דמדומים של שחר אפפו את ערוץ נחל ביתרון. שקי השינה הצבעוניים על האדמה החלו לעבור אט אט למצב מאונך. על צלע ההר עדיין הוקרנו מילות השירים ומתחתם הדהדו צלילים שמחים של בוקר. מאות הצעירים שבילו את הלילה בשירה הביטו מרוצים בשמי המדבר הצלולים ששינו את צבעם משחור לכחול ולתכלת, וחייכו.
מאות אוהבי שירה וטבע
אחת לחצי שנה יורד ה"בוביזמר" דרומה ללילה שלם של שירה עברית בטבע. למרות שמו המוזר, הבוביזמר הוא מועדון רציני ונטול פוזה לאוהבי השירה בציבור. את המועדון הקימו שני מושבניקים בעלי חוש מוסיקלי מפותח, מירון אגר (גיטרה, סקסופון, חלילים) וארבל פישלר (קלידים). האופי הסולידי והנעים של האירוע מושך אליו קהל של צעירים, בעיקר קיבוצניקים, מושבניקים, חצאיות וכיפות סרוגות.
במשך השנה מתכנסים חברי המועדון אחת לשבועיים לשירה בציבור של שירים עבריים נוסטלגיים, מנעמי שמר ועד משינה, מלהקות צבאיות ועד מאיר אריאל. ערבי הזמר נערכים בדרך כלל בקיבוצים או בגני אירועים, שם יש מרחב למאות החברים.
"אדון שוקו" עם הזריחה
כמה קילומטרים לתוך כביש הערבה, סמוך למושב עידן, מתגלית דרך עפר מקרטעת המובילה לערוץ נחל ביתרון. אחרי שלוש וחצי שעות נסיעה אפשר לומר שהמאמץ היה מוצדק. רחבה מדברית מנוקדת בעצי שיטה ירוקים שימשה לישיבה ומצוק שטוח וגבוה שימש כמסך ענק, ועליו הוקרנו מילות השירים. אוהלים ניטעו מסביב ושקי השינה נפרשו, ומאות צעירים ישבו מכורבלים והמתינו בסבלנות לצלילים הראשונים. ואז החל הערב הקסום. אפשר היה לשמוע שם שירים מרגשים כמו "חולות מדבר", "טיול לילי", ו"אותך", שירים מקפצים ואפילו קצת מטופשים, כמו "אדון שוקו" עם הזריחה, בשביל להתעורר. מדי שיר התחלפו הזמרים החובבים לצד מירון וארבל. מי שזכר להזמין את השיר האהוב אליו בפורום, יכול היה גם לשיר אותו בשידור חי.
בודדים החזיקו מעמד עד שש בבוקר ולא צנחו לתוך שקי השינה. מי שהצליח להישאר ער, זכה להמון רגעים צלולים ושלווים של מוסיקה במדבר. הרוח המדברית והשירים הנהדרים עשו משהו בנשמה, מין תחושה נקייה כזו, הרחק מהמרכז, מפקקי התנועה והפיח. רק לנשום את האוויר הצלול, להתענג על המילים, להסתכל על המרחבים האינסופיים, ולהירגע. נתראה בבובי הבא!