מציאת מעיינות ונחלים נסתרים, הפכה לספורט לאומי בזמן הקורונה. הארץ שלנו קטנה, הישראלים התאהבו בלצאת לטבע המקומי, וכל פיסת מקום חדשה שהתגלתה הפכה בין רגע לאטרקצייה.
אין ספק שזו הרגשה טובה להכיר מקום נסתר, פחות עמוס, שלא כולם מכירים, גם אם זה רק לזמן קצר, עד שהשמועה עוברת מפה לאוזן. אז החלטתי לצאת ולחפש מקומות נסתרים כאלה בעצמי. או יותר נכון, להצטרף למישהו שעושה את זה למחייתו ולהבין איך זה יכול להיות שעדיין קיימים "מקומות נסתרים", אם בכלל. לארז דגן, שמאז הקורונה מוצא מקומות נסתרים כאלה כמעט אחת לשבוע (כמו כאן במרחק שעה מהמרכז, או כאן באזור הצפון, או כאן במרחק חמש דקות מהאוטו) יש את התשובות.
> אלה כל המעיינות הסודיים בישראל
ארז שם לעצמו למטרה להקדיש יום בשבוע לביקור באזור אחר בארץ כדי לבדוק מה קורה במקומות שכולם מכירים (פעם בחורף ופעם בקיץ) ועל הדרך הוא מחפש סביבו מקומות ונקודות שפחות מגיעים אליהם. לפעמים הוא פשוט ממשיך ללכת בנחל המוכר, או ממשיך בנסיעה בשביל וזה פשוט קורה, הוא באמת מוצא נקודות נסתרות.
ככה דמיינתי שהולך להיראות יום החיפוש שלנו: שימוש במפה נסתרת של קהילת מטיילים מצומצמת, שיתוף טיפים באחוות מטיילים סודית ופילוס הדרך עם מצ'טה, עד שנתקלים במעיין כחול ומוצל שאף ישראלי לא דרך בו לפניו. בפועל, הסיפור הרבה יותר פשוט ו"משעמם".
ארז מספר שיום לפני הנסיעה הוא מתקשר לאנשים מהסביבה כדי להתייעץ, מדבר עם פקחים שהוא מכיר, או קולגות שהיו בנקודות לאחרונה. בנוסף, "המפה הסודית" שלו היא "עמוד ענן" שמציגה באופן מפורט מאוד נקודות שונות בטבע. ומעל לכל זה - הוא פשוט מכיר את כל הנחלים והמעיינות בצורה ממש טובה, וזוכר כמובן איפה ביקר ואיפה עדיין לא.
אני הצטרפתי אליו בבוקר יום שני, לנסיעה באזור הנקי של הירקון - במקטע הקטן של הנחל שראוי לשחייה בין פתח תקווה, הוד השרון וראש העין, אחרי שהוא כבר עשה את המחקר שלו, דיבר עם פקחים של השמורה וביקר באזור בעבר לא מעט פעמים. "זה ג'וק" הוא אומר. "אני חייב לראות בעיניים ולהרגיש ברגליים. גם מקומות שהייתי בהם, אני חייב לדעת אם משהו השתנה".
בדרך למקום הנסתר עוברים בנקודות המוכרות
את החיפוש שלנו התחלנו בנקודה הכי מוכרת של בצד הטוב של נחל הירקון - "המפלים הנסתרים", שהם כבר ממש לא נסתרים. מנקודה זו הסתובבנו באזור המזרחי של הנחל בחיפוש אחר נקודות נוספות. על פי ההסבר של ארז: "נחל הירקון הוא נחל ארוך (27 ק"מ) ומחולק לכמה קטעים. הקטע הנקי הוא ממקורות הירקון ועד למפל הנסתר בלבד (כ-8 ק"מ) ואין להיכנס למים אחרי המפל הנסתר (לכיוון תל אביב). אחרי המפל הנסתר נחל קנה מתחבר והוא נחל מזוהם. בתקופה האחרונה אני רואה מקרים רבים של הורים וילדים שיושבים בתוך המים (אחרי המפל) ולא יודעים שהם נמצאים בתוואי מזוהם לחלוטין".
