את תופעת ציידי השיטפונות אנחנו מכירים דווקא מהזווית הקשה שלה, זו שמסתיימת באסון ובכותרות עיתונים שזועקות ש"הכתובת הייתה על הקיר". וזה נכון, כי שיטפון הוא דבר מסוכן עם כרוניקה של סוף ידוע מראש - למי שמנסה להתמודד איתו אחד על אחד. מצד שני, לשיטפון יש כל-כך הרבה צדדים יפים ומרגשים, שקשה לחשוב עליו כעל ה-Bad Guy בסיפור, וכדאי להציג אותו על יתרונותיו ועל סכנותיו - למען יראו וייראו.
נתקעו בגללו או יצאו בעקבותיו
השיטפון פוקד נחלי אכזב בעיקר באזורי המדבר: נגב, ערבה ומדבר יהודה (אבל לא רק), וכל הדרו הוא בארעיותו. זמני אבל היסטרי. כל שיטפון מושך אליו קהל משני סוגים - כאלה שהיו בדרך ונתקעו בגללו, וכאלה שיצאו בעקבותיו. תופעת רודפי השיטפונות "החמירה" בשנים האחרונות והפכה ללהיט חורף מבוקש. המראה של נחל רחב, שוצף וגועש בזרם אדיר, סוחף אחריו כל מה שנקרה בדרכו, יוציא כל אדיש נפש מגדרו. משהו באירוע בומבסטי שכזה מעורר יראה בפני כוחות הטבע ועוצמת הבריאה, ומזכיר את הפילוסוף היווני תלס, שטען כי "כל הדברים מלאי אלים".
אבל אנחנו כאן בשביל החוויה, ואפשר לרדוף שיטפון וגם לחזור הביתה בשלום - ביום אחד, בתנאי שהאגו נשאר בתוך אריזתו, ולא לוקחים הימורים. כך נולדו טיולים בעקבות שיטפון שמאפשרים גישה נוחה לתצפית על הזרימות ברמת בטיחות גבוהה, שאינה מסכנת את המטיילים אבל מאפשרת להם גישה לתופעה הנשטפת במהירות שבה הגיעה.
כשהוא מגיע, הוא בפול גז
כל שיטפון נולד מכמות גשם גדולה שמומטרת באגן הניקוז של נחל (השטח שממנו נאספים מי הגשמים). ככל שאגן ההיקוות גדול יותר - כמות מי הנגר הזורמת אל הנחל גדלה ומצטברת ומבטיחה טירוף של טיפות המים, ובתוך שעות אחדות בלבד גם חסימת כבישים ומעברים. בנחלי מדבר יהודה פוטנציאל הפורענות נפיץ, כי הם מוזנים מגשמי הברכה של שדרת ההר המרכזית - מהרי ירושלים ועד הר חברון. צאלים ואוג הם הכוכבים, אבל גם משמר, חבר, קומראן ואחרים אינם מפגרים אחריהם.
נחלי הנגב והערבה תלויים בגשמים בהר הנגב - וכיוון שהם מעטים יחסית, השיטפון בהם נדיר יותר; אבל כשהוא מגיע, הוא בפול גז, ונחלי צין, פארן, נקרות ואחרים יודעים לתת שואו כשצריך.
סצנת שיטפון צופים מראש, בסיוע תחזיות מזג אוויר שעוברות אל חדרי מצב כמו זה של החברה להגנת הטבע. יריב אברהם, מנהל בית ספר שדה עין גדי, מספר שברגע שצץ סיכוי, מתעוררת לחיים רשת תקשורת בין אנשי השטח במדבר שבודקים ומגששים. הדיווחים השוטפים, הפקחים ויודעי דבר ממקדים את כיוון הזרימות ומתחילים לגלגל טיול. ברגע שנחל מתחיל לזרום בנקודה הגבוהה שלו, נפרץ הסכר, ומוקד החברה מוציא ניוזלטר לכל אחד מכ-3,000 הנרשמים שביקשו לקבל דיווח בזמן אמת. בתוך שעות מתארגנים המדריכים והמסלולים, ובסוף מגיעים המטיילים, שוויתרו על יום עבודה או על יום לימודים לטובת חוויית טבע. מצומת אלמוג יוצאים בעקבות המים ובעקבות מדריך מיומן, לכחצי יום טיול במכוניות פרטיות (עד 12 מכוניות וחמישים איש), שבמהלכו חוזים בתופעה מקרוב. (42-40 שקלים למשתתף, בהרשמה מראש בטלטבע, טל' 03-6388636).
חבורה עליזה של כ-15 רכבי שטח
אתר השטח הישראלי 4X4 מוציא לפועל קונספט דומה בהבדל אחד קטן - כלי הרכב. הטיולים האלה נועדו לג'יפאים. עדי וייזל, המדריך הראשי, מתעדכן גם בפורומים ובאתרי מזג אוויר, וכשהתנאים מבשילים, עוברת ההפקה לחמ"ל במשרדי החברה. אמיר אוגש, המנכ"ל, מזניק את תפוצת "כיתת הכוננות" - כ-400 ג'יפאים שמוכנים לעזוב (כמעט) בכל רגע הכול ולצאת לשטח. בשיטת כל הקודם זוכה מתארגנת בתוך כמה שעות חבורה עליזה של כ-15 רכבי שטח, הממלאת את מכסת הטיול המרבית, ויוצאת אל השבילים.
היתרון בג'יפ הוא הנגישות. לחבר'ה האלה, שמכירים כל שביל סודי או סתם דרך קיצור, יש אופציה לאגף את השיטפון ולפגוש אותו במקומות אזוטריים במעבה השטח. במקרים של שיטפון חזק מדי ושל סכנה מיידית, אוסרת רשות הטבע והגנים כניסה לשטח במהלך הזרימה. בהיעדר סכנה, זוכים הנוסעים לחוויה כפולה, והנסיעה ההרפתקנית מעלה את האדרנלין ומוסיפה קורטוב אקשן.
מרבית הטיולים האלה מנצלים את המעמד עד תום ונמשכים יום שלם, והקונספט שלהם מעט שונה. בעקבות כיוון הגשמים בוחרים תא שטח אחד ויוצאים אליו בעקבות הזרם. לעתים ההימור לא מצליח, כי לא היו מספיק גשמים או שלא התפתח שיטפון; ואז מרוויחים "סתם" יום טיול.
(290-330 שקלים לרכב, בהרשמה מראש, טל' 1-700-700-494).
