אם תצאו להליכה בחוף אכזיב תוכלו לראות מתחם נטוש מסתתר בצדי הדרך. כנסו מעט פנימה לתוכו, ושם תגלו בקתות קש מכוסות בעשבייה, בר מוזנח ושבור, ובריכה ריקה ומטונפת – אלו הן שאריות של מה שהיה פעם "מועדון הים התיכון", סניף אכזיב של רשת קלאב מד שבימי הזוהר שלו אירח מפורסמים ותיירים מכל העולם.
דודו סיטון (55) מרעננה לקח את הבנות שלו לטיול בחוף אכזיב לפני כשנתיים. לפתע הוא נתקל במתחם נטוש שהזכיר לו נשכחות ממה שהיה פעם סניף קלאב מד אכזיב: "נכנסנו לתוך האזור של המועדון וזה הציף אותי בזיכרונות על כמה המקום היה פעם מאוד זוהר. אנשים היו באים, חוגגים ושמחים, היו מסיבות וכיף, ופתאום הכל נטוש. הבריכה ריקה, הבר מוזנח, יש המון עשבייה, בקתות הקש עזובות. כאילו הזמן עצר שם מלכת וקפא. זה עשה לי צביטה בלב לראות מקום שפעם היה כל כך אקטיבי ופעיל והיום יש אנשים שאפילו לא יודעים מה היה שם", הוא מספר.
הקלאב מד בחוף אכזיב הוקם בשנת 1961 והוא שונה מכל מה שקופץ לכם לראש כשאתם שומעים את המילה "קלאב מד". כן, גם שם השהות כללה הכל כולל הכל, היו פעילויות והפעלות לאורך היום, מסיבות ושתייה – אבל זו הייתה תקופה אחרת. במקום מלונות פאר, היו בקתות קש פשוטות. במקום בריכות יוקרתיות, היה חוף ים. ואולי הפשטות היא דווקא מה שיצרה את הקסם, הזיכרונות היפים והגעגועים שאנשים רבים חשים היום.
>> נפילתה של מלכת הצפון: לאן נעלמו ימי הזוהר של עיירת הנופש של ישראל?
"התנאים שם היו ספרטניים - בונגלוס, שירותים ומקלחת ציבוריים. השירותים היו כמו בצבא של פעם, לקלוע למטרה. לא היו מזגנים ולא היו תנאים שהיום נחשבים לבסיסיים. אבל הייתה בעיקר תחושה של חופש מוחלט. חוץ מהתנאים, כל מה שמסביב היה שפע בלתי נגמר עם שלוש ארוחות ביום של מטבח צרפתי", נזכר יובל רוה (66) מיסוד המעלה, "לא היה מסחר בכסף. היית קונה חרוזים בשלושה צבעים, כל אחד עם הערך שלו, ועם זה היית קונה בבר, במועדון לילה או בבוטיק. כל היום היינו בים, בחדר האוכל או משחקים פינג פונג. היה אפשר גם לרכוב על אופניים וסוסים. כל הבוהמיה והמפורסמים בזמנו היו מגיעים לשם – באווירה של חוץ לארץ.
"כשאני נזכר במועדון הים התיכון עולה בי תחושה של נוסטלגיה ושייכות. זה היה מקום להתפרק והרגשה של חופש. אז עוד לא היה מקובל לעשות חופשות בחו"ל וכמו שהיו מי שהיו נוסעים לאילת, אז היו חבר'ה שהיו נוסעים לאכזיב. שם אתה יודע שאתה בא, משלם פעם אחת והכל כלול - 3 ארוחות ופעילויות, כיף והרבה צעירים. היית בא במטרה להתנתק מהיומיום ולתת לעצמך להירגע. יש למועדון עדיין מקום שמור אצלי בלב גם אחרי שנים שטיילתי במקומות אחרים בארץ ובחו"ל", מוסיף סיטון, "זה היה מקום קצת אקסקלוסיבי, כמו להיות חלק מקבוצה של אנשים ש'מכירים את המקום שאחרים לא מכירים'".
