בניגוד לאיך שזה נשמע, לינה קרובה לאדמה באוהל שההרמטיות ממנו והלאה והאטרקציות שבו לא מספקות שום בידור מהזן הפלזמטי, היא דווקא לא בילוי שהיינו ממליצים לכם להשאיר לטירוני צה"ל ולנערות משוחררות עם שערות ברגליים. אבל אחרי שבילינו לילה באוהל טיפי שנמצא בכפר טיפי, שהוא רק אוהל אחד מבין שלל אוהלי הטיפי הפושים ברחבי הארץ, גילינו שלישון באוהל זה – תחזיקו חזק – כיף של ממש. וזה עוד בלי להיכנס להיבט הכלכלי של העניין.
ביזונים נמאסתם
זה התחיל הרבה פחות סימפטי. החוויה הראשונה שסיפק לנו האוהל זקוף הקרשים בכפר האינדיאני באבני אית"ן שבדרום רמת הגולן, הייתה חתיכת בומבה בראשה הענוג של ד', שותפתי למסע. אני לא יודעת אם להאשים את ביש המזל שלנו, את לקות הקואורדינציה של ד' או את האינדיאנים עצמם, אבל רגע מזהיר זה לא היה.
הפתיחה המביכה הזאת נחתה על קרקע פורייה, שכללה התמרמרות והסתייגות כללית מכל העניין של לישון באוהל. אין לי שום דבר נגד טבע, אדמה, מיעוטים או הישרדות בתת-תנאים – זה רק שכצמחונית ותיקה מטעמי גועל נפש, כל העניין של לישון בתוך עור של ביזון לחלוטין לא מצא חן בעיניי. אולי זו רק אני, אבל להשתמש בחלקי איברים של חיה שנראית כמו שילוב לא מדהים בין פרה שעירה וחזיר גדול לצורכי קמפינג – לא נשמע לי כמו קונספט הומאני במיוחד, או נעים בצורה יוצאת דופן, או מדיף ניחוח של הדרים.
אבל ככה זה: לא כל מה שוויקיפדיה טוענת שהאינדיאנים עשו פעם, אכן מתרחש במתחמי הלינה האינדיאנית המודרניים. ולמה הכוונה? שאין סיבה להתרגש מהעובדה שהיזמים המקוריים של אוהלי הטיפי שישבו באמריקה, חיו שם כמו אינדיאנים. איפשהו בתהליך הטרנספורמציה שעבר על אוהלי הטיפי מימי אמריקה של קדם ועד ישראל 2009, הפך עור הביזון לבד, המדורה לנורת חשמל צנועה אך מתפקדת והחור באדמה לשירותים צמודים עם מקלחת וגם מפתח.
באבני אית"ן, למשל, לקחו מהתרבות האינדיאנית את מה שחשוב באמת – עיצוב האוהל, פק"ל לוכד חלומות בכל אחד מ-18 האוהלים וטיפולים ממוצא אינדיאני שכדאי להזמין מראש. אבנים חמות, למשל. שאר האטרקציות שבאזור (נחל אל על, נופים קסומים), לא מדברות אינדיאנית, וגם ארוחת הבוקר (המפנקת, יש לומר) נטולת זיקה אינדיאנית במופגן. שזה יופי. כי אנשים שישנים בתוך ביזון, לכו תדעו מה הם שמים בצלחת.
וגרה ב.מ.וו עם סובארו פשע
כשד' ואני פרצנו אל הטיפי חיכתה לנו הפתעה. מעבר לוויזואליה הנעימה – המחצלות שעל הרצפה, לוכד החלומות התלוי - היה שם גם משהו שקשה להגדיר במילים, משהו באוויר, ואני לא מדברת על הקטורת: הגובה של האוהל – כלומר המרחק שבין הרצפה לקצה המחודד שלו – פשוט נתן תחושה מאווררת ורעננה.
למשפחות שכוללות יותר משני אנשים צפויה כאן חוויה מהנה במיוחד בדמות לינה במעגל: כשכל הראשים פונים לאותו מרכז זה מבנה אידיאלי לשיחות נפש, הרהורים של הא ודא ותכנונים לחופשה הבאה. אם אתם מתקשים לסבול את המשפחה שלכם גם ביומיום, ספק אם פעולת צופים משפחתית היא הדבר.
