בשעה שמונה וחצי לפנות בוקר התייצבנו בכניסה לקיבוץ צובה. התייצבנו זאת אומרת אני ועוד כ-30 אנשים שאני לא מכיר, שרובם בילו את הלילה במלון בלמונט המקומי. ואני בכלל יצאתי לטיול הזה לבד. ככה זה כשאתה מוקף בעצלנים שלא מוכנים לוותר על השינה של יום שישי בבוקר אפילו לטובת הבראנץ' שמתקיים במלון בסופי שבוע. אף שותף לא קפץ מהתלהבות אפילו אחרי שהסברתי שמדובר בבראנץ' ששמו יצא למרחקים.
הכביש לצובה מתחיל באזור התעשייה האפרפר של מבשרת ציון, מתפתל יפה בין ההרים הירוקים ונגמר באזור התעשייה של צובה. אם בכניסות לערים טורחים לפחות לשתול שלטי "ברוכים הבאים" מפטוניות, הרי שאת הקיבוצניקים זה לא ממש מעניין. אתם יכולים להיות בטוחים שגם אם לקיבוץ יש מלון ויקב ואטרקציות למיניהן, הכניסה אליו תמיד תיראה כמו מחנה צבאי נטוש. כדי ליהנות מהדשא והפרחים צריך להיכנס פנימה.
אחרי שהתכנסנו, יעל המדריכה הקריאה שמות, ממש כמו בטיול שנתי, וכולנו נכנסנו למכוניות ונסענו בשיירה אל הכרמים כדי להתחיל את "מסלול היין".
המקצוע העתיק בעולם
"דרך היין" הפרטית של צובה כוללת שתי גתות עתיקות. המסלול הרגלי התחיל בקיבוץ, כשיעל המדריכה מסבירה למתעניינים על דרך החיים הקיבוצית, כולל תנאי הקבלה המחמירים. הגת הראשונה חיכתה לנו בקצהו של השביל היורד מהקיבוץ לכיוון השדות והכרמים. המדריכה הוכיחה שהיא אכן שולטת בעניינים, ונתנה הסבר מפורט על שיטת העבודה בגת ועל דרכי הכנת היין בתקופת בית שני. אני, שיצאתי לטיול הזה בלי כובע ובלי מימיה, התחלתי לחשוש מהתייבשות וניסיתי כל הזמן למצוא מקום מוצל אך לא רחוק מדי, כדי שאוכל לשמוע גם על התכונות הרפואיות של הטיון הדביק, המרווה המשולשת ואוג הבורסקאים, שהוא בעצם המקור לסומק - הסגול הזה ששמים על הבצל בדוכני שווארמה.
הדרך נמשכה בין עצי אורן, אלות, אלונים ושקד, עד שהגענו למעיין קטן שמעליו עוד מערכת של גתות שסגרה את המעגל, במרחק חמש דקות מהמרפסת של המלון. אחרי חצי שעה של הליכה ברגל ועמידה בשמש, לא היה בשל ממני לבראנץ', לאנץ' או מאנץ'. פול, היינן הג'ינג'י של יקב צובה, פתח על המרפסת דוכן טעימות והמטיילים, שכבר היו בדרגות שונות של התייבשות, התנפלו עליו כאילו אין מחר.
את ה"ויונייה- סוביניון בלאן" של צובה מאוד אהבתי. יש בו ריחות מרעננים של לימון וגויאבה, בלי תועפות העץ שאנחנו רגילים לקבל מויונייה ישראלי. גם השיראז היה לא רע, בצבע מצוין ועושר של ריחות וטעמים. לקחתי כוס יין לבן, הנחתי אותה על אחד השולחנות עם זווית מוצלחת לפנורמה מרשימה של הרי ירושלים, וניגשתי לקחת אוכל.
הבראנץ' של צובה
בלבול, מבוכה, אובדן דרך, תקראו לזה איך שתרצו אבל אין מה לגשת לבופה הזה בלי אג'נדה סדורה ומוגדרת מראש. יש שם מליון אפשרויות, כל אחת מהן נראית יותר מזמינה מהשנייה, ומי שלא יבוא עם רצונות מוגדרים, פשוט לא יפסיק להעמיס. שקשוקה, עלי גפן ממולאים, גבינות, פשטידות, פסטה, סלטים, דגים מלוחים, מרקים, לחמים, לא יכולתי לקבל החלטה חד משמעית אז דגמתי ככל שהצלחת יכלה להכיל וחזרתי לשולחן.
אף אחת מהמנות לא גרמה לליבי להחסיר פעימה, אבל החומרים הטובים, המבחר הלא סביר והטיפול הצנוע, עושים את העבודה לא רע בכלל. האורגניסט המבוגר ניגן קלאסיקה וג'אז, כמו בכל לובי שמכבד את עצמו, ואני צנחתי על הכיסא, נושם את הנוף ומשחרר את השרירים מכל ההליכה הזו. סיבוב קטן של קפה, עוגות מעולות ועוגיות באווירה ביתית סגר עבורי יום של חקלאות, גיאוגרפיה, בוטניקה, לימודי ארץ ישראל וטעימת יין. וכל זה עוד לפני אחת בצהריים.
משלמים: בראנץ' – 95 שקל לסועד, סיור כולל ביקור וטעימות ביקב – 25 ש"ח, סיור עם בראנץ' בתאום מראש בלבד.
מתקשרים: הן הסיורים והן הבראנץ' הינם בתיאום מראש בלבד. פרטים בטלפון: 02-5347000.
מגיעים: מכביש מספר 1 עולים במחלף הראל ופונים שמאלה לכיוון מעוז ציון (קסטל). אחרי 4 ק"מ פונים ימינה בכיכר הסטף וממשיכים בכביש 395 עד צובה.