שעתיים, זה הזמן לקח לנו להגיע ממרכז תל אביב לקיבוץ יראון בגליל העליון, כולל עצירה לתדלוק. אם מתארגנים לטיול של שישי בבוקר, ויוצאים מהבית יחסית מוקדם - זה יכול לקרות גם לכם.

אין תמונה
יקב הרי הגליל. לעבור את המסלול של הענב
מנה ראשונה: יקב הרי גליל בקיבוץ יראון

מהמרפסת של מרכז המבקרים ביקב הרי גליל רואים את הר מירון, קיבוץ ברעם, מושב כרם בן זמרה, כפר ג'יש ואפילו איזה דגל חיזבאללה מתנוסס מעל מוצב לבנוני בצד השני של הגבול. לעומת זאת, לא שומעים שם כלום - שקט גלילי סמיך וקריר עטף אותנו מהרגע שירדנו מהאוטו, וליווה אותנו לאורך מסלול הבטון עד הכניסה הראשית.
יקב הרי גליל נמצא במבנה קופסתי, עטוף בקורות עץ האמורות לרמז על חביות העץ שבמרתפיו. בפועל הוא נראה כמו ארגז ענק שיד ענקית הנחיתה בלב הנוף הגלילי, אבל אחרי כמה דקות, השילוב בין זוויות הבטון והזכוכית הנזיריות לבין העגלגלות המדושנת של ההרים סביב נראה טבעי ואפילו מעניין.
היקב תוכנן לא רק כדי לעשות יין טוב, אלא גם כדי לארח מבקרים ומסלול הסיור שהתכבדנו בו מאפשר לך לעבור את הדרך שאותה עוברים הענבים - מהרגע שבו הגיעו ליקב ועד לחנות. שלא כמו ביקבים כשרים אחרים, שבהם לא ניתן למבקרים להיכנס לאזורים מסוימים מחשש לפגיעה בכשרות, מבנה היקב מאפשר סיור וצפייה בכל השלבים – ההפרדה היחידה היא קירות הזכוכית.

התחלנו את הסיור באזור הקליטה של הענבים, מודרכים על ידי שרית המקסימה שהייתה מוכנה לעצור בכל רגע ולתת הסבר מפורט על תפקידו של כל בורג ושסתום. המשכנו לתצפית על האולם הענק שבו תוסס היין בחביות נירוסטה, עצרנו באודיטוריום שבו מוקרן סרט חביב על היקב ועל תהליך היצור, ועברנו במהירות בחדר החביות הקריר והלח, עד לחדר הטעימות - פסגת הסיור לטעמי.

אנשים, נשים וטף עמדו סביב הבר המלבני שבמרכז החדר, והקשיבו לשרית שהסבירה בחיוך גלילי מתוק איך להסתכל, להריח ולטעום יין. טעמנו שני יינות צעירים - ויונייה לבן עתיר ניחוחות עץ, ושיראז נשכני, שהכינו את הקרקע לטעימה של יראון, יין הדגל של היקב. הטעימה הפכה עד מהרה ללגימה של בוקר, שאחריה כל מה שרצינו לעשות היה להתרווח על המרפסת לתנומה קלה אל מול הנוף הגלילי. זאת דרך לפתוח את היום.

משלמים: סיור ביקב יעלה 14 ש"ח למבוגר ו-12 ש"ח לילד (בין גיל 6-18). מחירו של בקבוק יין 35-150 ש"ח.
מגיעים: בצומת עמיעד פונים שמאלה לכביש 90 עד מחלף אליפלט. עולים על המחלף ובגשר פונים שמאלה לכביש 89 עד צומת עין זיתים. בצומת פונים ימינה לכיוון קרית שמונה (כביש 886) עד הישוב ריחאניה. בריחאניה פונים שמאלה ויורדים בכביש 8967 עד צומת נחל דישון. בצומת פונים ימינה לכיוון יראון (כ-2 ק"מ).
מתקשרים: 04-6868748.