אז מי באמת מגיע ללון בטיפי חוץ מאיתנו? "זה מתחלק", מעיד מנחם הבעלים של הכפר האינדיאני ביישוב אבני אית"ן. "ביומיום מגיעות הרבה משפחות, ובסוף שבוע מגיעים אלה עם היגואר".
"צורת הלינה הזאת מתאימה לכולם", מסביר אלון מעוז, מנהל יחסי הציבור של הכפר וחתנו של מנחם בשעות הפנאי. "הרבה משפחות מגיעות בגלל העניין הכלכלי, ובסופי שבוע מגיעים גם האמרים וג'יפים 4X4 של חבר'ה שלא חסר להם כסף, אבל נמאס להם מהצימרים והמלונות והם מחפשים חוויה שונה. יש פה חרדים עם ילדים, עמך, היי סוסייטי, ב.מ.וו וסובארו 85'".
וד"ש לג'ינגיס חאן
אז מה סוד קסמו של הטיפי? ובכן, לפחות בגרסתו המעודכנת, הפך האיגלו של האינדיאנים לשילוב הכי נוח בין קמפינג לצימר: זול כמעט כמו קמפינג, מפנק כמעט כמו צימר. כמה זול? 90 שקל לאדם ללילה. תוסיפו לכל זה ארומה של חוויה אינדיאנית והתקרבות לאדמה – ותקבלו אתר נופש מוביל לנופשונים של חברות הייטק.
איך הגענו להייטק? את מה שאלפי אנשי חינוך מגלים מדי בוקר מחדש, באבני אית"ן כבר הבינו מזמן – בתי ספר יכולים להיות דבר מסוכן. אחרי שמספר לא קטן מחניכי מערכת החינוך בישראל ניסו להשמיד להם את הטיפי, או סתם להשאיר מזכרת על בד האוהל, הם מתמקדים באירוח לקבוצות מסוג אחר. אם אפשר מהסוג האמיד. "אנחנו מעדיפים לארח חברות", מנחם מסביר. ואנחנו אומרים: הניחו את האינפורמציה הזאת על שולחנו של הבוס הקרוב למקום מגוריכם.
"אנחנו לא בעניין של להתחרות עם צימרים", ממשיך מנחם. "כל יום קמים פה באזור שני צימרים, וג'קוזי כבר לא מספיק – על כל שני צימרים בונים בריכה. כדי למשוך מבקרים, צריך להיות מיוחדים".
רוצים גם? הנה כמה מקומות עם אוהלים
מאחר שמדובר בטרנד חם, ברחבי הארץ מתמקמים להם שלל מתחמי טיפי – בדרך כלל בצמוד לאמצעי לינה אחרים כמו צימרים וסוכות, כך שאם ממש קשה לכם תמיד אפשר לעבור תחום. אם אתם נופלים על הזמן הנכון בשנה, גם בפסטיבלים כמו "ריינבואו", "בראשית", וכמובן – "שנטיפי" מוקמים, כמתבקש, מתחמי טיפי.
הנה כמה מקומות שאפשר לתפוס בהם אוויר אינדיאני. רק תיזהרו על הראש כשאתם נכנסים.
הכפר האינדיאני
18 אוהלי טיפי גדולים, בכפר אינדיאני שמציע חוויה של פעם. במקום גם אוהלים מונגולים מפנקים לזוגות.
איפה: בקצה היישוב הדתי אבני אית"ן שברמת הגולן.
טלפון: 04-6762151. אתר הכפר האינדיאני
חוות זית המדבר
כפר אינדיאני עם אוהלי טיפי זוגיים, משפחתיים וקבוצתיים בלב חוות הבודדים של מירנה ואור-רב צרפתי, ובנוסף ישנם במקום שני צימרים: "הבקתה האפריקאית" ו"הסוויטה".
איפה: בין צומת משאבי שדה לשדה בוקר, דרומית לצומת טללים.
טלפון: 5583065 052 אתר חוות זית במדבר (אבל מבקשים שלא תתקשרו אחרי השעה 19:00. בשביל זה יש מייל).
אוהלים בכליל
אוהלי יורט (אוהלים מונגולים) ואוהלים אחרים, לקמפינג אינטימי של עד ארבעה אנשים. קיים במקום גם אוהל ענק שיכול להכיל עד 40 אנשים ואוהל בית קפה- מסעדה צמחונית.
איפה: ישוב כליל.
טלפון: 04-9969432. אתר אוהלים בכליל
מעדיפים קמפינג רגיל? יש לנו סדנה שלמה שתלמד אתכם לעשות את זה