מי שטרם דרכה רגלו בכליל, זה הזמן, כי החורף וראשית האביב הם שעתו היפה. בימים אלה האזור יותר ירוק מירוק, והפריחה מתעצמת מיום ליום. כלניות אדומות כבר נוצצות לצד הרקפות, ואפילו העיריות זקפו ראש לבן־ורדרד. מי שכבר היה שם, כמונו, שאוהבים את המקום אבל לא ביקרנו שם כבר די הרבה זמן (והתגעגענו), יגלה שיש הפתעות וחידושים, אתרים ששינו פניהם, וכרגיל - אנשים מרגשים.
אחרי כל הפקקים האפשריים בצפון הגענו בשעת חושך. גם בלי חשיכה את הכניסה לכליל אפשר לפספס בקלות, כי השלט נעלם בתמרור הגדול. אבל בפנים קל להתמצא, בזכות שלטי העץ הרבים המספרים לאורחים מה יש לתושבים להציע. בעלטה גמורה הגענו לבקתת העץ של משפחת פרי. גידי קידם את פנינו, ומיד נזכרנו באומן העץ מהביקור הקודם, שפיסל בעץ טבעי יצירות מופלאות. מאז הספיק לבנות את הבקתה במו ידיו והותיר בה טביעות אצבע מאומנותו, שכן בינתיים החליף את הנגרות בציור והוא מאושר.
תרגילים טיבטיים בסיסיים על הבוקר
הבקתה פשוטה אבל מאוד נעימה, עם מטבח מאובזר בכלים, במקרר ובכירה. בפינת הישיבה צבעים וספרים, טלוויזיה שמחוברת לדי.וי.די (וכמה סרטים), ודיסקים עם מוזיקה טובה. אחרי שעזר לנו בהדלקת תנור העצים למדנו שמערכת החשמל עדיין מוקצה מחמת מיאוס ביישוב, וייצורו מושתת על תאים סולאריים ועל כמה טורבינות רוח. לרוב הבתים יש גנרטור שעובד בזמן פעולות כבדות בלבד (כמו כביסה), ומשמש כגיבוי.
את הבוקר התחלנו עם המארחת שלנו, אורנה פרי. בעליצות ובאנרגטיות היא לימדה אותנו תרגילים טיבטיים בסיסיים, שמהווים פתיח מעולה לבוקר ומפעילים את כל הגוף ואת הצ'אקרות. נשמנו, התקפלנו, התכופפנו ומתחנו, והרגשנו כמו חדשים. היא תמיד שמחה להדגים, אל תתביישו לבקש.
בהמשך יצאנו לשוטט עם שמש חורף עליזה. כליל ממוקם בעמק רחב, וממנו הוא מטפס מעט לשולי הגבעות שסביבו. סיפורו מתחיל ב־1978, בשתי חוות בודדים שהתיישבו בשטח. כשהסוכנות ביקשה להקים יישוב, היא אימצה את הקונספט האקולוגי שלהן, והיישוב הלך והתרחב. היום הוא מונה כ־150 משפחות המרוחקות זו מזו ומוקפות בהרבה ירוק. מנעד הבתים יוצא דופן בכל קנה מידה. יש כאן אוהלים פשוטים, אבל גם אוהלי טיפי אינדיאני ויורטות קזחיות, יש בתי עץ פשוטים ומהוקצעים, יש קרוונים וקרונות, יש בתים רגילים, ואפילו בתי אבן נובורישיים למדי. התוצאה ססגונית ואמנותית. האוכלוסייה המקומית מגוונת לפחות כמו הבתים, והמפגשים עם האנשים המיוחדים מעצימים את החוויה. לרובם נמאס מהאורבניות, והם מתגעגעים לצורת קיום יותר אינדיבידואליות, שמתאפשרת ובגדול - איש ונחלתו. בצד אלה מתנהלים גם חיי קהילה, מינימליים משהו, אבל מגבשים.
חורש וחמציצים
עשינו דרכנו לכוון נחל יחיעם. בכיכר הכפר המרכזית קפצנו לרגע למטע האם, שהיה שטח ההתיישבות הראשון. היום חיים בו צעירים מתנדבים שמטפחים את החורש, מגדלים במשתלה עצים ארץ-ישראליים, ומנהלים אורח חיים אקולוגי, הכולל מרכז מיחזור ענק. בשקט התהומי ששרר באוויר שמענו מכל פינה את קולות הילדים מהגנים. מול הכיכר יש שביל גישה לנחל ולמסלול המסומן בירוק. על השביל פגשנו גננת עם קבוצת זאטוטים, קוטפים חמציצים ונהנים משמש ומאוויר נקי.
המסלול היפהפה מוביל למבצר יחיעם (כשעתיים הליכה, אבל אפשר לצעוד מעט ולחזור). כדי להיכנס לתוככי החורש יש לצעוד כעשר עד 15 דקות, ולגלות שכמה מבני המשפחות התיישבו ממש על גדת הנחל בתוך נוף הורס של צומח גלילי. מהגגות פלטו הארובות עננות עשן לבן שהשרו נופך אירופי צונן.
