אם לבנון היא השוויץ של המזרח התיכון, אז ברכת רם היא לפחות האגמים של אוסטריה. טוב, לא הייתי הולכת עם זה רחוק מדי (בכל זאת, להשוות בין יחסי אוסטריה-שוויץ ליחסי ישראל-לבנון זו כבר אופטימיות שאפילו אני לא יכולה להרשות לעצמי. אבל, נו, אינשאללה). קווי דמיון? ובכן, זה ירוק. חוץ מזה, מאחד הצדדים יש הר מלא שלג, לפחות חודש בשנה (וכשאין – מביאים! מה, באלפים זה לא ככה?). מתחתיו אפשר לראות בריכה מרהיבה שמשקפת את השמש במדויק בשעת זריחה, ומטעים רבים שמרפדים את הנוף. ואם אתם מוכנים להשקיע, אז למרות הקור המצמרר של הבוקר, טיול בשעה הזו יהיה אחד הדברים הכי טובים שתעשו בשביל עצמכם.
למי שמעדיף ללכת כמה שפחות
מסלול הליכה חביב של כשעתיים מתחיל בצידו הדרומי של מושב אודם. עם המסלול האדום פונים צפונה ומטפסים על הר אודם, שם תתקלו בתצפית מדהימה לחרמון וללבנון מגובה 1,200 מטר. הר אודם הוא בעצם הר געש כבוי, ושמו המפתה הושם לו בשל צבע האדמה שהתיישבה עליו. משם ממשיכים אל היער ואחריו אל שמורת הסחלבים. המסלול מסתיים על כביש 98, בין בוקעתא למסעדה, אבל למעשה, אין סיבה באמת להפסיק כאן. הרי עוד לא הלכתם מספיק, נכון? מצידו השני של הכביש, אחרי שתיפנו שמאלה, תבחינו במסלול רחב בסימון ירוק. הוא ייקח אתכם ישירות לברכת רם, מקום מדהים שבוודאי הבחנתם בו ומהתצפית בהר. הרבה מיתוסים שחו בבריכה הזו – ואפשר להבין למה. היא הרי כל כך בולטת בנוף. מיתוס מפורסם טוען כי מערות תת קרקעיות מחברות בין ברכת רם לבניאס, וכי האל פאן, אל הרועים מהמיתולוגיה היוונית, איבד את חלילו בברכת רם ומצא אותו על מי הבניאס. אתם מוזמנים להשליך את החליל האהוב עליכם לבריכה ואז לרוץ לבניאס ולהתחיל לחפש אותו, אבל אל תגידו לאף אחד שאמרנו לכם.
עקפו את המסלול הירוק ממזרח, דרך מטעי התפוחים ועדיין על השביל. לאחר כ-3.5 קילומטרים תגיעו למפגש עם כביש נוסף (ויש גם חנייה) – משם אפשר לאסוף אתכם. רכב שטח יכול לנסוע על שני המסלולים שהמלצנו עליהם כרגע ללא בעיה מיוחדת – אבל לא בטוח שכדאי להפסיד את ההליכה האיטית באוויר הצח לטובת מיזוג וחלונות. שני המסלולים גם יחד יארכו כשלוש-ארבע שעות הליכה. אתם יכולים לעצור גם אחרי שעתיים ולקפוץ לאיזה ניגוב במסעדה. לשיקולכם.
למי שמוכן ללכת קצת יותר
מסלול מדהים ביופיו, באורך שלוש שעות, יראה לכם את ההבדלים הענקיים בין הגולן והחרמון. בשלב מסוים הבזלת כמעט נעלמת לחלוטין – והגבולות בין האזורים השונים נחשפים לעיניכם בבהירות. מתחילים את המסלול בגשר הידידות (תגיעו אליו מכביש הגישה לכפר עין קניה – 989. הגשר נמצא בקרבת הפניה החדה בכביש). בתחילת המסלול תבחינו בטחנת קמח עתיקה, ובהמשכו תגיעו למפל סער. כדי לראות כאן זרימה רצינית כדאי להגיע לכאן בסוף החורף ותחילת האביב. מיד בסוף המסלול ישנה נקודת תצפית יפה אל מבצר נמרוד, וגם עליה לכביש 99.
למי שרק רוצה לצעוד
אם מתחשק לכם להמשיך, אל תעלו לכביש 99 במפל סער, ולכו במקום אל חרבת בניאס, בשטחים הפתוחים שמצפון מזרח למפל. מדובר בשטחים חקלאיים פתוחים, שלאחר כמה מאות מטרים של הליכה בהם תצטרכו ללכת ליד הכביש כדי להגיע ממש לחורבה. ההליכה כולה תארך לא יותר משעה וחצי (כולל טעויות ניווט). אפשר לישון ליד החרבה, אם כבר מתחשק לכם לנוח – אבל אפשר גם להמשיך מיד אל מצפה גולני – תל פאחר.
פתוחים: כל הזמן. שימו לב לשלטים על סכנות מיקוש היכן שישנן כאלה. ככה זה כשמחליטים להילחם במקום לטייל.
משלמים: חינם.
מגיעים: כביש 99 מקריית שמונה ואחר כך לפי ההדרכה הפרטנית לכל מסלול.
מצטיידים: הרבה מים, בעיקר לטיול האחרון (לא תמיד תמצאו היכן למלא). מפת סימון שבילים מספר 1 תהיה לכם לעזר רב. לטיול השלישי מומלץ מאוד לא לצאת בלעדיה.