בימים אלה, אילת שוממת כלפי חוץ. מלונות, בתי עסק, חנויות וקניונים שכחו אור יום, ריקנותה של הטיילת צורבת ולא כל המסעדות מציעות טייק אוויי. אבל יש גם אילת אלטרנטיבית שיוצאת מהגבולות העירוניים, אז הדרמתי לחפש אותה, ומצאתי מלוכה קצת אחרת.
הפלא של הים האדום התרחש מטרים בתוך המים הרדודים של חוף קיסוסקי הסמוך לקניון מול הים. החוף הפופולארי לספורט ימי שהומה אדם בדרך כלל, נעול, הגשרון למזח המנותק מורם והשטח התרוקן מתכולתו. מעט רוחצים נהנו מהחוף והשקט התהומי היה מדיטטיבי להפליא. במים הנקיים ראינו מבעד לשקיפות הצלולה להקות דגים מסוגים וגדלים שונים אמיצים דיים לשחות כל כך קרוב. התחושות, אני מודה, היו מעורבות. מצד אחד הקסם עשה את שלו והלב התרחב למראות הטבע ששלט בגורלו, ומצד שני אותו לב נכמר למראה החוף היפה ריק מאדם, דיסוננס שליווה בכל מקום.
הכותרות שזעקו "אילת מדממת", "העיר נראית כמו ביום כיפור", מתארות מציאות עגומה וכואבת של עיר תיירות שנאסר עליה לעשות את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב: להעניק למבקרים בה חוויה שמורכבת כמו בפאזל מפיסות תיירות החל מחדר במלון, דרך אטרקציות, שופינג, ים וספורט ימי, מסעדות וטבע מרהיב מסביב. ובכל זאת, מכל אלה נותרו חופי הים, ההרים וכמה אטרקציות טבע בים וביבשה, שביחד מרכיבים פאזל אלטרנטיבי לנופשים, בין אם הם חובבי הז'אנר או לא, המציע תמהיל לחופשה לא שגרתית רגועה ויוצאת דופן, עד יעבור סגר. בינתיים, אישרה הממשלה בתחילת השבוע את התכנית להכרזת אילת כ"אי תיירות ירוק" כדי להחזיר באופן מידי את התיירות לעיר שחווה אסון כלכלי ותעסוקתי חמור. עד שתושלם החקיקה וייבנה מנגנון הפיקוח הלכה למעשה, נותר בתווך, חלון הזדמנויות מעניין לבקר באתרים הפחות זוהרים ולגלות פנים אחרות, ויש כאלה לא מעט כאמור.
למרות שבתי המלון סגורים, השכרת יחידות האירוח נמצאת בעלייה. דירות רבות בעיר הושכרו בסוף השבוע האחרון (והראשון מפתיחת הסגר), וגם אם לא בהיקפים המוכרים, זה מעיד שהישראלים כמהים לעיר בכל מצב. מי שלא שכר יחידה ואין לו קרובים, בחר בקרוואן או בקמפינג. בקצה החוף הצפוני למשל, ניצבים כל השנה קרוואנים וכעת נוספו גם אוהלים, תופעה שאינה בולטת בקיץ הלוהט. בחוף הדרומי, בואכה טאבה, העירייה אוסרת חניה בשעות הלילה, כדי למנוע מהנוסעים לסיני לתפוס את החניה לבאי החוף. אבל כל עוד המעבר סגור, נמסר מהעירייה שלא תתבצע אכיפה נגד חניה בלילה, זאת בתנאי שחונים כחוק והקמפינג הוא באוהלים אישיים תקניים (דהיינו שאינם מאולתרים א.ג.). האזור היה מלא ביחס לחופים אחרים, אוהלים רבים צבעו את החוף, אך עדיין נותרו מקומות חניה.
הים הוא ברירת המחדל האולטימטיבית ומהווה מוקד משיכה כמעט בכל ימות השנה. רצועת החוף באילת נמתחת על פני 11.7 קילומטרים, כשרק ארבעה מהם פתוחים לציבור. עם טמפרטורה קבועה ומזג אוויר נעים בסתיו, אין כמו טבילה מרעננת באחד החופים וניסינו רבים מהם. החוף הצפוני בלט בדלילות אנושית. עמדות ההצלה אוישו, בנקודה אחת הוצבו מיטות שיזוף, אך הריקנות שלטה בכל ומעט רוחצים וכמה דייגים ניקדו את החוף, או טבלו בים הרוגע. בתוך ים שמשיות סגורות, כסאות, שולחנות ומיטות בערימות, פעלו שני ברים, אחד מהם בחוף ציון. שניר הברמן סיפר שלפי ההנחיות מוציאים מנות לפי הזמנה בטייק אוויי בלבד, ולכן מתחם המסעדה ערום מכיסאות ושולחנות, אם כי לא ריק מאדם.
ברצועה הדרומית, בין מתקני התשתיות השונים, פזורים חופי רחצה קטנים אך מלאי חן. החוף המוסדר היחיד שנפתח לקהל הוא החוף של מוש, חלקת אלוהים קטנה שמהווה מפלט כהלכתו. אלי בנזינו, אחד מבעלי המקום, טוען שתפוסת החוף לא מגיעה למחציתה ו-90 אחוזים מהאורחים - מקומיים. "אנשים באים לאילת לבית מלון ובריכה, הם אוהבים מסעדות, קניות ואפילו להסתובב בטיילת ולעשות צמות, ובלי זה אין להם מה לעשות פה". גבי מנתניה סיפר שהוא דווקא מאוד נהנה מהשקט ומהשלווה שיש בימים אלה. "אנחנו חוזרים לבסיס, אין חומריות, לא צריך כלום מלבד בגד ים, אין פיתויים וזה מרגיש כמו סיני", הוא אומר. "יכולתי להישאר ככה במשך ימים".
