מתחיל להתקרר פה סוף סוף, ואנחנו שולחים אתכם להתחמם בבריכות רותחות שגם מציעות מזור ומרפא לכל המכאובים שלכם. איפה אפשר למצוא בארץ מרחצאות חמים, ומה יש לכל אחד מהם להציע?
חמי יואב
אפשר להגיד שהמעיין התרמו-מינרלי שבחבל לכיש, בין אשקלון לקרית גת, התגלה די במקרה: באמצע שנות החמישים הצטרפו הקיבוצים נגבה ושדה יואב לחיפושי הנפט שנערכו בזמנו בחולות חלץ, בתקווה שהזהב השחור שיימצא יוציא את החברים לפנסיה מוקדמת, ולאחר מספר קידוחים גילו חברי הקיבוץ נביעה של מים חמים מליחים בעלי תכונות "משונות". הקיבוצים השתמשו במים להשקיית השדות, ורק בשנות ה-90 קיבלו את השכל לפתוח את המעיינות לקהל הרחב ולגבות עבור השכשוך בהם 85 שקלים למבוגר ו-60 שקלים לילד. יותר טוב משדה נפט, תודו.
חמת גדר
1,800 שנה לפני שארבעת קיבוצי רמת הגולן – כפר חרוב, מבוא חמה, אפיק ומיצר - המנהלים את האתר חשבו על הפוטנציאל התיירותי שבמעיינות התרמו-מינרלים שבחמת גדר, הקים במקום השלטון הרומאי ששלט בארץ באותה תקופה מתחם מרחצאות מפואר.
מאז ועד היום, לאורך התקופה הביזנתית, המוסלמית, העותמ'נית ובתקופת המנדט, הייתה אל-חמה ידועה כאתר מרפא בזכות ארבעת המעיינות המבעבעים ושופעים מבטן האדמה, כתוצאה ממפגש של שני לוחות טקטונים, תודות לשבר הסורי-אפריקאי. מבין הארבעה מספק "עין בלזם" את רוב המים לבריכות האתר בטמפרטורה של כ-40 מעלות, השניים האחרים סגורים למבקרים והמעיין הרביעי, "עין אל מקלה" הרותח הנובע ב-52 מעלות, זורם לירמוך וכדרכם של נחלים נשפך לים.
אתר המרחצאות עצמו - לא כולל הספא - כולל שתי בריכות מחוממות; אחת שחציה מקורה וחציה פתוח תחת כיפת השמים, ובריכה שנייה בחלל סגור. בלילות קרים עולים ענני האדים מעל הבריכות ונושאים איתם את ריח הגופרית העז. אומרים שמתרגלים לזה. בנוסף לבריכות התרמו-מינרליות מפעיל האתר גם חוות תנינים במקום, המונה כ-200 פרטים שלרוב רובצים על הדשא במתחם מגודר.
חמי טבריה
עוד אתר מרחצאות צפוני נמצא בכניסה הדרומית לעיר טבריה, ומפעיל בריכות תרמו-מינרליות שהמים שלהם מגיעים מ-17 מעיינות סמוכים. המים בוקעים מהאדמה בטמפרטורה של 60 מעלות, אך עוברים קירור ומגיעים לבריכות בטמפרטורה של 37-38 מעלות. גם כאן סוחב האתר היסטוריה ארוכה שמגיעה עד לשנת 40 לפני הספירה ולהורדוס אנטיפס, שהפך את טבריה למפעל חייו בין היתר בגלל המעיינות החמים, בהם מצא מזור למחלותיו.
הבריכה התרמו-מינרלית שבחמי טבריה מקורה ומרוצפת מקיר לקיר, ולצידה פועלת בריכה שחיה חצי אולימפית המחוממת בחורף, ובריכת מים מתוקים לילדים בחודשי הקיץ. אגב, עד לפני כחודש היה מתחם חמי טבריה בבעלות חברת אפריקה ישראל שבשליטתו של לב לבייב, וממש לאחרונה הוא נמכר לקבלן הטברייני יחזקאל מורד תמורת 97 מיליון שקל.
חמי געש
אתר המרחצאות שבקיבוץ געש בולט בנוף המעיינות, שכן הוא בין האתרים הבודדים במרכז הארץ, על מישור החוף. גם כאן מזכיר סיפור גילוי המים את זה של חמי יואב; הקיבוץ ערך בשנות השמונים קידוחים ניסיוניים לגילוי נפט, ובמקום זאת מצא מכרה זהב - שתי בארות תרמו-מינרליות העשירות בגופרית ויוד, שיהפכו רק ב-1997 לאתר מרחצאות מסחריים. המים נשאבים משתי בארות בעומק של כקילומטר, ומוזרמים בטמפרטורה של 39 מעלות לבריכות וב-36 מעלות לג'קוזי. לצד הבריכות פועלת באתר גם סאונה יבשה ורטובה, ומערכות עיסוי המתיזות זרמים ממוקדים של מים.
נווה מדבר
20 דקות מבאר-שבע, בשטח המועצה האזורית רמת הנגב, הוקם אתר המרחצאות החדש יחסית "נווה מדבר". מספר יזמים מקיבוץ משאבי שדה הסמוך החליטו לנצל את המים, שהיו מוכרים זמן רב קודם לכן ושימשו לחקלאות, ולהפוך אותם לבריכות תרמו-מינרליות. האתר, הנקרא גם "אחוזת בריאות", משתרע על פני 8,000 מ"ר והמים מגיעים משלושה קידוחים בעומק 900 מטר, המפיקים מים בטמפרטורה של 39 מעלות. בקיץ, כשמזג האוויר המדברי מגיע ל-43 מעלות, זה לא בלתי הגיוני להיכנס לבריכה המחוממת כדי להתקרר קצת.
במתחם המרחצאות פועלות ארבע בריכות בעומק של 1-1.5 מטר (פרט לבריכת הפעוטות) ובטמפרטורות של 33 עד 39 מעלות. בהנהלת האתר אומרים כי רק במערכת ההולכה והסינון של המים הושקעו 7 מיליון שקל, כדי להפחית, לדבריהם, את ריח הגופרית החריף המאפיין את הבריכות התרמו-מינרליות בארץ.
חמי עין גדי
מסביב לים המלח, הידוע בעצמו כמאגר של מינרלים, פזורים מספר מעיינות תרמו-מינרלים. במרחצאות עין גדי מציעים חוץ ממים חמים וגופרית גם בוץ שחור ועשיר במינרלים, כאשר למפעילי האתר חשוב משום מה להדגיש שאצלם אחוז הברום במים גבוה מזה המצוי בבריכות אחרות. שש בריכות מקורות פועלות במקום, כמו גם סאונה, ג'קוזי, בריכת שחייה וים מלוח במיוחד שנמצא במרחק נגיעה.
עין סדק
המעיין האחרון הוא קצת פרטיזני ביחס לשאר אתרי המרחצאות, מכיוון שאינו חלק מאתר מוסדר ובנוי. למעשה, עין סדק – שגם את שמו הלא רשמי קיבל כנראה בזכות מטיילים שביקרו בו – הוא נביעה רותחת של מים הבוקעים בסמוך לחופי ים המלח ועושים את המשך דרכם בזרימה לים המוות. ההגעה לעין סדק כרוכה במעבר של דרך חתחתים המתחילה כשישה קילומטר אחרי קיבוץ מצפה שלם (לבאים מצפון) וממשיכה כ-150 מטר על דרך עפר לכיוון הים.
