהימות שעל ההר ותאכלו צ'יפס ותביטו בנוף ותשאלו את עצמכם למה אתם לא גרים כאן – אחרי כל אלה, אפשר להתחיל לצעוד.
למי שמעדיף ללכת כמה שפחות
חורפיש הוא יישוב דרוזי, אחד ממקבץ ישובים שכאלה באזור הר מירון – ההר הגבוה ביותר בתחומי הקו הירוק. אזור הר מירון מספק מגוון נפלא של רמות ועוצמות טיול והליכה, והפעם נתמקד בשלל המסלולים שסביב היישוב החביב.
למי שמוכן ללכת קצת יותר
מסלול יותר מעניין, למסוקרנים, יתחיל באותה נקודה בחורפיש (זוכרים? רגע אחרי היציאה המזרחית מחרפיש, על כביש 89, מצידה הימני של הדרך) אך ימשיך לכיוון קצת שונה – אל עבר פקיעין. ראשית, יש להקיף את הר זבול, שלמענו נפנה אל השביל הכחול מהיציאה הדרומית של היישוב. זהו שביל קל להליכה שיובילכם אל נחל כזיב ועין חותם, שהוא הסימן שלכם להמשיך דרומה ולשים לב שאתם עדיין על המסלול הכחול. אחרי עלייה קטנה תגיעו לחורבת חותם, שרידי יישוב ביזנטי חביב שהשאיר לנו בית בד ובור מים כמזכרת. ממשיכים על הר פקיעין עד שלפתע, קצת אחרי פיצול השביל לסימון כחול וירוק (אתם ממשיכים על הירוק) – תבחינו משמאלכם בסימון שבילים שקוף (כלומר, שני קווים לבנים בלי צבע באמצע). אותו סימן מסתורי יוביל אתכם אל מערת נטיפים יפהפייה שמוכרחים לבדוק לעומק. מערות נטיפים תמיד יוצרות תחושה אגדתית מוזרה של עולם אחר – כאילו מישהו היה חייב לעצב אותן בקפדנות על מנת שייראו כל כך ביזאריות. בכל אופן, ברגע שסיימתם להתפעל (או שזו רק אני?) אתם מוזמנים לחזור לשביל הירוק והבטוח ולהמשיך בדרככם דרומה, לכיוון שתי נקודות תצפית יפיפיות נוספות. בדרך, כשיופיע שוב הסימון השקוף המסתורי, עקבו אחריו וראו במה מדובר (רמז: למערה אי אפשר להיכנס). קילומטר נוסף, ואתם בכניסה האחורית לבית ג'אן.
רעבים? המעשה הכי חכם במקרה זה הוא להתאמץ עוד קצת – ממש עוד קצת, ולהמשיך כשעה נוספת של הליכה עם הסימון השחור לכיוון כפר רמה. החומוס בקרבת הכניסה הדרומית לרמה (צומת רמה) הוא אחד המשובחים הקיימים בסביבה, בארץ, בעולם – ובשביל חומוס טוב מותר ללכת הרבה יותר משעה, שלא לומר יומיים.
למי שנגמר לו החומוס, ועכשיו הוא רק רוצה לצעוד
אכלתם, שבעתם ויש לכם עוד יום טיול בלו"ז? ובכן, כפר רמה הוא לא הסוף. אם מתחשק לכם לעצב את הטיול כך שיתאים ליומיים ולא ליום, עדיף לדחות את החומוס לבוקר (כי החומוס ממילא הכי טעים בבוקר), וללכת לישון ליד בית ג'אן, שבסביבתו אפשר למצוא המון מקומות נעימים ושקטים ללינת שטח. על הבוקר אפשר להמשיך את הטיול על השביל השחור לכיוון רמה (זאת אומרת לכיוון החומוס), ולבלות את היום השני על נחל צלמון, שמתגלגל לו דרומה מהמפגש עם כביש 804, רק 2.5 ק"מ דרומית לרמה. בהתחלה, הנחל (שמסומן בסימון כחול) זורם בין הר כמון להר חוזה, כשבהמשך הוא משאיר לכם הרבה אפשרויות למנוחה, הליכה או נטישת המסלול לחלוטין, מה שהופך את היום להרבה יותר נוח.
אם הגעתם, למשל, ביום שבת – וגיליתם שמרוב מטיילים לא רואים את המים, אולי עדיף לפנות שמאלה לסימון השחור ולטפס אל הר כמון ועין אל-כמנה, מסלול פחות מבוקש (ולא פחות יפה) שיוביל אתכם אל תצפית מדהימה לכינרת ולים התיכון בו זמנית; אפשרות אחרת היא לטפס על גבעת צלמון ולרדת מצידה השני אל הכביש. מתחשק לכם להמשיך? הנחל ארוך והנוף אפילו לא מתחיל להיעלם: לצד שרידים רבים של טחנות קמח, תבחינו בסופו של דבר במאגר צלמון של המוביל הארצי, שישאיר בכם תשוקה לא ממומשת לטבילה טובה.
פתוחים: כל הזמן, ככה זה בטבע.
משלמים: חינם. חוץ מהחומוס.
מגיעים: לחורפיש מכביש 89, שעובר במעלות (לבאים מכיוון נהריה). רמה נמצאת על כביש עכו-כרמיאל (85).
מתקשרים: אם צריך עזרה או מקום לינה, בית ספר שדה הר מרון: 04-6980081. שם גם יוכלו להמליץ לכם על מקום לבלות בו את הלילה בשטח. 04-691
מצטיידים: מים, תמיד. אם ישנים בשטח נא לדאוג לקצת אוכל וגפרורים כדי להדליק מדורה. מים אפשר למלא בכל אחד מהכפרים בדרך. כדאי לקחת את מפת סימון שבילים מספר 2 לעזרה בניווט, על אף שהסימון בשטח די ברור.