"אכזיב היה מקום אגדי לא רק עבור ישראלים"
מלבד לבקתות הקש הפשוטות על הים, היה מועדון הריקודים והבר הפתוח, וגם שתי אטרקציות מפורסמות שמוכרות עד היום בקלאב מד - משחקי כדורעף ושיט. "אכזיב היה מקום אגדי לא רק עבור ישראלים, אלא בכל העולם. אני חושב שמה שהוא נתן אז זו תחושה של חו"ל בארץ. המקום לא היה כשר והגיש ארוחות אירופיות, והצוות דיבר צרפתית או אנגלית. זה היה חופש כל כך שונה אז", מספר זאב דהאן, מנכ"ל קלאב מד ישראל, דרום אפריקה ורוסיה.
את האווירה של החופש ההיא קשה לדמיין. "הדי.אן.איי נשאר עד היום אבל זו תקופה אחרת לגמרי. היה שם שחרור ממש, של כולם. הרעיון היה שאנשים נהנים וזה מה שחשוב, שייקחו סיכונים ולא אכפת. אנשים היו במצב רוח אחר. היו יותר סמים ואנשים היו הולכים יחפים. זו תחושת חיבור לטבע, לאדמה, לאנושיות בצורה הכי טהורה שאפשר. קשה לשחזר את זה, אבל אנחנו עד היום מנסים לשמור על פעילויות שיצליחו לחבר בין אורחים", אומר דהאן.
בזמנו, הרעיון של הכל כלול היה מהפכני. "זאת הייתה תופעה מאוד שונה, חריגה ויוצאת דופן שהקדימה את זמנה גם ברמה העולמית", אומר פרופ' אלון גלבמן, ראש התוכנית לתואר שני בניהול תיירות ומלונאות במכללה האקדמית כנרת. "זה היה רעיון חדשני של נופש 'ללא גבולות' הכולל אוכל, שתייה ואלכוהול בשפע, יחד עם יציקת תוכן, פעילות ובילויים. כשהביאו אותו לארץ בתחילת שנות ה-60 זה היה נטע זר וגם בארץ המקום התנהל בבועה תיירותית. השוק היה מורכב בעיקר מצרפתים ובכל מחזור הייתה הגבלה לכמות מצומצמת של ישראלים שיכלה להצטרף. זו הייתה בועה של אירופים וצרפתים שהגיעו לנופש מאוד שונה".
בתחילת שנות ה-70 המועדון נסגר. רשת קלאב מד עברה מספר גלגולים באשקלון, באילת ובקיסריה, אך את ההצלחה של אכזיב היה קשה לשחזר בשנית. לאורך השנים הצטרפו לשוק רשתות נוספות שהחלו לפעול במודל הכל כלול, עד שבשנות ה-90 מועדון הים התיכון עשה קאמבק ונפתח מחדש כשהפעם הוא היה מוכוון לקהל ישראלי יותר. "ימי הזוהר היו בתחילת שנות ה-90. המקום היה מפוצץ באנשים. בסופי שבוע היו מגיעים קרוב לאלפיים איש", אומר סיטון. "בתקופה הזו המקום נפתח כשהגיע עולם תיירות חדש. הישראלים מטיילים בעולם והתחרות קשה יותר כשהמודל של הכל כלול מאומץ במקומות נוספים", מוסיף פרופ' גלובמן.
ריזורט יוקרתי שקפא בזמן
אך לקראת שנות האלפיים התרחש אסון, כשטבח במועדון נהרג כתוצאה מפגיעת טיל ושמונה אורחים נפצעו. הרוב מאמינים שזה היה הגורם שהוביל לסגירת המקום בשנת 2000, אך מתברר שזו לא הייתה הסיבה היחידה. "הם סגרו את המועדון בעקבות כך לחודשיים אבל פתחו מחדש שנה אחר כך לעוד עונה", אומר דהאן ומחדד, "מה שהוביל לסגירה היו אלו למעשה פיגועי ה-11 בספטמבר. זו הייתה תקופה של משבר מאוד רציני בענף התיירות הכלל עולמית. אם לפני כן היו ברשת 140 מועדונים בכל העולם, נותרו רק 70 היום. לצד זאת, הייתה פנייה חדה ושונה של קלאב מד לכיוון אחר ושונה כשהם החליטו לסגור את כל המועדונים שהיו במתכונת של חושות. הם הבינו שכבר אין יותר ביקוש גדול לכך כי אנשים רוצים להתפנק יותר".
