"ההרגשה היא שאנחנו נמצאים במסע הפחדות שרק גורם לנו נזק בלתי הפיך", אומר זהר אשכר, מדריך טיולים לחו"ל שעובד במקצוע מעל 35 שנים. "כל הזמן יש הבהרות שונות לגבי מה קורה עם תיירות החוץ ובינתיים יש כאן תעשייה שלמה שמפרנסת מעל 20 אלף בתי אב שקורסת. הגיע הזמן שמישהו ידבר איתנו. למה אף אחד לא מתייעץ איתנו, או בונה איתנו מתווה מסודר?"
אשכר, ואיתו עוד עשרות אלפי אנשים שעוסקים בענף התיירות היוצאת, לא עובדים כבר מעל שלושה חודשים, אך מה שמטריד אותם יותר מהעובדה שההכנסה שלהם קרסה ביום אחד, דווקא לפני פסח שהיה אמור להיות רגע השיא, זה שאין להם מושג מה קורה איתם. הדרישה המרכזית של מטה המאבק שהקימו - "המטה להצלת תיירות חו"ל", זה פשוט שמישהו ייקח אותם בחשבון, שידבר איתם, יסביר מה קורה ויקשיב למה שיש לה להגיד.
"זה ברור לנו שכרגע מדינת ישראל לא מעוניינת בתיירות היוצאת וכולם מתעסקים רק בבתי המלון בארץ, אבל חייבים להחליט ביחד איתנו מה עושים עכשיו, לאן הולכים, מה עושים בעתיד? בקצב הזה, עם המסרים הסותרים שכל הזמן מוציאים וחוסר הבהירות, בעוד חצי שנה גם אם נרצה לא נצליח לצאת לטיולים בחו"ל, פשוט לא יהיה מי שוכל לתפעל זאת. במקרה שלנו לא צריך להיכנס מתחת לאלונקה, צריך לבנות אותה".
המסרים הסותרים שאשכר מדבר עליהם, הם אלה שעוברים דרך התקשורת: יום אחד יש הסכם עם "מדינות ירקות" ונראה שנתב"ג עוד רגע נפתח ויום למחרת משרד הבריאות טוען שפתיחת השמיים רחוקה והחובה על הבידוד למי שמגיע מחו"ל רק מתארכת. אנשי תיירות חו"ל יודעים שכל עוד חובת הבידוד לא תיגמר, אין בכלל מה לחשוב על חזרה לשגרה מבחינתם. וגם כשזה יקרה, אף אחד לא יודע כמה אנשים ירצו לטייל, אזה מדינות יאפשרו זאת ואיך יראה העולם שלהם. לטענתם, בזמן שרוב המשק חוזר לשגרה או לפחות יודע על אופק מסוים, אותם שכחו מאחור.
"אנחנו יודעים שכרגע יש הגבלות, אבל אנחנו רוצים להיערך לחזרה לעבודה ביום שאחרי ואין לנו אפשרות לעשות את זה", אומרת מירי סוסלנסקי, בעלת משרד הטיולים יאנג טרוולינג, טיולים מאורגנים לצעירים. "אנחנו לא מנותקים ויודעים שיש שינויים כל הזמן בעקבות הקורונה, אבל חייב להיות אופק כלשהו שנדע לקראת מה הולכים. להתמודד עם סימני שאלה זה בלתי נסבל".
גם יאיר די קסטרו, בעל משרד הטיולים 'סולו איטליה', המתמחה בטיולים לארץ המגף, לא מצליח להבין איך כל כך הרבה אנשים עדיין נמצאים באוויר כרגע: "שר האוצר צריך להכניס את היד עמוק לכיס ולהגיע לכסף שהוא קיבל ממני, האדם הקטן, ועכשיו הוא יכול לעזור לי. הקריסה שלנו הגיעה בדיוק אחרי עונת החורף החלשה בה השקענו כספים רבים כדי לקדם את הטיולים של הקיץ. לא יכול להיות שכל חיי אני מקבל רק דרישות לתשלום וחובות לביטוח לאומי, אך כשאני מפגין ומבקש שיעזרו לי פתאום אנחנו שקופים".
