אז אחרי כמה בירות, אבל עדיין במצב פיכחות, אמרתי לאנוש – בוא נעשה את זה, בוא נרים פה פרויקט מטורף שעוד אף אחד לא עשה, בוא נגבש קבוצה של אנשים עם מוגבלויות ואחיהם מכל הארץ וניקח אותם ל"טיול אחרי צבא" במזרח.
סיפור החברות שלי ושל אנוש הוא סיפור ישראלי די טיפוסי. אחרי שסיימנו את השירות הצבאי, חרשנו ביחד את כל דרום אמריקה ולאחר מכן המשכנו, כל אחד בנפרד, גם לטיולים ארוכים במזרח הרחוק. כשחזרנו לארץ, פנה כל אחד מאיתנו לדרכו- אנוש לתחום הקולנוע ואני לתחום הביטחון. אחרי מספר שנים של עבודה בארץ ובחו"ל במסגרת משרד הביטחון החלטתי לשנות כיוון. הגעתי למסקנה שנמאס לי לראות עולם "דרך כוונות" ושאני רוצה לעסוק בתחום שאני באמת הכי אוהב - תחום הטיולים. ואז הגיע "אח שלי גיבור".
בשנה וחצי האחרונות גיבשנו בעזרתה של מנכ"לית עמותת עתי"ד, עדה עוז, קבוצה של עשרה זוגות, אחים ואחיות מכל רחבי הארץ, ובנינו תכנית של פעילויות ומפגשים שתכשיר את הקבוצה לקראת היציאה ל"טיול אחרי צבא". הטיול הוא השיא של תהליך ארוך ולא פשוט של עבודה, גם אישית וגם קבוצתית עם המשתתפים ודרוש תהליך מובנה שנדרש כדי להביא את הקבוצה למצב של רצון, גיבוש ומסוגלות לקראת טיול כזה.
"הם מסוגלים לכל מה שאנחנו מסוגלים"
ביום שישי האחרון יצאה הקבוצה לטיול ההכנה השלישי שלה. בחמש לפנות בוקר התייצבנו למרגלות המצדה, מוכנים לאתגר הבא. כתף אל כתף טיפסו האחים תחת שמש קופחת, מושיטים יד למי שצריך ולא מוותרים. אחרי כשלוש שעות של טיפוס בחום כבד, כאשר מסביב תפאורה לא מתוכננת, בדמותם של עשרות מטיילים שנכחו במקום והלהיבו ועודדו את הקבוצה, החבר'ה הצליחו להתגבר על הקושי ולכבוש גם את המצדה.
בהכנה הזו של הקבוצה יש הרבה מרכיבים של בניית יכולת פיזית, נפשית, רוח צוות, בקיצור - חוויות מעצימות שמוכרות לרובנו מהשירות הצבאי. לכן אנחנו מרגישים שבמידה מסוימת גם החבר'ה פה, כמו כולנו, יגיעו לטיול הזה כשהם מהרבה בחינות "אחרי צבא". הנחישות והעמידה שלהם באתגרים האלו ובעיקר גרף השיפור - הם מעל ומעבר לכל הציפיות שלנו.
למעלה על המצדה, במקום הכל כך סמלי הזה, הסתכלתי מהצד על הקבוצה ופתאום נפל לי האסימון והתחלתי להפנים מה אנחנו עושים פה. זו הייתה הפעם הראשונה בה יכולתי להבחין בתהליך שעברנו מאז המפגש הראשון, עד כמה התחזק הקשר בין האחים, עד כמה שהם נהנים שוב לראות את כולם ואיך הפכנו למעשה מבודדים לקבוצה. פתאום זה היה לי כל כך ברור שעם קצת עזרה ואמונה שלהם בעצמם, ושלנו בהם, הם באמת מסוגלים לכל מה שאנחנו מסוגלים. זאת הייתה הפעם הראשונה באמת שהבנתי את הגדולה של הפרויקט הזה. אני בטוח שהוא באמת יכול לעורר את המודעות לקבלת השונה כשווה, ולא רק כאן. אנחנו חושבים בגדול ויש לי תחושה ש"אח שלי גיבור" יכול לעורר השראה לא רק בישראל, אלא בכל העולם.
התרמילאות היא בנפשנו ואני מרגיש שכאן הצלחנו, אנוש ואני, לשלב את האהבה הגדולה שלנו עם פרויקט שיכול לעזור לחבר'ה האלה להרגיש שהם באמת חלק מהחברה בישראל ובתכלס - פשוט לעשות טוב לאנשים מופלאים שהחיים לא תמיד מחייכים אליהם. מה שעוד דרוש זה לא מעט כסף ושנינו לא מסוג האנשים שקל להם להתדפק על דלתות ולבקש תרומות, אבל לשמחתנו, הפרויקט עד עכשיו מצליח לגעת בהרבה אנשים שנרתמים לעזרה ואנחנו אופטימים שנצליח לגייס את הסכום הנדרש.
הטיול הראשון של פרויקט "אח שלי גיבור", המסע הגדול בצפון הודו יצא לדרך באוקטובר הקרוב, מי שרוצה לתרום ולהרגיש חלק ממנו מוזמן להיכנס לכאן.