מסקר חדש שהתפרסם לאחרונה עולה שהישראלים, שבעבר העדיפו לנפוש באילת, שינו כיוון והעלו את הגליל למקום הראשון, במיוחד באביב. הפריחה, המים והנופים הצליחו להטות את הכף ואת הלב, וברוח המגמה הזו - קבלו הצעה לטיול גלילי בעמק קדש. העמק שקוע בשלווה כמו קערית קטנה בין קיבוץ מלכיה והמושבים רמות נפתלי ודישון (כבישים 899 ו-886), ברום 400 מטרים. המשמעות המעשית היא שצריך להביא סוודר ו/או מעיל. קר כאן.
השטח של עמק קדש, כ-15 אלף דונמים, היה רווי מטעי נשירים, הזכורים לי, כמי שגדלה באזור, מעבודת הקטיף בחופשות מהתיכון. אגסים ותפוחים היו העיקר, אבל גם אחיהם למשפחת הצומח, חובבי מים ידועים. את הטרנספורמציה (ובחקלאית - שנטוע) לכרמים החלו כמה אמיצים בשנות ה-90, כשזיהו את הפוטנציאל המקומי, ומשנות ה-2000 זה הפך למגפה ממש, והכרמים השתלטו על כשליש משטחי הבקעה הפסטורלית, הוסיפו פרנסה וקיצצו בהוצאות המים. טרואר הייתה (ועודנה) מילת הקסם, חיבור מושלם בין הרכב הקרקע לתנאי האקלים, שהיה הטוב ביותר לענבים אדומים. כך הוקמו אט-אט יקבי בוטיק, והיקבים הגדולים חברו לחקלאים פרטיים כדי לזכות בנתח מהתוצרת המשובחת. עם ההתפתחות באה השאיפה להקים באזור דרך יין בשם חבל כרמים, שתתחיל בעמק ותגלוש דרומה לצומת חנניה (כביש 85).
עדות לימי היין העליזים בכרם
נחל קדש הוא מסלול רגלי קצר, קסום ואתגרי, שגולש ממצודת כ"ח בחדות לעמק החולה. המסלול מסומן באדום ומסתיים (או מתחיל, לשיקולכם) בחניון מול המבנה של המועצה האזורית מבואות חרמון. כמו כל הגליל הוא במיטבו עכשיו, וכיף לטייל בו.
תל קדש, לעומתו, נמצא בצומת קטן, שני קילומטרים מערבית למצודת כ"ח. מדרום לכביש (899) חולש התל המקראי, שנתן את שמו לאזור כולו (אך הוא עצמו אינו נגיש), ולרגליו נובע מעיין עין קדש (המתייבש בקיץ), שאליו דווקא קל להגיע בשביל קצרצר.
מצפון נמצא תל קדש המזרחי, שאליו הועתק היישוב בתקופה מאוחרת יותר. שם אפשר לראות סרקופגים עצומים ומקדש עתיק. המשכנו מערבה. לפני קיבוץ מלכיה עצרנו במפרץ חניה ליד מצפור קק"ל מטופח. האטרקציה נמצאה במעלה השביל - גת גדולת ממדים ועתיקה (כ-2,000 שנה), עדות לימי היין העליזים בעמק. בקיבוץ ביקרנו בגבעת גנדי, המתצפתת לנוף העמק על כרמיו, וביום נטול אובך גם לעמק החולה ולחרמון. הגבעה הפורחת מנציחה את הנופלים בקרבות העקובים מדם שניטשו כאן עם קום המדינה. לפני חודשיים הוסבו חדרי האירוח בקיבוץ למלון מטיילים, חלק מרשת חדשה (שעליה נרחיב בעתיד), המציעה אירוח כפרי פשוט ונעים, במיקום אסטרטגי לטיילנים ובמחירים הוגנים (טל' 04-9958568).
ממלכיה התגלגלנו בכביש שירות חקלאי (שנסגר בחשיכה) למושב רמות נפתלי, הקרוי על-שם שבט נפתלי שזו נחלתו, ובנחלות של מרבית מתושביו, כ-130 משפחות, תמצאו כ-130 חדרי אירוח במנעד רחב: חדרי עץ ואבן, לזוגות ולמשפחות, לטווח קצר או לארוך, עם בריכה או ג'קוזי, עם נוף או עם בוסתן, עם ארוחת בוקר או בלי.
ביניהם קמו ארבעה יקבים מיוחדים בדרכם: יוסי בן-ברק מיקב שלוש גפנים (טל' 052-2660933), רמי נעמן מיקב נעמן (טל' 04-6944463), איציק כהן מיקב רמות נפתלי (טל' 04-6940371), ועמרם אזולאי מיקב עמרם (טל' 050-7438045) - כולם עורכים סיורים וטעימות ומארחים למופת.
פריחת הדובדבן
ביקור במושב לא יהיה שלם בלי לראות את פריחת הדובדבן שהחלה בלובן עז ברחוב הראשי, בלי להשקיף אל עמק החולה והאגמון ובלי לפקוד את מצפה איתן (על-שם איתן בלחסן, מפקד סיירת צנחנים, שנולד ברמות נפתלי ונהרג בלבנון).
סיימנו ב"טרקטורוני דישון" במושב דישון (טל' 04-6997758), כדי להוסיף קצת פלפל ואקשן. ירדנו עם תמיר כהן ועם הריינג'רים לזרימה השוצפת בנחל דישון, שבזכות הגשמים של החורף האחרון זו אחת השנים הטובות שלו, ודשדשנו במימיו בכיף גדול.
בעלייה חזרה קיבלנו את מתנת הטיול - פריחה היסטרית של אירוס נצרתי נדיר, שיישאר כאן עד סוף אפריל. כדאי להזדרז וליהנות מהמים ומהפריחה, כל עוד הם עדיין כאן. בפסח תיערך בנחל "צעדת האביב".
הפרס למי ששרד את המסלול היה בנונו-צ'לו, מסעדה איטלקית בת חודשיים בלבד. במבנה פשוט ונעים התענגנו על פוקצ'ות דקיקות, רביולי נימוחים, סלטים וקינוחים אלוהיים. בפסח, כך הובטח לנו, יהיה המקום פתוח, ואפילו כשר לפסח (טל' 04-8737206).