בביקורים קודמים של ארז, הוא כבר פרסם על נקודות יפות באזור הנקי של הנחל כמו "אבו רבאח", שבו ניתן להקים אוהל, או על "בית לאה", שזוהי נקודה שניתן להגיע ממש עד אליה עם הרכב ולהיכנס למים נעימים ונקיים. בסיבוב הזה, ניסינו למצוא כאמור מקומות חדשים אליהם ניתן להגיע עם הרכב בקלות ולא להיות עם המוני האנשים. לטענת ארז, העובדה שהמקום נמצא ממש כאן בלב הארץ ואנשים נוסעים ליד בלי לדעת מה מסתתר להם מתחת לאף, שווה את החקירה המעמיקה וההפצה של הבשורה. "אפילו מי שגר כאן ועובד כאן, לא מכיר את המקומות היפים שלאורך הנחל", הוא אומר.
השיטה כללה נסיעה ברכב השטח שלו על השביל הצמוד לנחל בחיפוש אחר מפרצונים שונים או פתחים גדולים מספיק שיוכלו להתפרסם באינסטגרם. השיטה היא לעצור בכמה שיותר מקומות ובסוף להמליץ רק על הטובים, היפים והפשוטים ביותר להגעה.
ובדיוק אז, רגע אחרי שעזבנו את המקומות המוכרים, כשעוד היינו בשיא ההתלהבות - נתקענו עם הרכב לכשלוש שעות, עד שמשה, מחלץ של עמותת ידידים, הגיע לחלץ אותנו תוך מבצע מורכב ונועז. זו לגמרי הבמה להגיד שהם עושים עבודה נפלאה.
החוף שליד כפר הבפטיסטים
בהתחלה גילינו מפרצון נחמד ומבודד לא רחוק מהמפל הנסתר, לאחר מכן עוד כמה "חופים" נחמדים לאורך הנחל שבחלקם היו אנשים. כל מרבץ כאן הוא קטן ומי שמחנה את הרכב ליד, למעשה "תפס את המקום". יש לא מעט נקודות כאלה לאורך הירקון שממזרח לכביש 40, אך אנחנו חיפשנו את ה"בינגו" היומי, זה שכאמור נוכל לעלות לאינסטגרם.
המשכנו לנסוע לאורך דרך האפר המתפתלת בצמוד לנחל, עוקבים כל הזמן אחרי האקליפטוסים המבשרים על הנחל. חלק מהמקומות לא היו נגישים ולכן דילגנו עליהם ועברנו לנקודה הבאה. בכל הזמן הזה, ארז צילם את הנקודות השונות בהן עצרנו, אני צילמתי אותו בווידאו ובמקביל בדקנו מה נקודת הוויז הכי קרובה שאפשר לרשום כדי להגיע לכל מקום. כך, ברגע שנמצא את האחד שלנו, נהיה כבר ערוכים עם פוסט ההמלצה והסבר ההגעה.
את ה"בינגו" שלנו מצאנו לאחר כשעתיים של נסיעה, בסמוך לכפר הבפסטסטים. לאחר שהחנינו את הרכב, הליכה קצרה הובילה אותנו ל"חוף" גדול ומוצל על גדת הנחל בו ניתן לרבוץ בנוח וכמובן להיכנס למים. זה לא המקום הכי פוטוגני בארץ, והרי ככה דברים נמדדים היום, בעיקר בגלל צבע המים המתעתע, אך בהחלט מדובר בפיסת שטח נחמדה ששווה המלצה למי שרוצה מקום מרבץ לא עמוס ממש כאן במרכז. אם ארז החליט שהוא ראוי לשיתוף עם ההמונים, מי אני שאתווכח. ואיך מגיעים? את זה אשאיר לפוסט של ארז עם ההסברים המלאים:
"הזולות של כפר הבפטיסטים: וויז: כפר הבפטיסטים (צמוד לפתח תקווה) ואז ממשיכים ישר עוד 200 מטר, עד שרואים שלט מימין של רשות הטבע והגנים, שם מחנים והולכים לכיוון השלט ואחרי 5 דקות מגיעים לשפת הנחל. חשוב- אל תעצרו שם אלא תמשיכו עוד 2 דקות שמאלה לפינה מדהימה שבה אפשר להיכנס למים בצורה נוחה".
