בספרו החדש "לטייל עם הסיפורים" מביא זאב ענר 54 סיפורים וזיכרונות מקורות הארץ במשך הדורות: על הנזיר שהתאהב באחותו של סגן הקונסול בחיפה של 1833, על הקדחת הנוראה שקטלה את אנשי חדרה, כיצד נוסדה נחלת שבעה בירושלים ועוד. בין המספרים: משה מונטיפיורי, הרצל, יוסך טרומפלדור רבי נחמן מברסלב הסופר מרק טווין ורבים אחרים, כולם אנשים שחזו במאורעות במו עיניהם ומביאים אותם בסגנונם האישי.
כפר תבור ־ מסחה 1909: כאן נוסד ארגון "השומר"
המספר: יצחק בן־צבי לימים נשיא מדינת ישראל
ימים אחדים לפני חג הפסח התרס"ט - 1909 החלטנו לעלות ברגל לגליל: רחל [ינאית בן־צבי] ואנוכי ועוד ארבעה חברים... הלכנו ברגל, כרגיל בימים ההם. אולם בחיפה שיחקה לנו השעה - מצאנו עגלה ההולכת לסג'רה. מיהרנו להילוות אל הנוסעים, ובדרך התחלפנו כל שעתיים: אלה עלו לעגלה ואלה ירדו ממנה. כך הלכנו כל הלילה עד שבאנו ביום ה' בבוקר, י"ג בניסן, לסג'רה החווה, הנקודה הראשונה שחדר אליה "השומר" וביצר בה את השמירה היהודית. כאן מצאנו את חברינו הוותיקים, וגם חדשים שנוספו עליהם: מקצתם עסקו בשמירה ומקצתם בעבודה. בין השומרים זוכר אני את צבי בקר, את שמוליק הפטר, את אליהו איתן. ובין הפועלים את דוד גרין [דוד בן גוריון], את ישראל קורנגולד, את נחום האלקושי, את יעקב פלוטקין ועוד.
התכוננו לפתיחת המועצה הכללית של "פועלי ציון". אולם מאורע אחר לא נתן לנו לשבת במועצה ברוח שקטה. לפנות ערב, בליל התקדש החג, קרה המעשה בצַלָם החבר משה פחטר. במקרה נתאחר אל קבוצתנו שעשתה דרכה בלילה, ויצא למחרת בבוקר. ובדרך, קרוב לסג'רה, התנפלו עליו מבריוני כפר כנא הנוצרי ויגזלו ממנו את מכונת הצילום, שהייתה לו מקור מחייתו.הוא הגן על עצמו באקדוחו, והספיק לפצוע את אחד השודדים, אולם ספג מכות ויבוא לחווה בבהלה ובקריאות לעזרה.
כולנו התפזרנו בסביבה לרדוף אחר השודדים. היום העריב ואי אפשר היה למצוא באפלה את עקבות החמסנים. בינתיים, בא מְחַמרו הערבי של פחטר, ואתו חמורו, והוא מלוכלך בדם. בלילה פשטה שמועה שהשודד הפצוע מת מפצעיו. אז חדלנו מדאוג להחזרת המכונה השדודה, והתחלנו לדאוג לחיי הצלם. הלבשנוהו בגדי אישה ושלחנוהו לטבריה, ומטבריה נסע לאוסטרליה... אולם שאלת "הדם" [נקמת הדם] במקומה עמדה. ידענו שהאסון אורב לנו... בליל המאורע ישנתי יחד עם ישראל קורנגולד, שהיה מזכיר "הוועד הגלילי"... ישראל נפל כעבור ימים אחדים קורבן ראשון לנקמת שודדי כפר כנא.
מה עושה ומה אוכל ה"חרת"?
