"אף אחד לא יבוא לשתות בבר יין בנגב", אמרו לו וחשבו שהוא משוגע. אבל "איתי רגיל לריגושים" לא הקשיב ופתח את בר היין הראשון במטרופולין של באר שבע. כך, איתי פרל, ה-"איתי" של קרן פלס, פתח ב-2020 בר יין בעיר העתיקה, הפך לסיפור הצלחה לאחריו פתח גם את פרלה – בר יין נוסף, ופרץ דרך להרבה ברי יין שבאו אחריו.
ברחבי הנגב יש עוד הרבה אמיצים שחלמו, יזמו והיום יושבים בנחת איש, איש תחת גפנו, כמו במקרה של אלון צדוק. לפני 20 שנה אלון נפגש עם דיוויד מיראז׳, איש עסקים מצליח והבעלים של קרן מיראז' הפילנתרופית, שראה לפניו איש צעיר ונחוש שלקח אותו לצריף קטן בו הוא מייצר יין. כמו במקרה של איתי, גם דיוויד חשב שהאיש הזה משוגע אבל עף על האמביציה והכריזמה המטורפת שלו. לימים, אלון הפך ליצרן היין הגדול והמוכר באזור הנגב.
גם גל ורוני תושיה, שהכירו באחת מההופעות במועדוני תל אביב, נדדו למדבר והקימו לפני עשור משק חקלאי בין הדיונות על גבול מצרים. בהמשך נטעו תשעה דונם של ענבי קברנה סובניון שהם מגדלים על פי המסורת הנבטית.
אלון, גל ואיתי הם רק דוגמה מייצגת ליזמי יין דרומיים שסוגרים מעגל עם היסטוריית היין הקדומה בנגב, שהגיעה לשיאה לפני יומיים (ב-13.9) אז התקיים בעבדת אירוע היסטורי בקנה מידה בינלאומי, כאשר לראשונה בעולם ניטעו שם גפנים עתיקות, בדיוק בכרם המקורי בו הן גדלו לפני 1,500 שנה, ובלי לדעת התוו אז את ראשית דרך היין לאלה שבאו אלפי שנים אחריהם.
הרנסנס של האזור ששיווק יין לכל אירופה
הגפנים העתיקות הן תולדה של זרעי גפנים שגדלו במקום ונמצאו במהלך חפירות ארכיאולוגיות בגן לאומי עבדת. הזרעים נאספו בשטח ובמחקר DNA פורץ דרך, שהובילה קרן מיראז' בשיתוף פרופ' גיא בר עוז מאוניברסיטת חיפה, הרט"ג ותיירות הר הנגב. הם שוחזרו והובילו לתגלית מרעישה ומרגשת שחושפת מידע חדש על החקלאות ותעשיית היין בעת העתיקה. מדובר בסריקי ובאר - שני זני מורשת ייחודיים שהתגלו במחקר הגנטי, מהם ייצרו אז את היינות המפורסמים של האזור, שזכו למוניטין ברחבי הים התיכון ושווקו ברחבי אירופה בתקופה הביזנטית. הגילוי, המחקר והשבת הגפנים האבודים אל הנגב, מחזקת את הזהות שלו כאזור יין מדברי עם שורשים היסטוריים עמוקים שיוצרים חיבור טבעי ומרתק בין עולם היין העתיק של רמת הנגב לבין תעשיית היין המודרנית במדבר הישראלי של היום. פרויקט נטיעת כרם הגפנים המסורתי לאורך שביל גתות היין כולל שחזור של שלוש חלקות כרם בסמוך לגת התחתונה, שהיא אחת מתוך חמש גתות שנחשפו במקום. בחלקות אלו ניטעו צאצאי הגפנים שגודלו בעיקר במאות הרביעית-שביעית לספירה. עכשיו רק נותר לעקוב במתח אחר הגפנים ולקוות שיקלטו באדמה, יצמחו, יניבו ובעוד שנה יבצרו בהתרגשות את אשכולות הענבים העתיקים בעולם, ושנתיים אחרי כבר נוכל להשיק כוסות ולהרים לחיים את היין הישן-חדש.