לאחר טיול קצר קפצנו לקובי יערי, שעושה יין הרבה שנים. טעמנו יין אדום יבש שהוא מייצר (בשיטות של "העולם הישן," לדבריו). היין המשובח נמצא בכמה מסעדות בארץ, אבל אפשר להגיע לבית האבן המרהיב שבנה בשתי ידיו ולקנות מרלו, קברנה או יין הכפר (110-60 שקלים, טל' 9966555־04). לא רחוק ממנו הקימה תמי שוער בית קפה צמחוני עם נגיעות הודיות. אדריאן, שף מלונדון, עושה פלאים בסירים, וכהודי במוצאו מביא את טעמי הבית שבו גדל. האוהל הרחב מרוהט באקלקטיות צבעונית, ולדברי תמי הוא יצירה משותפת של אנשים רבים שעברו בו. המקום פתוח מחמישי עד שבת, ובימי שישי בערב יש מופע מוזיקלי (של מוזיקאים מוכרים ושל כאלה שהם בתחילת דרכם). בחצר אוהלי יורטות סגפניים לאירוח, שלא מתאימים לחורף בהיעדר חימום, אבל מעל להם יש אוהל אירוח יפה, גדול ומחומם, עם מזרנים ושטיחים לאירוח קבוצות או חבורות מטיילים (טל' 052-3261898).
בשעות אחר הצהריים התחלף מזג האוויר. את השמיים מילאו ענני גשם, ורוח קרה פיזרה משבים לכל עבר. זה לא הפריע לשוק המקומי (הנערך מדי חמישי) להתקיים כרגיל. יצרנים מקומיים מגיעים למגרש המרכזי ומציעים גבינות עזים, לחמי בריאות, פיצות בטבון ועוד. הילדים משתעשעים בגן שבו מתקנים מבוץ. השוק נתון לגחמות הטמפרטורות, ופועל מ־16:00 עד שנגמר.
בערב, כשעשינו דרכנו אל "טול", מסעדת הבשרים היחידה בכליל, הגשם כבר הכה בכול. המקום המעוצב בפשטות ובעידון היה מואר באור רומנטי רך. באין חשמל זורם, מכין ניר גבעתי, הבעלים והשף (ולפעמים גם המלצר), את כל המנות בטבון ענק, ויוצר תפריט מיוחד ומאוד לא שגרתי. הבסיס הוא של מנות קדרה מהבילות המחברות ירקות ובשרים עם תבלינים ותוספות, אבל קרניבורים יתענגו על "חרב בשרים", שכשמה כן היא - חרב ארוכה שכאילו נשלפה מסיפור ימיביניימי עתיק ועליה משופדים נתחי בשר עסיסיים. יש גם אופציה לדגים. ביום חורף אמיתי כדאי להתחמם עם מרק ולקנח בקרמבל שנאפה בטבון (טל' 4794472־054).
מרפסת ליופי אין סופי
בצימר שלנו אמנם יש תרגילי מתיחה טיבטיים, אבל לא ארוחת בוקר, ולכן קפצנו ל"סמדר בכליל" - מסעדה חלבית שצמחה בביתם הראשון של סמדר ויוסי ירדני. האוכל בהשראה איטלקית, שם גדלה סמדר, העיצוב ברוח השאנטי ההודי, והאווירה חמה הודות לתנור העצים אבל גם לרוחב לבה של סמדר. מדי יום יש בראנץ' עשיר ביותר ושלל מנות כמו מרקים, קישים, סלטים, כריכים ועוד. בקיץ כיף לשבת בחצר המוצלת (בערב פתוח בתיאום מראש, טל' 9561678־04).
לזוג יש גם שלוש בקתות עץ משודרגות יחסית למקום (אחת משפחתית), עם ג'קוזי פנימי, תנור עצים (כמובן) ומרפסת ליופי אין־סופי. גנרטור קבוע מאפשר גם מיזוג בקיץ, מה שלא קיים אצל רבים אחרים ולכן מקשה את האירוח ביישוב בקיץ חם כמו זה האחרון. ארוחת הבוקר מוגשת בבית הקפה היפה, אבל לא בכל הצימרים מגישים ארוחת בוקר, ואפשר להזמין אצל דותן השכן מעמקה, שמביא עד לחדר (טל' 2669242־050).
אם אתם חובבי אוכל יפני, אל תוותרו על צ'יזארו, יפנית שחיה כאן ומציעה אירוח יפני אצלה או מטעמים בצימר שלכם (טל' 2696562־052).
סיימנו אצל בתיה ואלון גיל, בוגרי בצלאל שעוסקים האחת בזכוכית והשני בחומר. בחצר ובסטודיו פזורות יצירותיהם היפות, ואפשר גם לרכוש במקום או להזמין (טל' 9968842־04).
