הפעם הראשונה שבה נתקלתי בשלט "שמורת טבע בני ציון", הייתה בקיץ לפני כמעט עשור. כמה גבעות חינניות עגלגלות, שדרך התפתלה ביניהן, ליוו את שביל העפר שבו נסעתי - רק כדי לקצר תהליכים מכביש 4 לכביש 1. אבל האזור היה יבש וקוצני, בלי רמז למהפך החורפי-אביבי שהוא טומן באמתחתו. הביקור הבא היה פורה יותר, כי את מקום החלקה החרבה תפס גן עדן זעיר ממדים. מהחניה הקטנה שנמצאת בפינה הדרום מערבית, יצאנו לשיטוט בשטח, ואת החוויה שלנו אפשר לזקק לביטוי השנוי במחלוקת אך התמציתי, "פאן".
אי קטן של שפיות
שמורת בני ציון נמצאת ממערב למושב בני ציון, בשטח הפתוח הגולש בעדינות לכיוון נחל רשפון. היא משתרעת על-פני 101 דונמים של אדמות חמרה וחוסמס (שם מפחיד לגושי כורכר קטנים), שלא התאימו לחקלאות אז הפכו אותם לשמורה עוד ב-1968. נוצר אי קטן של שפיות, ובו חיים בכיף כ-300 מינים של צמחים, חלקם ברמת נדירות, שמככבים מהסתיו ושיאם בחורף ובאביב. בוטנאים שרוטים נוהרים לכאן באדיקות, לחפש פרחים. בשולי השמורה יש קצת עצים, אבל רוב הצמחייה נמוכה וכוללת עשבים ושיחים, כך שהנוף נשאר פתוח.
הכללים החשובים בשמורה הם כניסה רגלית, צעידה אך ורק בשבילים ואיסור על הבערת אש. חשוב להבין שבאזור כזה רגיש הצליחה להתבסס צמחייה ייחודית, וכל רמיסה עלולה לחרוץ גורלות. גם משטר הניקוז כאן קריטי, וכל הרס של קרקע עלול למנוע מהמים להגיע ליעדם. בקו הצפוני רואים אלוני תבור שאש כילתה בשריפה בשנת 2002, והם משתקמים לאיטם. בקו הדרומי יש איקליפטוס בודד, ובתווך שביל, שמתפצל בהמשך לשביל מסומן כחול ולשביל שחור, שמוליכים את המטיילים בתוך השמחה הזו. בפיצול הזה אין חוקים במי לבחור ומתי. שניהם בנים אהובים, שיוצרים מסלול מעגלי ממילא, אז פשוט זורמים ומתענגים.
מהרו לחזות בפלא
מושא ביקורנו הוא פרח אהוב ומיוחד - בן-חצב יקינתוני. הפרח נפוץ יותר בצפון, ואישית פגשתי בפריחתו גם בשמורת נחל פולג (ליד יקום) בנחל שילה (ליד ראש העין) ובכרמל. עמוד תפרחת גבוה בסגול כחלחל הוא מה שאתם צריכים לחפש, ויעידו עיניי שבראשית מארס כבר ראיתי את החרוצים החלוצים זוקפים ראש. התפרחת היא למעשה מקבץ של עשרות פרחים קטנטנים, בני אחווה המחוברים לציר המרכזי. יחד הם מתגבשים לכתם צבע יפהפה, ומתחילים לפרוח מהתחתית כלפי מעלה - כך שאפשר לזהות באיזה שלב נמצא הצמח.
בסוף החורף ובתחילת האביב הוא מצטרף לשלל הפריחות המשתוללות כאן בקשת של גוונים. צבעונים באדום, סביונים בצהוב ועשרות סחלבים בוורוד (פרפרני וקדוש). ההפתעה הייתה מקבצי אירוס ארגמן אלגנטי שנמצאים בסוף פריחתם, ואולי בחסדי שמיים עוד יחזיקו עבורכם מעמד - אז מהרו לחזות בפלא. חוץ מזה, יש כאן שיחי לוטם בוורוד ובלבן, קידה שעירה צהובה וריחנית, ועוד.
איך מגיעים: את המוצא לדרך העפר מהמושב נעלו בשער גדול (סמוך לבית הספר), אז אפשר לחנות לצדו ולצעוד ברגל. ברכב: מכביש החוף (2) יורדים במחלף שפיים לכביש המשני שממזרח לחוות רונית. אחרי פסי הרכבת פונים ימינה, מתעקלים שמאלה, ומשם בעקבות השילוט. מכביש 4 יורדים במחלף הדרים ונוסעים מערבה. במפגש הרכבת ממשיכים ישר וכנ"ל.
הנוריות מבצבצות מהעלים
אם פרחים עושים לכם את זה, אז הנה עוד הצעה. סעו ממחלף הדרים צפונה מרחק עשר דקות עד לצומת העוגן. משמאל מחכה לכם "שדות" - אתר לקטיף עצמי. על שטח של 11 דונמים מגדלים שושנה ושלמה בהגלי ובנם אוהד פרחים ותותים, ונוטעים פקעות ושתילים מדי שנה. עכשיו אחרונות הכלניות עדיין זוקפות ראש בגאווה, וראשונות הנוריות כבר מבצבצות מהעלים, ויחד מתקבל מראה מרהיב בצבעים שמבלבלים את החושים. קטיף הפרחים יימשך עד אפריל (50 שקלים לקופסה של כמאה פרחים), וקטיף תותים עד מאי (כניסה: 15-10 שקלים, כוללת אכילה חופשית בשטח. 20 שקלים לסלסילה שתיקחו הביתה 052-5956654).
הקינוח נמצא במרחק נגיעה בקיבוץ מעברות. מסעדת בית היין הוותיקה עברה לאחרונה רענון. שף חדש נכנס למטבח, ריפרש את התפריט מתחילתו, ובשילוב מטבח איטלקי-צרפתי כפרי יצר מנות חדשות מוצלחות. המבנה, ששימש בעבר כבית קירור, כולל גם חנות יין (מהארץ ומחו"ל) ומוצרים נלווים (שוקולד, שמן זית) ושלל מנות, בהן עסקיות מצוינות. אחרי יום ארוך שכזה אפשר לשבת בכיף בחצר הנעימה (057-9438212).