בחו"ל יש דברים מדהימים. יש אנשים מדהימים, ונופים מדהימים, וטראקים מדהימים, ומוזיאונים מדהימים, וסמים מדהימים, ונהרות מדהימים, וארמונות מדהימים. אבל חו"ל, אתם יודעים, זה עניין של השקפה. איטליה שלנו שווה בהרבה מאיטליה של האיטלקים, סרי לנקה שאנחנו מכירים אקזוטית בהרבה מזו של הסרי לנקים. בטח אחרי שצונאמי גילח להם חצי מדינה.
למרות שזה נשמע מופרך, אפשר להסיק שגם איזראל אטרקטיבית לפחות כמו טוסקנה. לפחות בעיני האנשים שחיים, נגיד, בטוסקנה. נכון, לאירופאים ולאמריקאים יש משהו חשוב שלנו אין - סניפים של H&M, למשל. אבל אם להתעלם לרגע מהפרט הכאוב הזה, הרי שחו"ל, חברים, זה ממש כאן. אז יצאנו לבדוק מה מספרים עלינו האייל פלדים של העולם הגדול. או אם להיות מדויקים – מה בדיוק כתוב במדריכי טיולים של חו"ל תחת הערך "Israel". כי עם כל הכבוד לזה שבקיץ כל כך חם, ובאופן כללי קשה פה נורא, וצביקה פיק מככב בפריים טיים, וחייבים לברוח מכאן ומהר – אנחנו לא מוכנים שיגידו עלינו דברים רעים. זאת אומרת, מחוץ לסלון שלנו.
אז רגע לפני שאתם מתחילים לכסוס ציפורניים, מוציאים את האלות מהבוידעם וצועקים לעולם "תחזיקו אותי", תרגיעו את המזג הים-תיכוני וקבלו ספויילר – אנחנו מגניבים. לגמרי.
קליידוסקופ לבנטיני
תשמעו מה יש לבוטיק-סטייל, איגוד סוכנויות נסיעות עולמי שמתמחה בטיולי יוקרה, להגיד עלינו: "בישראל יש הרבה יותר מהיסטוריה, ארכיאולוגיה ואמונות. ישראל היא ארץ של נוף אדיר, גיוון תרבותי וניסים חקלאיים - יעד מושלם להרפתקנים, היסטוריונים, אנינים, צליינים, רומנטיקנים, תרמילאים, אנתרופולוגים, שופוהוליקים ואנשי עסקים". רומנטיקנים, אתם קולטים? וכל זאת למה? "כי ישראל היא קליידוסקופ של חוויות בלתי נשכחות, ארוזות בתוך ארץ קטנה ודינאמית". קליידוסקופ. אנחנו. לא רע, הא?
אבל אומה מוכת אופוריה אנחנו, לכן נאזן כבר עכשיו את הרושם החיובי שנוצר: על אף האקזוטיקה והאטרקטיביות עדיין נותר הסיפור הזה של אבטחה, מתיחות ביטחונית וטרור. לא מילים שהתיירים ג'ון ולינדה ישמחו לקרוא בברושור הנופש שלהם. בתחום הזה המצב לא פשוט – בניו יורק מגזין, למשל, עדיין מגדירים טיול בישראל כעניין ל"מטייל האמיץ". ובערוץ הטרוול של ניו יורק טיימס מצהיר העיתונאי דיוויד קאופמן: "כמו באלי" – חכו, זה לא טוב כמו שזה נשמע – "גם תל אביב היא מקום שמכיר יותר מדי טוב את הטרור". והוא אפילו יהודי, אז הטריק עם האנטישמיות ממש לא ילך כאן. בטיימס גם מזועזעים מעט מהחיטוט בתיקים בכניסה לסופרמרקט, ובכלל מהחשדנות הכללית. אבל אתם יודעים, אפשר גם להגיד שאם הם היו נזכרים להפציץ את אושוויץ בזמן אולי היינו קצת פחות לחוצים.
גרוב איז אין דה האוס
כדי שלא תתחממו על הטיימס ספציפית, נציין שיש עוד כמה וכמה אתרים שבהם נופש בישראל מעורר קונוטציות של פצצה מתקתקת. והם לא מתכוונים לבר רפאלי. בקונסירג', אתר תיירות ששייך למגזין קונדה נאסט טרוולר, מנסים לעורר את תיאבון המטיילים הפוטנציאליים בארץ עם פנינים כמו: "רוב האלימות מתרחשת בגדה המערבית וברצועת עזה, אבל התקפות טרור קרו גם בישראל עצמה – וללא ספק יקרו שוב".
מפחיד כמה שזה נשמע הגיוני. בנימה פרקטית הם ממליצים לתיירים להיזהר מפני תיקים חסרי בעלים, להישאר דרוכים במקומות הומים, לא לשוטט בירושלים המזרחית בלילה ולהישמר משווקים באופן כללי.
אבל חוץ מאזכור דל היקף יחסית של הסכנות האורבות פה במידל איסט, ההמלצות לטיול בישראל עטופות בהמון מילים חמות כמו "טרנדי", "הדוניסטי", "מרתק" ו"ספיריטואלי". הם משבחים את האוכל, החופים, הנופים, השמש, חיי הלילה והאתרים ההיסטוריים שלנו ואומרים על תל אביב שהיא סקסית, בטוחה, גרובית וחסרת בושה.
לסיכום ביניים נגיד שלא היינו בונים על המקורות האלה בעניין של נקודות באירוויזיון, אבל אין ספק שבסולם האנטישמיות האייל פלדים של הגולה יוצאים לגמרי בסדר. קצת היסטריים, אבל בינינו, גם אמא שלי לא עלצה כשיצאתי לחרוש שבילים בוואדי קלט.
עד כמה זה אמין?
בימי הפורומים והטוקבקים, כשבכל מקום אפשר להשיג מידע זמין, בעיקר כזה שנכתב על ידי אנשים שונים ומגוונים, אפשר לטעון שמדריכי התיירים קצת איבדו מהערך הגבוה שלהם. יצאנו לבדוק ולברר עד כמה אנשים עוד סומכים ומשתמשים בספר העבה. למריה (31) שהגיעה לארץ לבד לטיול קצר לפני שהיא פוגשת את החברים במצרים, אין כל כך ברירה אלא להסתמך על מדריכי הטיולים. "אני מעדיפה למצוא מידע תיירותי בפורומים ולא במדריכי תיירות, מאחר והמדריכים כתובים בצורה קצת פלצנית ולא מובילים לאתרים של המקומיים, אלא רק למלכודות תיירים", היא אומרת. "יחד עם זאת, בסופו של דבר אין ממש הרבה ברירה מאשר להסתובב צמוד עם המדריך ולתת לו לסדר את כל האג'נדה היומית שלי".
גם רומן, תייר גרמני שנמצא בישראל במסגרת מסע התרמילאות האירופאי שלו, מפגין זוגיות צמודה עם הלונלי פלנט. "מניסיון של כמה שנים, מדריכי תיירות לוקחים את המציאות ומקשטים אותה בכל מיני מילים כמו 'מדהים' או 'מרהיב'. זה קורה הרבה מאוד, אבל דווקא המדריך של ישראל שעשה לי חשק להגיע לכאן לא אכזב אותי".
מה חושבים בחו"ל על אורנה ואלה? זאת ועוד בפרק הבא: "תל אביב לנגד עיניים מערביות"