באילת נותרו חופי הים, ההרים וכמה אטרקציות טבע בים וביבשה, שביחד מרכיבים פאזל אלטרנטיבי לנופשים
יחד עם זאת, אין ספק שהיעדר נופשים משפיע גם על מצב המפרץ ועומרי עומסי, פקח הדייג של רשות הטבע והגנים, שלקח אותנו לשייט, מספר שאמנם רואים שבעלי החיים מתקרבים יותר לחוף, אבל יש במפרץ לחצים רבים מכל הכיוונים. "זה מתחיל בנופש הבודד וממשיך בספורט ימי, בהפלגות של יאכטות, בפעילות של דייגים ומגיע עד לצרכים של חיל הים והנמל, כך שאין רגע דל וצריך למצוא את האיזון כדי לאפשר נופש ותיירות ולא לפגוע במשאב היקר ובשוניות האלמוגים". הים היה רגוע וממנו התאפשרה לנו נקודת מבט קצת שונה אל החופים שאירחו גם צוללנים. מסתבר שלמרות שמועדוני הצלילה סגורים, לבעלי ציוד יש כמה מקומות שמוכנים לסייע עם בלונים. גם חובבי שנירקול נהנו מים כמעט פרטי ושמורת הטבע חוף האלמוגים היא אתר השנירקול המושלם. השמורה פתוחה לקהל בהזמנה מראש באתר רשות הטבע והגנים והביקוש גבוה. חן טופקיאן, מנהל השמורה, מספר שהתפוסה בסוף השבוע מלאה ואפילו באמצע השבוע מגיעה לכ-70 אחוזים. רוב האורחים אינם אילתים ולנים באתרי הקמפינג או ביחידות אירוח בעיר כגון AIRBNB.
גם הרי אילת מציעים מקום מפלט ויש בהם שפע של מסלולים ברגל וברכב, תצפיות ויופי אינסופי מבית היוצר של הטבע. סלעי הגרניט שבשמורת המסיב אדירים ויש בהם תצורות נוף ייחודיות, תופעות גיאולוגיות שיצרו תפאורה מרהיבה ודממה דקה מהפנטת. טיילנו במסלול המעגלי של נחל גשרון שמתחיל למרגלות הר יואש. התחלנו בשביל השחור (גשרון תחתון) ובמפגש חזרנו בשביל הירוק (גשרון עליון). זהו מסלול קל לכל המשפחה ומפעים ביופיו. בדרך פגשנו חבורה קטנה של כמה מטיילים שהגיעו מרחבי הארץ ובחרו להתמקם בחניון לילה בשטח, הכי בסיסי והכי קרוב לטבע. למחרת נכנסנו למסלול שטח שכלל נסיעה על ציר נחל המפלים ובהמשך ירידה רגלית במצוק המאתגר אל עין נטפים שזרזף מים. פגשנו משפחה מקיבוץ נירעם שסיפרה שהם לא התיירים הסטנדרטים באילת, הם לא פוקדים בתי מלון או קניונים, אבל אוהבים מאוד את הים ועל הדרך מטיילים גם בהרים. לא ויתרנו גם על מופע שקיעה ודרך נחל שלמה ונחל רחבעם ויהושפט טיפסנו על גבעת רחבעם וזכינו למחזה מופלא של ים ממזרח ושקיעה ממערב.
גם חובבי הציפורים יכולים ליהנות וחודש נובמבר נחשב כאן לשיא עונת הנדידה. נועם וייס, מנהל פארק הצפרות באילת, מספר שהמקום פעיל כל הזמן שכן מתקיימים בו מחקרים ומדי יום מתקיים טיבוע (6:00-10:00). הפארק פתוח ללא תשלום, ואפשר לצפות בטיבוע, לטייל בשבילים החדשים, ליהנות מציפורי שיר ולהקות נודדות ומנווה מדבר מלא חיים וגם לשכור משקפת או להזמין הדרכה מקצועית. הפארק מפתיע בכל ביקור והפעם היו אלה מסתורים חדשים, גשרונים, אגם ואזור מלחה שיבש ושוקם. וייס מכיר את הציפורים בשמורה, כאילו היו ילדיו, ומספר שבשנים האחרונות חלה ירידה חדה בכמות הציפורים הנודדות, בעיקר נודדות ארוכות טווח כמו עלווית אפורה או חנקן אדום גב שנצפו בתהליך הטיבוע. הידע והאהבה שלו למושא מחקריו, מעוררים השראה ועושים חשק לחזור לכאן שוב.
אם הגעתם לפארק, בקרו ב 'ארץ החרדונים' שממערב לו, שטח פתוח עם שביל עפר מג'עג'ע מעט, שהוא בית גידול לכ-30 חרדוני צב גדולים. עננות קלה הבריחה אותם כנראה, אבל כדאי לנסות, מעט שמש מוציאה אותם מהמחילות להתחרדן בקרניה. עוד צפונה נמצאות בריכות הפלמינגו, שבשטחן חיים כ-800 פרטים לצד ציפורים נוספות קבועות ונודדות. המראה הפסטורלי מזכיר קצת את אפריקה, אבל מסתבר שהאתר נמצא בסכנה כיוון שיש יוזמה להקים לצדו מרכז מבקרים בנושא חקלאות ואתר קמפינג גדול שיפגעו בבית הגידול של הפלמינגו. בינתיים הם מהדסים בחן במים, שולים סרטנים ונהנים מהחיים הטובים.
