לפי שיקפצו עלי כל מיני פטריוטים גיאוגרפיים, עם משפטי ה"בארץ הכי יפה" שלהם, בוא נבהיר עניין די מהותי: את הכתבה הזו בדיתי מליבי וממוחי הקודח. היא אמיתית בדיוק כמו ש"שוויצריה הקטנה" היא באמת שוויצריה, ואותנטית בדיוק כמו שמכתש רמון הוא הגרנד קניון. מצד שני היא תהיה אמיתית אם תתמסרו לדמיון ולמראות של מקומות מרוחקים. צריך רק לאמץ נקודת מבט מעט זרה על אתרים מוכרים – ואתם מסודרים. נסו, זה כיף גדול.
אז הנה לכם, רשימה סובייקטיבית לחלוטין של מקומות בארץ שהם הכי חו"ל שיש. מכירים עוד מקומות כאלה? טקבקו לנו!
הכי מערב אירופה: שוויצריה הקטנה בכרמל
כנראה שמי שהגה את השם שוויצריה הקטנה לא היה מעולם בשוויץ. ואם היה – אז בטח לא בחורף מושלג. מצד שני, המוני העצים המחטניים (אורנים, בשבילכם) הנטועים בצפיפות שובת לב על המוני הרכסים והפסגות של הכרמל עושה היטב את העבודה. ואם ממש תתאמצו – תראו גם אתם פה ושם חתיכה של שוויץ. אז מה עושים בשוויץ? מנגל הולך אצל השוויצרים? הולך. וגם פיקניק מושקע ואפילו טיול שווה באחד ממסלולי הכרמל. רק אל תשכחו להביא אתכם למנגל חפיסת טובלרון. בשביל האווירה.
להגיע: מומלץ דרך כביש 721.
הכי חופי סיני: חוף זיקים
המים לא קרים כמו בים סוף, וגם תחנת קצא"א המפלצתית עושה לא נעים בצדדים של העין, אבל היי – לא תתנו לכל אלו להפריע לכם להרגיש שאתם שוב בסיני, לא? כי כאן תחושת הבטן מדברת, והתחושה הזו אומרת "סיני". בזכות הבידוד, בזכות העובדה שכבר כמעט לא נשארו לנו חופים שנראים כה פראיים, ואולי גם בזכות שזה החוף המוסדר הכי דרומי במישור החוף. מפה והלאה זה כבר עזה.
אגב, בביקור האחרון שלי פה, ניצב בכניסה לחוף שלט דהוי שעליו נכתב "נואייבה הקטנה". שלא תגידו שהכל מגיע רק מהמוח הקודח שלי. בכל מקרה, רצועת החוף הארוכה מבטיחה לכם שקט, שלווה ובדידות מזהרת. מה צריך יותר מזה?
להגיע: נוסעים בכביש מספר 4, ובצומת זיקים, דרומית לאשקלון, פונים מערבה לכביש מספר 3411. מכאן יש שילוט לחוף.
הכי עיירת דייגים יוונית: נמל עכו
יש יוונים שמדברים ערבית? כנראה שלא הרבה. אבל כל זה לא ימנע מכם להגיע בשעות אחר הצהריים המאורות לנמל עכו, לתפוס איזו פינה, ולהשקיף על הדייגים שיוצאים לים, חוזרים מהים, או סתם רובצים ליד הים – ולהרגיש יוון הקטנה. יש פה אפילו שתיים או שלוש סירות גדולות, עם המון נורות צבעוניות ומוזיקה רועשת, שמוציאות תיירים הלומים לסיבוב בים. והטברנות? להן יש שמות שמתחילים במילה "אבו", אבל די, אל תהיו קטנוניים.
ואם אתם כבר כאן, לא תפספסו את אווירת הלבנט האקזוטית של העיר העתיקה, על סמטאותיה ודוכני השוק המדליק, בו נמכר הכל מהכל – מקונכיות מפלצתיות ועד ממתקים בצבעים מוזרים.
להגיע: נכנסים לעכו ופשוט עוקבים אחר השילוט לעיר העתיקה ולנמל.
הכי ערבות אפריקה: חי בר יטבתה
קיץ, ושיירות של מכוניות היורדות לאילת ממלאות את כביש הערבה. כמה מהנוסעים בהן שמים לב לשלט הצנוע "חי בר יוטבתה", המופיע כ-35 קילומטר מצפון לעיר החטאים? כמה מהם מתפתים לפנות מזרחה ולהיכנס לממלכת החיות המדהימה הזאת? חי בר יוטבתה מציע טיול ספארי ברכב הפרטי שלכם, בין שפע של בעלי חיים מדבריים, כאשר התפאורה היא אפריקה במיטבה: עם עצי שיטה נמוכים וקשוחים, אופק זהוב, והרים קירחים במזרח. המצאי כולל ערודים, דישונים, יענים, פראים, ראמים, עופות דורסים ושאר חברים. אם אתם כבר כאן, אל תוותרו על האכלת הטורפים (כן, נמרים!) הנערכת פעמיים ביום.
להגיע: על כביש 90, בין הקיבוצים סמר ויטבתה.