אין תמונה
מצפה הימים כל כך שקט שאפשר לשמוע את ציוץ הציפורים
מנה עיקרית: מסעדת "מוסקט" במצפה הימים

תנו לי לשבת מול הנוף שנשקף מחלונות המרפסת של מוסקט, ואסתפק בלחם יבש ומים מהברז. זה כמו לטוס מעל העמק אבל להישאר במקום אחד, לראות איך הצבעים משתנים והערב מכסה את העולם.
בכניסה למלון מצפה הימים, שבו נמצאת המסעדה, אפילו השקט נהיה יותר סמיך, וציוצי הציפורים נבלעים בצמרות העצים הגבוהים שעוטפים את המלון. בכניסה למבנה מתחלפים גם ריחות הצמחייה הטבעית בריחות של לוונדר, שמנים ועשבים שעולים מחדרי הטיפולים ומפינות התה שפזורות בכל עבר. חוויה לכל החושים.
עשינו סיבוב קצר במלון ובחנות האורגנית, ומאוד התפתינו לקנות את התוצרת המקומית - גבינות, לחם, קונפיטורות וליקרים - מוצר שבזמן האחרון נראה שאי אפשר לצאת מהבית בלעדיו. בהמלצת המוכרת לקחנו בקבוק של ליקר רימונים ונכנסנו בציפייה ובהתרגשות למוסקט – המסעדה הצמודה שנחשבת לאחת מהמשובחות שבמסעדות ישראל.

אין תמונה
מסעדת "מוסקט" במצפה הימים
המלצרית שהדהימה אותנו בשילוב של פרובינציאליות סחבקית ואנינות עירונית, המליצה על בקבוק של קברנה סוביניון הר אודם 2004, שלמרות שהיה קצת עייף ולא מרוכז תמך יפה בפוקצ'ה שטבלנו בתאווה בטרטר של עגבניות אורגניות עם שמן זית מהסוג שהייתי מוכל להתקלח בו. אחר כך הוגשו כיסוני סלק עם גבינת קממבר אורגנית, פטה ברווז אורגני שהתמזג לכדי תענוג עם קונפיטורת שזיף שקדי עגל על עלי מנגולד, ניוקי ממולא בגבינות צאן שמיוצרות במקום, נקניקיות תוצרת בית ברוטב חרדל ודבש וטרטר סלמון שהונח על מגדל חמוץ מתוק ומרגש של קוביות אבוקדו ומנגו - וכל זה לפני המנות העיקריות.

אין תמונה
החנות האורגנית במצפה הימים
היין נעלם די מהר, ואחריו נפתח בקבוק של קלו דה גת 2003 שנתן עבודה הרבה יותר אלגנטית מהקודם. לצידו זכינו לנתח קצבים חייתי – של קצב שהייתי שמח לפגוש, ודואט ברווז ברוטב מופלא של קרמל תאנים, מוסקט, אניס ותבלינים נוספים שמוגדרים בתפריט כ"תבליני תשוקה". הדואט מתייחס לשני נתחי הברווז שמרכיבים את המנה – חזה ושוק, וכשבמוסקט אומרים "ברווז אורגני" אתם יכולים לסמוך עליהם. הברווזים גדלים במצפה, כך שבמסעדה מכירים אותם אישית.

חיים טיבי, השף, הצטרף אלינו בערך בחצי הבקבוק השני וסיפר לנו איך לפני עשר שנים אף אחד לא האמין שהוא יצליח להקים מקום כזה בגליל. כל המנות שטעמנו הצליחו להיות מורכבות, מרגשות ומדויקות בלי רגע של פלצנות, וזה הישג עצום. טיבי לא רק הקים מסעדה בגליל, הוא הקים מסעדת גורמה גלילית באמת. ושלא תחשבו שלא דהרנו על הקינוחים.

משלמים: סעודה שלמה לאדם ללא יין תעלה 190- 250 שקל. מי שלא מתכנן על ארוחת ארבע מנות יכול לצאת גם בפחות.
מגיעים: בכביש מראש פינה לצפת פונים ימינה בשלט "מצפה הימים" .
מתקשרים: 04-6994523.

ואם אתם כבר בצפון: עוד המלצות לטיול