בימי המועצה עמדו משמרות. הנשק היה תלוי על הקיר וחברי המועצה היו מוכנים לכל מקרה. רוח "השומר" ריחפה על פני המועצה הזאת... על החברים העומדים בראש הגליל נמנה גם ברל שווייגר, ממייסדי "השומר". במועצה עצמה לא השתתף כי שכב אותה שעה בבית החולים בטבריה, כי זמן־מה לפני כן נפצע ביריות סמוך לצפת. קיצרנו את מהלך המועצה כדי להספיק לוועידת "השומר" במסחה.
הלכנו שמה בעקיפין. תחילה סרנו לטבריה לבקר את ברל שווייגר בבית החולים. מצאנו אותו במצב של גסיסה. עוד הייתה דעתו צלולה, אך כוחותיו עזבוהו ולא יכול היה לדבר. ראיתי כי זו פגישתנו האחרונה.
מטבריה באנו למסחה. גם במושבה ענייה זו קנו להם שביתה חלוצי השמירה העברית: מקצתם עבדו כשומרים, רגלים ורוכבים, ומקצתם כ"חרתים".
זה היה, כמדומני, הניסיון הראשון להחליף חרתים [ערבים] ביהודים. בשם "חרת" נקרא פועל שכיר שנתי, העושה את כל עבודות השנה לבעליו: חורש וזורע, קוצר ודש עד גמר הגורן. שעות עבודתו אינן קצובות. הוא עובד מזריחת השמש ועד שקיעתה, וגם בלילה לא ידע מנוח, כי עליו לקום בחצות להאכיל ולהשקות את הבהמות... החרת אין לו דירה מלבד הרפת או האורווה, ומאכלו הוא ערבי גס: פת קיבר [פיתה] במעט זיתים, סמנה, אורז מבושל וכדומה. ושכרו - חלק מן היבול. לא היה עולה על דעת הפועל העברי להתחרות בו בעבודה זו בתנאים האלה - אלמלא רעיון העבודה שהיה נר לרגלי "השומר". ברור היה שאין תקווה לשמירה העברית כל עוד המושבה מלאה חרתים ערבים, המגלים לאבירי הלילה אשר בחוץ, את כל "סודות" השמירה ומקומות תורפתה, ואין דרך לבצרה כל זמן שה"אורב" יושב בבית. מצד שני, נשאו השומרים את לבם למרחקים.
במסחה התכנסה ועידת "השומר" במטבח הקואופרטיבי. נקהלו השומרים מסג'רה, ממסחה וממקומות אחרים, ועליהם נוספו גם החברים העובדים את עבודות השנה כחרתים. הישיבה ארכה יום תמים, נשמעו הרצאת מניה [שוחט] ודו"ח אחרים... בוועידה זו נתקבלו גם חברים חדשים, בהם רחל [ינאית בן־צבי] ויגאֵל [מרדכי יגאל]. היא ננעלה לפנות ערב והחברים התפזרו מיד... ביום ההוא נתקפה סג'רה ונפלו בה שני חללים: החבר ישראל קורנגולד וש' מלמד...
כפר תבור - הוא מֶסחָה
בשנת 1900 יזם הברון רוטשילד מפעל התיישבות חדש בגליל התחתון, וחברת יק"א שבבעלותו רכשה אתהאדמות שעליהן נוסדו המושבות האלה: כפר תבור הוא מסחה בפי העם; ימה היא יבנאל; מלחמיה היאמנחמיה; והמושבה כנרת. בשנת 1901 עלו למסחה עשרים ושמונה משפחות מבני האיכרים בראש פינה, זכרון יעקב, שְפֵיָה ומטולה, והמושבה הפכה למרכז הגליל התחתון. מנחם אוסישקין, שביקר בה בשנת 1903 הוא שנתן לה את השם "כפר תבור". כעבור שנה ייסד יוסף ויתקין במושבה את בית הספר הראשון וניהל אותו. בשנת 1909 נוסד בכפר תבור ארגון "השומר" בוועידה שעליה מספר יצחק בן־צבי.