יש מסלולי טיול שמעוצבים ממש כמו סרט מתח: הם מתחילים בתחושת נאיביות, וממשיכים בציפייה דרוכה לקתרזיס, שנמתחת ונמתחת על ידי הבמאי עד שהצופה מרותק בכל נימיו. ואז מגיעה הסכנה, האיום על חייה של הדמות הראשית, ההזדהות הבלתי נדלית של הצופה, ההליכה של שניהם במשעולי האימה ואז... אז מגיע הקתרזיס. במקרה של שמורת היהודיה, הקתרזיס הוא מאוד פשוט: מים.
כל מי שנפל בחלקו להגיע לרמת הגולן בעונה שאינה חורף (משמע, עונה שהיא קיץ חם ולוהט), יודע במה מדובר. החום הכבד, הידיעה שמים יגיעו גם יגיעו בשלב מסוים אך לא ברור מתי, הציפייה הארוכה לרגע שבו יוכל הגוף להתגונן מפני החמסין בתוך המים הקפואים, והשמיים יהיו כחולים שוב (הפעם לא כתוצר של פטה מורגנה הרסנית). אבל בדרך מגיעים הסולמות, ולרגעים הם נראים קצת מאיימים. השלטים צועקים "סכנת טביעה", כמה ילדי בית ספר מתיישבים בצד ולא מסכימים לעבור, ואתם, אתם רק רוצים מים. אתם הרי מוכנים לרדת עכשיו גם בסולם של 200 מטר על מנת להשיג אותם – ואם יחלפו עוד שעתיים תתחילו לשקול גם קפיצה. תחושה מוכרת?
למי שמעדיף ללכת קצת פחות
ובכן, בשבילכם בדיוק המציאו את המד'רסה. לו הייתם ממשיכים לצעוד בקו דמיוני מהיהודיה לכיוון הכנרת, הייתם נתקלים בסופו של דבר בנחל מקסים וקומפקטי, שנועד לאלה מאיתנו שלא מחפשים אתגרים מיותרים במעלה ההר. מגיעים אליו מכביש 92, ממזרח לכינרת, ופונים בצומת גמלא מערבה, לכיוון המים. המסלול הינו מעגלי ומתחיל – ומסתיים – בחניון זיתים, שהכניסה אליו בתשלום (פרטים למטה). בתקופות מסוימות המים כאן יכולים להגיע לגובה של 1.20 מטר, ועל כן כדאי לשים לב אם יש ברשותכם ילדים צעירים. אבל לאורך רוב המסלול המים מגיעים בערך עד המותניים. הדרך כולה מאוד ברורה ופשוטה – פשוט הולכים במים, מתעסקים בצמחייה סביב (המון הרדופים ושיחי אברהם) ובדגים שבפנים ("אאוץ'!!! נראה לי שיש פה דג פיראניה ענק והוא מנסה לנגוס לי ברגל!"). לאחר כ-40 דקות הליכה מגיעים למחסום ושלט שמורה על הפסקת המסלול, בשל ניסיון לשמור על בעלי החיים שמין העבר השני. פונים שמאלה ועולים למעלה, אל החורשה, ומגיעים תוך זמן קצר לחנייה. עייפים מהשילוב של המים והשמש, אתם מוזמנים להפנות את מאמצכם לכיוון הכינרת, ולסיים את היום במנוחה ארוכה על החוף.
למי שרק רוצה לצעוד, אבל הוא גם דורש מים בסוף
נחל היהודיה הוא מסלול למיטיבי לכת, אך אל תתנו להגדרה הזו לאיים עליכם. ילדים החל מכיתה ז' כבר בשלים למעבר, בהשגחה, והאורך בכלל לא נורא – בסך הכל חמישה קילומטרים.
מתחילים בחניון היהודיה, שם גם אפשר להשאיר את הרכב, כיוון שהמסלול מעגלי. בדרך לנחל תעברו בכפר העתיק של היהודיה. השם שניתן לו מאוד מעניין, בעיקר לאור העובדה שבין 1948 ל-1967, כשנכבש, הסורים כינו אותו בשם "יערביה". אחרי הליכה קצרה בין הריסות הכפר, לכיוון המסלול, תתחילו להרגיש את תחילת הציפייה. כבר חם, ואין הרבה צל, ואת הנחל עדיין לא רואים מכאן.
מהכפר מתחיל מסלול בסימון שבילים ירוק שפונה דרומה ויורד אל קניון מדהים ביופיו, בזווית תלולה למדי. בדרך ייתכן שיתמזל מזלכם ותוכלו להתלוות בשפני סלע חביבים, ואפילו באיילים מתרוצצים על המצוק. הירידה תמשיך אל תוך מסלול על הנחל עצמו, כולל סולם בגובה של תשעה מטרים שיכניס אתכם אל תוך אחת הבריכות. כאן נדרשת שחייה קצרה מיד עם נגיעת הסולם במים, ועליכם להיות מוכנים (עם יכולות שחייה או עם חבר טוב בעל יכולות כאלה). בקצה הבריכה תעברו גל סלעים ויתדות שיביאו אתכם בבטחה אל בריכה קטנה יותר. תבחינו במסלול ירוק הפונה ימינה. עלו איתו על המצוק והשתלבו עם המסלול האדום שמחליף את הירוק לאחר כ-500 מטר של עלייה. הוא כבר יוביל אתכם חזרה לחניון היהודיה, והעלייה תדאג לכך שתגיעו לשם יבשים.
פתוחים: שמורת היהודיה פתוחה בין החודשים אפריל – ספטמבר בשעות: 08:00-17:00, ובין החודשים
אוקטובר – מרץ בשעות: 08:00-16:00. הכניסה אסורה החל משעתיים לפני הסגירה.
משלמים: מבוגר: 20 ש"ח, ילד: 9 ש"ח.
מגיעים: מכביש 92 או 87, לכיוון צפון מזרח הכינרת. ליהודיה עלו בכביש 87 עד שתגיעו לשמורה.
מתקשרים: שמורת היהודיה 04-6963043.
מצטיידים: נעליים למים, בגדים להחלפה והמון המון מים (למרות שאתם הולכים במים, כן). אם יש לכם משהו חשוב בתיק, הכניסו אותו לעטיפת ניילון אחת או שתיים וסגרו היטב, במסלול הזה נרטבים.