אי אפשר להתעלם מכך שלקלאב מד היה קשה להתמודד עם המציאות הביטחונית. "כשיש משבר ביטחוני בישראל גרף התיירות הנכנסת נמצא בירידה. קלאב מד בדומה לרשתות עולמיות אחרות לא הצליחו להתמודד עם כך. המודל של מעין בועה תיירותית הוא מודל שמאוד מקשה להתמודד עם משברים ביטחוניים. אחד הדברים הכי בסייסים שיזמים ישראלים יודעים, זה שכשיש משבר הם פונים לקהל הישראלי. אך אם מודל פלח השוק הוא רק זרים ותיירות נכנסת כמו שהיה באכזיב, כשיש משבר אין לך פלח שוק", אומר פרופ' גלובמן ומוסיף, "כשאתה עם תרבות ארגונית עולמית אירופית, הדברים האלה הם לא חלק מהרוטינה שלך. אין לך את הכלים והמודלים. אתה חסר אונים במיוחד אם זה נמשך לאורך תקופות ארוכות וזו בעיה שקיימת עד היום. בשנים האחרונות רואים רשתות בין-לאומיות שקצת מצליחות לחדור לתיירות כאן, אבל זה מאוד מוגבל ולא דומה למה שאנחנו מכירים ברחבי העולם". הסיבה הביטחונית היא לא הכל: "במקביל היו גם תהליכים שקשורים במוצר התיירותי, פלחי השוק והסגנונות והביקוש שמשתנים. המוצר שלהם שהיה ייחודי, הפך לפחות ייחודי".
מאז התפתחה רשת קלאב מד למה שאנחנו מכירים היום – חופשת הכל כלול עם פעילויות רבות כמו שהיה במקור באכזיב, אך במלונות מפנקים ויוקרתיים. שירותים של קליעה למטרה או בונגלוס קש בלי מזגן, כנראה שכבר לא נזכה לראות בקלאב מד היום. אך את הבקתות הפשוטות, בימת ההופעות והבר הנטושים שקפאו שם בזמן, עדיין תוכלו לראות בהליכה קצרה בחוף.
סיטון פתח לא מזמן את קבוצת הפייסבוק "זיכרונות מקלאב מד אכזיב" בתקווה שהדבר יגרום לאנשים רבים להצטרף ולנסות לשחזר את החוויה שנעלמה, אך התאכזב לגלות שלקבוצה הצטרפו 34 אנשים בלבד: "חשבתי שיצטרפו יותר, שתהיה יותר היענות ואולי שיתוף של תמונות שאנשים שמרו. התגובה הייתה פחותה ממה שציפיתי. יש געגועים ואם המקום היה פעיל עדיין הייתי מגיע לחופשה באיזה קיץ". רוה מוסיף כי "בטח עם התקופה שאנחנו עוברים עכשיו יש תחושה של מה שהיה אז כבר לא יהיה. אין. אלו זמנים אחרים. תהיתי עם השנים למה המקום עומד חרב ואף אחד לא מחדש אותו".
אז למה לא לוקחים את המקום הנטוש באכזיב ומקימים אותו לתחייה? דהאן מנסה כבר כמעט 15 שנה להקים סניף חדש בארץ אך למרבה הצער ללא הצלחה. "הכוונה קיימת מסיבה אחת פשוטה – ההצלחה של קלאב מד בארץ. מבחינת מכירות, קלאב מד ישראל היום זה הסניף השישי בגודלו ברשת. אנחנו עושים פי 3 יותר מאיטליה, מגרמניה, מספרד וכדומה. לצערי משנת 2009 אני מחפש ולא מוצא מקום. היינו במגעים לבנות מחדש את אכזיב ב-2006, אפילו ישבתי עם הממשלה והיינו על סף לפתוח, אבל לצערי פרצה מלחמת לבנון השנייה. היו עוד פרויקטים לאורך השנים שגם שם לא הצלחנו להגיע להסכמה. זה לא פשוט. אני רואה את המקומות שאנחנו מצליחים למצוא במדינות אחרות, והמחירים הם בכלל לא ברי השוואה. עם זאת עדיין יש כוונה ורצון".