הרנסנס המחודש של היין הדרומי החל לפני כ-20 שנה, מאז מורגשת התעוררות נמרצת בתרבות היין המדברית עם נטיעת אלפי דונם של כרמים, בניית יקבים והתחדשות ייצור יין בנגב. ההתעוררות והעניין הובילו את קרן מיראז' הישראלית, שפועלת לפיתוח הנגב כעוגן כלכלי-מרכזי של מדינת ישראל, לקדם תוכנית לפיתוח אזור היין הישן-חדש כחלק מאגרו-תוריזם (תיירות החקלאית) ותעשיית יין מקומית. "כצעד ראשון", אומרת ניקול הוד סטרו, מנכ"לית הקרן, "השקנו ב-2020 את מועדון יקבי הנגב מתוך חזון להפוך אותו למותג בינלאומי לתיירות יין. בין השאר על ידי חיזוק האקו-סיסטם הקיים של חדשנות טכנולוגית, מחקרית וחקלאית, שיוצאת מהמדבר הישראלי אל העולם, ואנחנו גאים להיות חלק מהבשורה".
המועדון עוסק בין היתר בשדרוג חווית הביקור ביקבים ובאתרי תיירות באזור, כפלטפורמה לחיזוק קהילת הייננים וליצירת שיתופי פעולה ביניהם. התוצאה - כורמים, ייננים ובעלי יקבים וברי יין, פתחו שעריהם למבקרים והם מארחים ומספרים על ההיסטוריה של ראשית היין באזור, על איך מגדלים ענבי יין איכותיים בתנאים מדבריים, ועל המיזמים החקלאיים-קולינריים-תיירותיים שמשנים את פני הנגב.
40 יקבים וכרמים מצפון הנגב ועד לאילת
הקורונה עשתה טוב לעולם היין ולעליית מפלס צריכת האלכוהול המקומית. יושבי הסגרים הזמינו ארגזים של בקבוקי יין, ובאין סומלייה שימזוג וברמן לסמול-טוק על הבר, הם עשו להם משתה קורונה וחגגו בבית כאילו אין מחר. בהמשך, משהוסר הבידוד ונקצב לנו ריחוק חברתי, הכרמים וחצרות היקבים הפכו ללוקיישן לוהט לדייטים רומנטיים ולמפגשים עם החבר'ה. הייננים הציבו שולחנות בין שורות הגפנים, פרסו מחצלות על אדמת הטרואר, ארזו סלי פיקניק מלאי פינוקים ויין טוב, והריחוק בחיק הטבע מעולם לא נראה מפתה יותר, מה שגרם לאילוץ להצליח ולהיות היום שגרה רווית יין ובילויים ביקבים ברחבי הארץ, ובדגש על הנגב, שחווה פריחת גפנים משגשגת.
ברחבי הארץ יש מעל 300 יקבים, מתוכם כ-40 יקבים וכרמים שממוקמים מצפון הנגב ועד לאילת. היקבים מוקפים בטבע, נופים, ומסלולי טיול, שמזמינים לטייל בין הכרמים, להשתתף בבציר, לבקר ביקב, לראות את תהליך היצור, לטעום מהקברנה, השרדונה, המרלו והסוביניון, לסעוד בינות לאשכולות הענבים ולהשיק כוסות מול הנוף.
אל אלה מצטרפים באיחור אופנתי גם ברי יין דרומיים, שחווים פריחה והצלחה, כדוגמת המש"ק, בר היין הראשון בבאר שבע שלאחריו באו שאטו ד'אור, השכן הבאר שבעי, וכן פרלה ופרידה - בר גבינות ויין לוקאל פטריוטי. הפריחה לא מפסיקה וגם בנגב המערבי הוקמו כמה בהם ארגמן בקיבוץ ניר עם, וכן ברובע דרכי הבשמים במצפה רמון, שם פתחו את מיד.בר - בר יין שהפך מיד לסיפור הצלחה.