הכי טיילת מגונדרת בעיר חוף צרפתית: נהריה
לא, לא, תפסיקו לצחוק. כי נהריה, במיוחד בערבי ולילות הקיץ, יודעת לעטות על עצמה לוק של חוצלארץ. לכו לטיילת החוף ששודרגה בשנים האחרונות, ותופתעו ביג טיים. ברים אפלוליים-למחצה, מועדונים מגניבים-למחצה, בתי קפה מלוקקים-וחצי. הכל יש פה. וים של מקומיים שלבושים כאילו פסטיבל קאן ממש בעיצומו. אז שבו עם יין טוב מול הים, תנו לאורות לרצד, ואולי אפילו תשמעו צרפתית ברקע. כי באמת יפה פה, יפה וגם גדוש באנרגיות טובות.
להגיע: משדרות הגעתון שבנהריה נוסעים מערבה, לכיוון הים. הכי כיף להגיע ברכבת מהמרכז, ולחזור באותו הלילה.
הכי טוסקנה: פארק עדולם
פעם, באמצע נסיעה לאזור זיכרון, התפרצתי ואמרתי "הבא שאומר 'טוסקנה' עף מהאוטו". כי אין קלישאה חבוטה מזו. מה גם שכל כך הרבה אזורים בארץ מנסים להתהדר בצירוף המילים "טוסקנה הישראלית" – ממרחבי דרום הגולן ועד בנימינה והסביבה. אבל אם בכל זאת יניחו חרב על צווארי איאלץ להודות שהכי קרוב לחבל הארץ האיטלקי הוא אזור יואב-יהודה. ואם כבר יואב-יהודה, נסו את פארק עדולם, בעיקר מוקדם בבוקר או לקראת שעות בין הערביים, כשלא חם מדי, כשהמש נסוגה מעט ומציעה מרחב מפויס יותר.
הגבעות נמוכות ורכות, ירוקות בחלקן גם בקיץ הישראלי, ופה ושם נמתחים מסלולי טיול רגועים ויפים. האהוב עלי מכולם הוא גם הפופולרי מכולם: חורבת מדרס, שבו מערות מסתור קדומות ותצפיות נוף מרהיבות. בקיצור, טוסקנה.
להגיע: נוסעים מזרחה בכביש מספר 38. חולפים על פני בית שמש, עוברים את צומת תל עזקה וצומת האלה, ואחרי סימון הקילומטר ה-7 פונים בזהירות שמאלה (דרום-מזרח) לפארק עדולם. סעו על הכביש הצר לפי השילוט לחניון חורבת מדרס.
הכי נווה מדבר בצפון אפריקה: עין מבוע
עין מבוע, הידוע בקרב מטיילים זקנים (בע"מ) כ"עין פואר", הוא נווה מדבר בדיוק כפי שנווה מדבר צריך להיראות. דמיינו רגע - וזהו, עצרו. בדיוק ככה. ירוק וכחול באמצע צהוב. מדובר במעיין הבוקע מן ההר, ממלא בריכת מי טורקיז קפואים (כן, גם בשיא הקיץ), נשפך במפל יפה וזורם הישר אל אפיק נחל פרת (ואדי קלט). לא משנה אם אתם תופסים פינה לצד הנחל עצמו או ליד הבריכה (שמימיה לעיתים מתרוקנים ומתמלאים מחדש, בזכות ענייני גיאולוגיה, פיזיקה, כלים שלובים ומה שביניהם) – נווה המדבר הזה יספק לכם אנרגיה לשבוע עבודה מלא, ויותר מכך. זהו מקום ממכר, באחריות.
להגיע: נוסעים על כביש 1 המחבר בין ירושלים לצפון ים המלח וממנו צפונה לכביש 458. כקילומטר לאחר היישוב אלון מחנים ברחבת חנייה מאולתרת (אך נוחה). המקום נמצא מעבר לקו הירוק. בשבתות מומלץ להגיע מוקדם, כדי לתפוס את הזוּלה האולטימטיבית.
הכי צפון אירופה: שמורת תל דן
שמורת תל דן, אי שם בקצה העליון של המדינה, היא מסוג המקומות שחוזרים אליהם עוד ועוד (ועוד). בעיקר כי זהו מרחב שכל-כולו זועק "צפון אירופה". אפילו בקיץ הישראלי הזדוני, שבו הנוף כולו מקבל בום של בהירות צורבת, שומר תל דן על נורמליות ואלגנטיות אירופאית. בתחומי השמורה עובר נחל דן האימתני, ובדרכו הוא נושק לגן עדן של מפלונים, פלגי מים מוצלים, שבילים קסומים, עצי גבוהי צמרת, גשרוני עץ ציוריים ומה לא. תגיעו ביום חול או בשישי בבוקר, ותקבלו אירופה פרטית.
להגיע: נוסעים צפונה על כביש מספר 90 ולאחר שחולפים על פני קריית שמונה, פונים ימינה (מזרחה) לכביש מספר 99. השמורה נמצאת בסמוך לקיבוץ דן.
תרשו לי עכשיו לחזור לחבר'ה הקשישים שאומרים ש"בארץ הכי יפה". אולי הם לא ממש צודקים. אבל בינינו, ככל שחוקרים אותה לעומק, מגלים בארץ מקומות חדשים, יפים ומופלאים. אמיתי, בלי ציניות ובלי משחקים. וחוץ מזה, אם אתם רוצים להרגיש בחו"ל, אתם כבר יודעים לאן לנסוע. לנתב"ג.
