תורים בלתי נגמרים, פקקים איומים ובעיקר חור לא קטן בכיס: אלה היו המחשבות הראשונות שלי כשאשתי ביקשה בקול מתוק שאקח יום חופש מהעבודה וניסע לחרמון, בעקבות הסערה האחרונה, לראות קצת שלג. אבל אני כבר התחלתי לנהל את הפרויקט ומצאתי לנו אלטרנטיבה הרבה יותר משתלמת: אמנם לא החרמון, אבל שלג אמיתי. איפה? ביער אודם.
מרחבים אדירים מכוסים לבן
ובכן, מסתבר שאתר החרמון הוא לא האפשרות היחידה בימים אלה כדי להנות מפתיתי הקרח הגבישי. נא להכיר: יער אודם. היער נמצא בצפון רמת הגולן, מעט דרומית למסעדה, על כביש 978 (כשלוש שעות נסיעה מתל אביב). וכשהגענו ליער, אכן גילינו מרחבים אדירים מכוסים לבן.
מהר מאוד זינקנו מהרכב לטובת מלחמת כדורי שלג אימתנית, חמושים בכל אותם פריטים שבימים כתיקונם משמשים בעיקר כאביזרי אופנה: כפפות, צעיפים, מעילים ומגפיים. אחרי שנרגענו יצאנו לסיור ביער במסלול מעגלי קל וקצר (כ-2 קילומטר) המסומן בסימון שבילים שחור. הטיול ערך כשעה ובמהלכו יצרנו את בוב, איש השלג, שזכה לעיניים מבלוטים, ידיים מענפים וגם לכמה תוספות ישראליות למהדרין: פה מביסלי וכובע צמר של בירה גולסטאר.
מה עושות האיילות בלילות
סמוך מאוד למקום מצאנו את יער האיילים שמאפשר טיול רגלי בין חיות בר ומצליח לענות לילדים על שאלות כמו: איך נראה במבי מקרוב, איך מכינים שופר וכמובן, שאלת השאלות, מה עושות האיילות בלילות. במקום אפשר להנות מאטרקציות נוספות כמו רכיבה על סוסי מיני פוני, קרטינג מכוניות ומסלול חבלים.
כשהבטן התחילה להזכיר לנו שמאז העצירה הקצרה בצומת גולני לא אכלנו כלום, שמנו פעמינו למסעדת קדירת המכשפה והחלבן ביישוב נמרוד. מדובר במסעדה הממוקמת בגובה 1,115 מטר בבקתת עץ שמחלונותיה ניתן לראות את אגם ברכת רם. אל מול האח הבוער הזמנו את הקדירה של מכשפת ההרים מהצפון (עוף בשמפניה ופטריות) ואת קדירת המזל של מכשפת ההר המושלג (נתחי סלומון בשמנת). על הארוחה השקיפו כל העת מאות בובות של מכשפות התלויות ברחבי המקום.
יש לי גלידה הכי טובה
בדרך חזרה לא ויתרנו על עצירה בצומת מחניים, במג'יקה. מדובר בגלידריה משפחתית שבה עושים באהבה גדולה גלידה טעימה, ללא חומרים משמרים, בחדר ייצור הנמצא במקום. עייפים אך מרוצים התחלנו את דרכינו הביתה והגענו למסקנה שאחרי הכל לא חייבים לשלם מאות שקלים כדי לראות קצת לבן בעיניים.