מערות, גיתות וגפנים עתיקות, גן לאומי עבדת
עבדת, העיר הנבטית המרתקת, היא הרבה יותר מעוד תחנה על דרך היין של הנגב. מדובר בעיר שהייתה בעבר מרכז ייצור וייצוא של יין בעולם העתיק, שהוכרזה כגן לאומי ואתר מורשת עולמי. לאורך השנים ממשיכים לחפור ולגלות בה עוד ועוד הפתעות מרעישות בין המצודות, הכנסיות הביזנטיות, בורות המים, בתי המרחץ ו-240 המערות. לפני כשנה נחשפה בשטח מערכת של שבע מערות וקשתות מרשימות ביופיין ועוצמתן, ולצדן נחנך שביל מעגלי באורך 800 מטר (בסמוך למבואת הגן) שעובר בין המערות ששימשו למגורים, למרחץ, לתפילה, לבית בד, לגתות יין וגם לקבורה. הגילוי האחרון הוא כאמור זרעי הענבים בעקבותיהם שתלו את כרם המורשת החדש, הממוקם על שביל גתות ויין בלב המדבר – שביל טיול משולט האפשר לראות אותו בשטח, אבל אסור לגעת בעלים, כל שכן לקטוף ולעשות מהם ממולאים, למשל.
יקב שדה בוקר, קיבוץ שדה בוקר
ב-1995 החליט צבי רמק להרחיב את הידע המקצועי שלו לייננות וטס עם משפחתו לנאפה ואלי שם התמקצע בהכנת יין. ב-1999, כשחזר לארץ, הקים את היקב הראשון בנגב בו הוא מייצר יינות ללא סינון או הצללה.
מה שותים? מרלו, פטיט ורדו,קברנה סוביניון ומלבק שהמכורים מציינים שהוא "מעולה וחלומי."
מה עושים? הדרכות וטעימות יין לצד בית קפה וחנות שמציעה תוצרת מקומית.
ואם אתם כבר שם: אם אתם מתארחים במלון קדמא, תנו קפיצה לשכן. וגם, היקב ממוקם בקרבת צריף בן גוריון ואחוזת הקבר שלו ושל פולה, וכן בסמיכות למסלולי הטיול בעין עבדת.
יקב רמת נגב, קדש ברנע
אלון צדוק הוא מחלוצי תעשיית היין בנגב, שההשראה אליה הגיע מאביו שהיה מכין יין בבית. ב־1997 נטע את הכרם הראשון על 10 דונם בצמוד לגבול מצרים והיום הוא מתפאר ב-150 דונם של ענבי קברנה, מרלו, שרדונה, סירה, שיראז, שנין בלאן ופטיו ורדו, וביצור 300 אלף בקבוקים בשנה. בשנת 2000 חנך את היקב וכחלק מהמודעות לאקולוגיה ושמירת הטבע והסביבה הוא מקפיד על איזון ביחסי אדם-טבע ולא מרסס ומדביר, משתמש במים מותפלים, גורס גזם ומטמין אותו באדמה.
מה שותים: כולם טובים אבל הפטיט ורדו הוא למביני עניין.
מה עושים? מסיירים וטועמים יין במרכז המבקרים הצמוד.
ואם אתם כבר שם: חדר הפלאות בניצנה - מוזיאון חוויתי, אינטראקטיבי, ייחודי ומרגש.
