אז מה הן בעצם דמעות תנין? אז זהו, מסתבר ששום דבר מסעיר מדי. בסך הכול הפרשת זיעה. הנה, עוד מיתוס שנשבר. אבל כאשר נשבר מיתוס, נבנה משהו חדש. חוויה למשל. כאן, בפארק הזוחלים הקטן בשפיים, תזכו לחוויית מגע מסוג אחר. הרי את ההיכרויות הכי חזקות שלנו אנו יוצרים באמצעות מגע. אז למה לא עם לטאה כחולת לשון? למעשה, זהו בעצם המוטו הראשי של המקום: "לגעת זה לדעת". לא יכולנו לנסח זאת טוב יותר.
עושים: בראש ובראשונה, המקום מיועד למי שאוהב לשמוע על מיתוסים שנשברים: הדרבן אינו יורה את קוציו, דמעות תנין הן לא בדיוק דמעות תנין, והנחשים בהודו לא ממש רוקדים לצלילי החליל. אבל לכל אלה נגיע בהמשך. בפארק עשרות רבות של כלובים שקופים (חלקם מחוממים) או מכלאות רחבות ידיים לזוחלים הגדולים יותר, כגון צבי הענק הסודניים או התנינים. כמובן, תוך כדי הסיור המודרך במקום, הנמשך כשעה, מוציא המדריך מכלוביהם חלק מתושבי המקום ונותן לילדים (ולהוריהם) לגעת וללטף.
את התנינים הבוגרים לא רצוי ללטף. הם לא ממש בקטע של מגע עדין. אבל את התנינים הילודים, באורך של 15-10 סנטימטרים, כדאי, רצוי וכיף להחזיק ביד: זוחל קטן, רטוב וחמקמק שלופת את אצבעותיכם בעדינות. פשוט אל תחשבו איך הוא ייראה בגיל שנה, והכול יהיה בסדר. תוך כדי ההיכרות החדשה הזו, אנו שומעים על טקטיקות הלחימה של התנינים, ואנקדוטות נוספות.
הסיור ממשיך ועובר בין כלובים רבים נוספים, בהם כלובי הנחשים, שאת החביבים שבהם ניתן להחזיק וללטף. פה מספרים לנו שהעניין של הנחשים בהודו הרוקדים לצלילי החליל הוא פיקציה, שהרי לנחשים אין אוזניים. הם "רוקדים" מהסיבה הפשוטה: פחד מהחליל המתנועע מולם. מיתוס אחר שנשבר הוא לגבי הדרבן שיורה את קוציו. הקוצים הם בסך הכול שיער שהתקשה ולעתים פשוט נושר. הרבה יותר פציפיסטי ממה שחשבתם, לא?
אוכלים: אפשר לתפוס משהו במתחם הקניות של שפיים או להגיע לבית הקפה "מקום בארסוף", המיועד למשפחות על ילדים ומציע אווירת שאנטי לא מחייבת (077-7009508).
מגיעים: קיבוץ שפיים נמצא מצפון לצומת כבר שמריהו, שעל כביש החוף.
ברוכים הבאים: הורים לילדים בגיל שעדיין לא מבינים פחד מהו, אך מספיק גדולים כדי להתגבר על טראומות מזוחלים.
פתוחים: למרות שפתוח כאן בכל שבת, רצוי מאוד לתאם מראש.
מדברים: טלפון 09-9523654 או 050-5298322.
גולשים: לא.
משלמים: כן.