אומרים שמה שמחזיק את קירות האבן בשכונת מאה שערים בירושלים הם הפשקווילים - מודעות הקיר שמודבקות בשכבה עבה, זו על גבי זו. ככל שמעמיקים אל לבן של השכונות החרדיות בירושלים גוברת הסגירות מפני העולם החיצון, וכך גם מתרבים הפשקווילים. אתם מוזמנים להציץ אל עולם אחר, שונה, המעורר תהיות על אופי התקשורת בקהילה סגורה ונטולת טלוויזיה. ושעות הלילה השקטות הן השעות האידיאליות לכך.
כדי לא להתאכזב, כדאי לזכור שפשקווילים מקוריים, מעוררי דמיון ומיוחדים הם עניין עונתי ובלתי צפוי. בערב הביקור שלכם אתם יכולים לזכות למנה הגונה שלהם, ומצד שני – לעונת יובש מאכזבת, כאשר אין במי להילחם ואין נגד מה להתריע. בכל מקרה, גם אם לא תפגשו הערב פשקווילים מיוחדים – הרווחתם טיול לא שגרתי.
אנא, היכנסי לחנותי בלבוש צנוע
תחילת המסלול ברחוב מאה שערים פינת רחוב שבטי ישראל (מומלץ להגיע מרחוב הנביאים). אף על פי שבתודעה החילונית מצטיירת שכונת מאה שערים כמרכז חרדי עצום, מדובר במתחם מצומצם יחסית, קטן בהרבה משכונות חרדיות אחרות. השכונה נוסדה בשנת 1874, והייתה אחת הראשונות שנבנו מחוץ לחומות העיר העתיקה.
מרגע שנכנסים לרחוב מאה שערים, כל הנוף הירושלמי משתנה ומעניק תחושה של זרות מוחלטת. נדמה כי רחוב זה צר יותר מרוחב האוטובוסים החולפים בו – ממש נס מקומי. על חנויות רבות שבצדי המדרכה הצרה תמצאו את השילוט החוזר על עצמו "אנא, היכנסי לחנותי בלבוש צנוע", עם פירוט פלסטי למדי של אותו לבוש צנוע.
עוד כמה עשרות מטרים מערבה לתוך השכונה, ואתם הופכים לחילונים היחידים בהמון. כאן תגלו שהיחס לציבור החילוני יכול להיות דו-ערכי. מצד אחד התעלמות מוחלטת משאלות על כיווני הדרך, ומצד שני – סקרנות ושיחות לבביות ולא מחייבות.
מאחר שרחובות רבים אינם משולטים, קשה להגדיר מסלול מדויק. אך מה שנראה כחיסרון מתגלה כיתרון אמיתי, המספק שעות ארוכות של שיטוטים וטיול בסמטאות צרות ולא מוכרות. אם בכל זאת אתם מעוניינים בכיווני דרך כלליים, נסו לדגום את החצרות והסמטאות שמימין לרחוב מאה שערים. לאחר שעה ארוכה של הליכה ברחובות הקטנים, חוזרים אליו וממשיכים בו עד לרחוב שטראוס, לצומת שבו נמצאת כיכר השבת המפורסמת. מכאן אפשר לחזור לתחילת המסלול דרך רחוב הנביאים (באמצעות פנייה שמאלה לרחוב שטראוס), או לפנות ימינה, להגיע לרחוב יחזקאל וממנו לשכונת הבוכרים המרווחת יותר.
כביסה כשרה למהדרין
ענף שמצליח היטב בשכונה הוא הכביסה – עניין מפותח בשכונות החרדיות הצפופות. תמצאו כאן מערכת מדהימה של גלגלות על חבלי הכביסה הרבים, החולפים ביעף בין דירה לדירה. פה לא תראו תחתונים או חזיות. הם אינם מוצגים בפרהסיה. גם בגדי נשים וגברים לא תמצאו מתנופפים בצוותא ברוח הערב הירושלמית. אם כבר הפרדה בין מינים – אז עד הסוף. יותר משלוש שעות שוטטנו בשכונה וסביבותיה, ולא מצאנו אפילו קצה קצהו של רמז לערבוב בין בגדי נשים וגברים.