חוות כרמי עבדת, הר הנגב
החווה של חנה ואיל יזרעאל היא אופרציה חקלאית-אקולוגית-תיירותית-קולינרית, ששווה הגעה במיוחד. בראשית נטעו כרם על שרידי כרם קדום ונצלו את הטרסות ומערכות ההשקיה מלפני 1,500 שנה. ב-2005 הקימו יקב, שהפך לאחרונה ליקב הסולארי הראשון בארץ, וכדי לשמר ביין את טעמי המדבר ההתערבות שלהם בתהליכים הקורים ליין היא מינימלית, ואומר תסיסות קרות וארוכות, שימוש בחביות עץ אלון, ועוד. בהמשך נטעו גם בוסתנים ועצים ארץ ישראליים, בנו צימרים ייחודיים שנראים כמו חביות יין, ובשביל הפינוק וההתרעננות מהחם הוסיפו שכשוכיות שמזכירות גבי מים שלאחר הגשם במדבר.
מה שותים? 12 סוגי יין בהם ויונייה, שרדונה, קברנה, מרלו ופטיט ורדו.
מה עושים? סיור בכרם וביקב, סדנאות יין, אתנחתא טעימה בבית הקפה המקסים שלהם, ושופינג בחנות הצמודה. אם עייפתם, או התאהבתם, תוכלו ללון בצימרים הנטועים על מורדות הגבעה.
ואם אתם כבר שם: טיול מרתק בגן לאומי עבדת
יקב יתיר, תל ערד
מהיקבים היוקרתיים והגדולים בדרום שדילג על "הבוטיקיות", הפך למסחרי ומייצר כ-150 אלף בקבוקים. היקב ממוקם ביער יתיר, למרגלות המצודה בתל ערד, באזור עם היסטוריה של 2,500 שנה בתעשיית יין מימי מלכות יהודה. היקב הוקם ב-2000 כמענה מתבקש לפוטנציאל הקיים – טרואר מיוחד ואידיאלי לגידול ענבי יין הודות לגובה של 900 מטר, קרקע אבנית, עשירה בגיר וחרסית, ומזג אויר אולטימטיבי – קריר בבוקר, חם ומואר ביום, קר בלילה עד מושלג בחורף, בעקבותיו נטעו מאות כרמים ברחבי היער.
מה שותים? שלוש סדרות של בלנדים: נחל יתיר, הר עמשא ויער יתיר - יין הדגל שלו, ויינות זניים ואזוריים, בדגש על אדומים.
מה עושים? מצטרפים לסיור ביקב ומסיימים בטעימה מהיינות.
ואם אתם כבר שם: צאו לטייל בין הכרמים ובין שבילי הגתות והחוות החקלאיות, העתיקות, שנחשפו ברחבי היער - במצודת היערנים ובחורבת ענים.
יקב תושיה, באר מילכה
גל ורוני תושיה הקימו את המשק החקלאי-חינוכי שלהם ב-2012 ובהמשך נטעו כרמים שהם מגדלים על פי המוסרת הנבטית, תוך הקפדה על עבודה עברית, התנדבותית, בציר ידני והימנעות מריסוסים ודשנים כימיים, מתוך אהבת האדמה ושמירה על כבודה ובריאותה. ב-2020 פתחו גם יקב והם מייצרים מעל עשרת אלפים בקבוקים. בנוסף הם מגדלים ענבי מאכל, פרדסים ומטעי זיתים.
מה שותים? תירוש וקברנה סובניון.
מה עושים? סיור ברחבי המשק בליווי סיפורו ההיסטורי והגיאוגרפי של האזור, והסיפור האישי שלהם, סיור בעקבות היין, הכרת סוגי שמני זית וסדנת טעימות.
ואם אתם כבר שם: גלישת חולות בשכיבה, בישיבה או בחצי עמידה, על דיונות הזהב הסמוכות לבאר מילכה. אין צורך בניסיון רק קצת הרפתקנות ורוח ספורטיבית ותתחילו להשתעשע כאילו אתם עושים סנואובורד בחרמון.
