רק לפני כמה שבועות הוצב "כונס הרוח", שגובהו שמונה מטרים, במרומי המגדל המתנוסס לגובה 27 מטרים מעל מרכז האומנויות של קיבוץ נאות סמדר. בכך הושלם תהליך תכנון ובנייה ממושך שהחל אי-אז לפני 15 שנים. אבל בנאות סמדר, המקום שבו אף פעם לא שוקטים על השמרים, השלמת בניית מרכז האומנויות אינה אלא סימן לראשיתם של תהליכים חדשים, כגון הקמת מדרשה ואכסניה ובקרוב גם בית קפה.
נאות סמדר מוכר לציבור הרחב בעיקר בזכות הפונדק החלבי המופעל על-ידי המשק בצומת שיזפון (פתוח בימים א'-ה' 21:00-7:00, ביום שישי עד 15:00, כשר ללא תעודה), אולם כדאי בהחלט להתעכב עוד ולבקר בקיבוץ עצמו, מקום מעניין ומיוחד.
בדרכי לימוד וטעייה
למגדל במרכז האומנויות, שהיה לסמלו האדריכלי של המשק, יש טעם פרקטי: הוא משמש לקירור. בעזרת כונס הרוח קולט לתוכו המגדל החלול רוחות. במרומי קירותיו הפנימיים תלויים מתזי מים זעירים. הטיפות מצננות את האוויר שצונח אל המרתף. דרך פתחים בתקרת המרתף זורם האוויר מעלה במנהרות ומגיע אל כל חלקי המבנה, מניס את האוויר החם שהצטבר בהם. בשיטה זו נותר המבנה צונן גם בימי הקיץ הלוהטים.
המגדל יוצא הדופן ניצב ברומו של מבנה מיוחד לא פחות. בחצר הפנימית בריכה שמעליה כמו סוככים עלי לוטוס גדולים המשרים שלווה מיידית. הקירות הוורדרדים משופעים בדוגמאות ובסמלים הנראים על גבול הפנטסטי. לכל פרט כאן הוקדשה מחשבה: חרשות הברזל של המעקים, חלונות המשכית, תשליבי הרצפה, הדלתות הכבדות ורהיטי העץ.
כל התכנון והבנייה נעשו על-ידי אנשי המקום. המעניין הוא שאיש מהם לא היה אדריכל מקצועי, וכל הבנייה נעשתה בדרך של לימוד וטעייה, שלעתים עלתה בממון ובשעות עבודה יקרות. בתחום האמנותי היה הכי קשה לשתף פעולה, הם מודים. הדרך להסכמה לגבי האופן שבו צריך מרכז האומנויות להיראות הייתה רצופה ויכוחים ממושכים, אך בסופה הושגה הסכמה, ולראיה - המבנה המוגמר.
קיבוץ נאות סמדר הוקם בשנת 1989, על שרידי קיבוץ שיזפון, שהתפרק שנתיים קודם לכן. חבריו היו קבוצה ירושלמית שכינתה את עצמה "בית ספר ללימוד עצמו של האדם", שהתגבשה בהנחייתו של יוסף ספרא. מקורות הלימוד שאבו השראה מגורודייף ומאוספנסקי, מקסטנדה ומקרישנמורטי, קצת מתורת הקבלה, מסופיות ומפיתוחים עצמאיים של ספרא. אנשי הקבוצה היו בגילים שונים וממגוון מקצועות. המכנה המשותף היה הרצון ללמוד את נפש האדם ואת יכולתו לחיות בשיתוף. היו כאלה שראו בקבוצה כת, ובספרא - גורו.
לאחר כמה שנות דיונים בעיר החליטו לעבור לחיות יחד, ולעבור מתיאוריה למעשה - להקים מקום שיהיה מעין מעבדה חיה לבחינת היחסים בין אדם לסביבתו הטבעית, האנושית והמשפחתית. מבחינה מעשית זה אמר התייחסות רחבה לתחום האקולוגי, לחקלאות אורגנית, לבנייה מדברית, למיחזור מים כמו גם ל"אקולוגיה" שבין אדם לחברו. המקום שהקימו היה לקיבוץ במסגרת התק"ם, ואורח החיים בו התנהל על-פי רעיונותיו של ספרא. שם הקיבוץ נגזר משמה של אשתו.
את השאלות הם ממשיכים לבחון דרך עשייה יומיומית מיוחדת. למשל, מדי כמה זמן מחליפים כל החברים את בתיהם, "כך שכל אחד מאיתנו ירגיש שכל המרחב הוא שלו ולא רק הבית, דל"ת האמות".
אחד הדברים המפתיעים ביותר במקום כה מדברי הוא הגן הפורח שמקדם את פני הבאים. גני המשק ניזונים ממערכת לטיהור שפכים - בריכות עם שכבת חצץ ועם צמחי מים ובקטריות שמפרקות את החומרים הרעילים ומכשירות את המים להשקיה. עובדה: שפע ורדים צומחים בלב המדבר.
את אגפיו השונים של בית האומנויות מאכלסות סדנאות יצירה. יש כאן סדנת קדרות, סדנת פורצלן שתוצרתה מופלאה ממש, נגרייה המתמחה בייצור רהיטים ללא שימוש במסמרים, סדנת פיסול בעץ, סדנה לייצור צעיפי משי תוך שימוש בצבעים טבעיים שהופקו במקום, סדנה לייצור עיטורים ורהיטים מתשליבי עץ, עבודות חרטות יוצאות דופן, נפחייה, שולחנות מוזאיקה ועוד.
מדי יום, למעט שבת, נערך בשעה 12:00 סיור החולף בין הסדנאות השונות (בתיאום מראש, טל' 08-6358111). בסיור מקבלים הסברים על הקיבוץ ועל מרכז האומנויות. דוגמאות לעבודות ניתן למצוא בחנות בית האומנויות המעוצבת בטוב טעם.
הסיור היומי כולל גם את היקב המקומי, המוכר כ"יקב הדרומי ביותר בחצי הכדור הצפוני". היקב מייצר רק עשרת אלפים בקבוקים בשנה, אך איכות היינות זיכתה אותם בכמה וכמה מדליות. בסמוך נמצא דיר העזים האורגני, שמתוצרת החלב שלו מייצרים את כל הגבינות בפונדק, שנמכרות גם ברשתות טבע ברחבי הארץ.
אם נוסעים מהקיבוץ לכיוון צומת קטורה חפשו את ה"פינגווין", גזע שיטה שנצבע בשחור ובלבן. כששבים מנאות סמדר אפשר להאמין שמדובר בפינגווין אמיתי במדבר. הביקור ביישוב בהחלט מרחיב את הדעת ואת גבולות האפשרי.