ובין חבלי כביסה ומאפיות מזדמנות, ככל שתשוטטו יותר, כך תגלו עוד ועוד פשקווילים הקשורים לתחומי חיים רבים, כמו למשל הקריאה הבאה לעזרה: "אלמנה, שרק לפני כמה שנים התאלמנה מבעלה הצדיק ז"ל והשאיר אחריו מפעל מצליח, שעם כל הצער הגדול מהטרגדיה הנוראה, נשארה לה בכ"ז משענת. דא עקא, אחד הפועלים ניצל את תמימות האלמנה, וסיבך את העסק עד שהעסק התמוטט, וברח לחו"ל, והאלמנה נשארה עם חובות כבדים".
בפאתי השכונה מצאנו גם מודעה הפונה לצעירות חילוניות. "אולי חשבת שידיים חשופות מוסיפות הערכה. בקצת מחשבה תגלי שזו שוחה עמוקה. אולי התפעלת ממבט מתלהב של צעיר מחייך. הוא לא מעריך את יופייך, הוא רק מתגרה...".
מערבי נשים ועד סכנות האינטרנט
ואכן, אם התמזל מזלכם והשכונה גדושה בפשקווילים, תזכו לערך מוסף ייחודי בסיור הלילי שלכם. הפשקוויל הוא סוג של "תקשורת קיר" מפותחת, בעלת כללים קבועים שנסתרים מעיניהם של זרים כמונו. הם יכולים להגיע בצורת הודעה לציבור, קריאה לפעולה, מחאה, אזהרה ועוד. פרסומות, "חרדיות" ככל שיהיו, אינן פשקווילים.
באמצעות הפשקווילים אפשר ללמוד לא מעט על הלכי הרוח בעולם החרדי. קחו למשל את נושא שחרור האישה. להפתעתנו, מצאנו כמה פשקווילים הקוראים לנשים להגיע למה שמכונה "ערבי נשים", ההולכים ותופסים תאוצה. שיעורי התעמלות, ערבי קריאת תהילים ולימודי מחשבים הם רק חלק מהפעילויות המוצעות לאישה החרדית.
אגב, אם חשבתם שהפשקווילים הולכים ומתמעטים עם השנים – תחשבו שוב. מכבשי הדפוס המקומיים עובדים שעות נוספות, וככל שגוברות המודרניות והפתיחות בחברה החילונית, כך צריך להתריע מפניהן בעולם החרדי. כך, הטלוויזיה, האינטרנט והטלפון הסלולרי זוכים כאן לעתים לקיתונות של זעם. ובין מחאה כזו או גילוי דעת אחר, תמיד אפשר למצוא מודעה ללימוד תופים ושאר נקודות חן פרסומיות הכתובות בעברית ישנה-חדשה.
ומכיוון שאם אין קמח אין תורה, מומלץ – במהלך ההליכה וקריאת הפשקווילים – לדגום את המאפיות והקונדיטוריות שפועלות במקום. לא רק בגלל הטעם אלא בעיקר בזכות האווירה. את המאפיות תמצאו לפי הריח ולפי ההמון המתגודד בהן. הן יהיו המקום היחיד שבו לא ינעצו בכם מבטים סקרניים. נראה כי כאשר ריח המאפים הטריים ממלא את החלל, אף אחד לא רואה ממטר.
אורך המסלול: 6-3 ק"מ (תלוי עד כמה תרצו להרחיק).
אופי המסלול: מעגלי.
דרגת קושי: קלה.
ירח מלא: לא רלוונטי.
הגעה: חונים ברחוב שבטי ישראל, לא הרחק מהצומת המקשר לרחוב הנביאים, ומחפשים את הפנייה מערבה לרחוב מאה שערים.
הערות: את הסיור מומלץ לערוך בימי חול או במוצאי שבת. יש לבוא בלבוש צנוע (נשים בחצאיות). כדי לא לפגוע ברגשות התושבים, מומלץ לסייר בקבוצה קטנה של גברים או נשים, ולא בקבוצה מעורבת.
* זוהי גרסת טיול מקוצרת מתוך הספר "טיולי לילה", מאת איל שפירא, צילומים: איציק מרום.
הוצאת "מיל".