יקב ננה, מצפה רמון
ערן רז, הידוע בכינויו "ננה", הוא ממובילי הכורמים שהפכו את מצפה רמון לאזור מבוקש לגידול ענבי יין איכותיים. חזון הכרם המדברי שלו הפך למציאות כשנטע את הכרמים הראשונים על בסיס טראסות עתיקות. הכרמים נפרסים היום על כ-100 דונם שנטועים על אדמת לס עשירה באפיק של נחל צין, בהם גדלים, בין השאר, זני ברברה, ויונייה ומלבק.
מה שותים? שנין בלאן, גראנש, פטיט ורדו, פטיט סירה, פרנץ׳ קולומבר ושרדונה פירותי, מעולה.
מה עושים? עושים הכרות עם היקב ועם ננה ודנה בני, ייננית היקב, שעבדה ביקבים באירופה, קליפורניה ודרום אפריקה. ויש גם טעימת יינות.
ואם אתם כבר שם: טיול לאורך טיילת הפסלים וטיילת כץ, עם המרפסת התלויה בגובה 60 מטר מעל המכתש.
כרם ירוחם - יקב פינטו, ירוחם
היקב החלוצי הוקם ב-2020 על ידי משפחת פינטו מתוך תשוקה ליין ובמטרה להראות שגם מחקלאות מדברית אפשר להצמיח תוצרת איכותית. ב-2018 נטעו את הכרם הראשון שלהם באפיק נחל שועלים הסמוך לירוחם, בו הם מגדלים זנים ים-תיכוניים בהם ענבי גרנאש, ויונייה, מלבק, סירה, פטיט ורדו, פטיט סירה, רוסאן, שנין בלאן ושרדונה, המותאמים לטרואר המדברי. היקב מייצר כ-25 אלף בקבוקים בשנה ובימים אלה משיק יקב ומרכז מבקרים באזור התעשייה של ירוחם.
מה שותים? רוזה, שרדונה, שיראז ומלבק.
מה עושים? סיור בכרם ירוחם - הצעיר ביותר. בכרמי הנגב, הסברים על החקלאות המדברית וטעימות יין ושמני זית.
ואם אתם כבר שם: פרויקט המבשלות של ירוחם – לרעבים, ופארק אגם ירוחם עם טיילות לאופניים והולכי רגל ומזח לדייגים.
יקב גלאי, ניר עקיבא
הבוטיק המשפחתי של סיגלית ואסף גבאי הוא למעשה משק יין שממוקם באחת מהנחלות היפות בצפון-מערב הנגב. השנים נטעו כרם בסמוך לביתם ומעניקים לגפנים אהבה ומגע אישי, שבאים לידי ביטוי גם ביצור סדרות קטנות של יינות ייחודיים שזכו במדליות ופרסים יוקרתיים.
מה שותים? בלנדים מעניינים מענבי מרלו, מרסלאן, סירה, קברנה סוביניון וקברנה פרנק, וגם רוזה ויין בסגנון פורט.
מה עושים? מסיירים ביקב ובמשק, טועמים יינות לצד גבינות ומטעמים, מזמינים סל פיקניק, מצטרפים לאירועים שהם עורכים ומבלים חופשי בשטח המשק.
הנקודה-12, שדה צבי
הנקודה היא חוות אירוח אקולוגית-אמנותית שהקים דורן אפרת, אמן שייצר לו בועה תרבותית מעוררת השראה. את מורשתו ממשיכים רותם ושאול, בני הדור השני, שמשמרים את החקלאות, התרבות והאמנות בחווה, ואת האהבה שלהם לאדמה וליצירה. בהמשך נטעו מטעים וכרם אורגני, הקימו יקב קטן, בנו חדרי אירוח ופתחו גלריה.
מה שותים? מרלו, מלבק, שיראז, פטיט סירה וקברנה סובניון.
מה עושים? מבקרים ביקב, טועמים מהיינות, מחפשים את יצירות האמנות הנחבאות בין המטעים, מתנחלים בפינות הישיבה מול הנוף, ומתארחים ללילה-שניים בחווה.
ואם אתם כבר שם: טיול בשמורת ביתרונות רוחמה, בנחל גרר ובנחל שיקמה.