די קסטרו טוען שאנשי התיירות היוצאת חייבים לקבל עזרה כספית בשני מישורים: הראשון, להאריך את החל"ת לעובדים שלהם, היות והם היו הראשונים להיפגע ויהיו האחרונים לחזור לשגרה. דבר נוסף, הוא לתת מענק לחברות התיירות שלא מכניסות כסף כבר ארבעה חודשים. "אנחנו פצועים אנוש ואף אחד לא סופר אותנו", הוא אומר.
כך למשל, מירי גרינמן, החליטה לפני 4 שנים לעזוב את העבודה שלה במשרד ולהגשים חלום - להיות מדריכת טיולים בחו"ל. הכל עבד טוב עבורה עד שהגיעה הקורונה. כעת היא שינתה מקצוע פעם נוספת ועד שתחזור לטוס, היא עובדת כמלקטת מוצרים אצל רמי לוי. "הפכתי למחוסרת עבודה בצורה דרמטית. במשך חודש חיפשתי איפה לעבוד בניסיון להכניס כסף", היא מספרת. "ממש חוויתי אבל בתקופה הזו. אני מבינה שאת תיירות הפנים ניתן להציל כרגע אבל צריך לקחת גם אותנו בחשבון. אני יחסית צעירה, אבל מי שמבוגר כבר לא בטוח שיוכל להתאושש בקצב הזה. אני מרגישה מאוד לבד, אין תוכנית, אין כלום. אנחנו אלה שנמצאים בשטח, למה לא שואלים אותנו מה ניתן לעשות"?
נמצאים בקו האש
בעיה נוספת איתה נאלצים להתמודד אנשי תיירות החוץ, היא הלקוחות שלהם שדורשים את כספם בחזרה, ובצדק. לטענת התיירינים, הם כרגע נמצאים במצב בו הם בני ערובה של חברות התעופה והמלונות בחו"ל ושהכעס כלפיהם מובן, אך לא בהכרח מוצדק. "באיטליה למשל החליטו לא להחזיר כסף ששולם מתחילת 2020 למשך שנה. אני כרגע חייב מאות אלפי שקלים שנמצאים בחוץ ולא מקבל בחזרה", אומר דה קסטרו. "אין לי ספק שבסוף ישחררו את הכסף והוא יחזור ללקוחות, אבל בינתיים אנשי חוששים".
"אנחנו נתקלים בהרבה לקוחות שמאשימים אותנו, אבל הרבה מהם גם יודעים שאנחנו חסרי אונים", אומרת עמית פלס, דור שלישי במשרד תיירות משפחתי בשם 'נתיב טורס'. "ההתחלה היתה מאוד מבלבלת לכולם, כי החברות הודיעו על זיכויים וזה לא קרה והאשימו אותנו. כרגע יש לנו לא מעט לקוחות שעדיין מחכים ואנחנו כמוהם".
ואיך כל הסגה תיגמר לדעתך?
"הייתי רוצה לקוות שבאיזור החגים, אוקטובר, נתחיל לחזור לשגרה".
בניגוד אליה, מדריכת הטיולים מירי גרינמן, הרבה פחות אופטימית: "בזמן שכולם מפנטזים על חזרה לחו"ל אני מרגישה שזה הכי רחוק מהמציאות שיכול להיות. משיחות עם אנשים, אין שום צפי לחזרה לטיולים מאורגנים. אולי המדינה תיפתח, אבל לאף אחד אין מושג מה מצב האוטובוסים והמלונות למשל. אין לאף אחד מושג מה באמת קורה ואין שום בסיס להצהרות הללו. לדעתי רק בפסח של 2021 נתחיל להתאושש".