"בוריקה, בוירקה" על הבוקר, "ינעל העולם" כל היום, ו"סוגרים הולכים, הכל בזול" בערב, הם רק חלק מהקולות, הצבעים, הניחוחות, הטעמים והפסיפס האנושי, האותנטי, שמתמזגים בהרמוניה מרתקת ויוצרים חווית שוק רבת חושים. אלה ועוד גורמים לנו להתאהב ולחפש את השווקים המקומיים בכל מקום חדש אליו נגיעה.
השווקים בארץ הם כבר מזמן לא רק מקום של קניות, הם בעיקר מקום של חוויה ועם רדת החשיכה חלקם הופכים ללוקיישן לוהט של חיי לילה תוססים בין דוכני הירקות. חלק מהשווקים מתפקדים גם כמתחמי אוכל ובילוי ומתחולל בהם מהפך תרבותי של ממש, כשבין הסמטאות נערכים פסטיבלים ואירועי אמנות, מוזיקה, מחול, תאטרון ואפילו אופרה. השווקים הפכו לבון-טון וליעדי תיירות מובילים ומועדפים על מטיילים ועל המוני התיירים עוד בטרום עידן הקורונה. זה המקום להרגיש את הדופק הפועם של העיר, לפגוש את האנשים ולחוות את הטעמים בדוכנים, בחאמרות ובמסעדות הקטנות של המקומיים. כך למשל, אחת מהדרכים המרתקות להכיר את השוק היא להצטרף לסיורים המודרכים, שהפכו לסוג של בילוי אנתרופולוגי-תרבותי-קולינרי מלא עניין, חן וחיך.
מ-ה-פ-ך
הראשון להתחיל את המהפך התדמיתי של השווקים בארץ הוא שוק מחנה יהודה הירושלמי שלרוב עלה לכותרות עם מצעד פוליטיקאים שהגיעו להסתחבק ולהצטלם עם הרוכלים בכל עונת בחירות. השנים עשו טוב לשוק והוא היה הראשון שבסמטה קטנה שלו נפתח בית קפה אופנתי, בעוד הרוכלים הרימו גבה וטענו ש"מה לנו ולזה"? אחריו הגיע השף אסף גרניט ופתח את מסעדת "מחנהיהודה", שהפכה לסיפור הצלחה וסייעה במיתוג השוק. עוד יוזמות מפתיעות היו של נשים, שהקדימו את זמנן ופתחו בין דוכני הדגים והפיצוחים חנויות בגדים, תכשיטים ואמנות. החנויות החתרניות והדוכנים פינו את מקומם לטובת עוד מסעדות וברים.
כאמור, השינוי בתפיסת השווקים גם כמרכזי בילוי ופנאי שינתה את התדמית לגביהם, וכחלק מכך אפשר לראות את החדירה הנשית אליהם – החל מסוחרות, בעלות דוכנים וחנויות, המשך בטלי פרידמן – שפית, בעלת סטודיו לבישול ואירוח בשוק מחנה יהודה, ויושבת ראש ועד הסוחרים שלו, ועד למיטל קנפו – המנהלת הכריזמטית של שוק באר שבע, ומנהלת השוק היחידה בארץ, שפרצה דרך בגישתה הייחודית ופתחה דלת לבאות אחריה. אם בעבר לעבוד בשוק הייתה בושה, הרי שהיום, בתפיסה החדשה, גילו שמנהלות בתחום הגברי, המסוקס, הקשוח הזה, מעדן את הגישה, הנראות והיחס של הגברים אליהן ואל השוק ומוביל את כולם למקום יותר טוב תדמיתית, כלכלית, תרבותית ותיירותית.
הצלחת השוק ונהירת ההמונים הובילה לפתיחת מלונות רבים בסמוך אליו. הראשון לזהות את הפוטנציאל היה חצר השוק (בשכונת אהל משה), שחזיתו פונה לתוך השוק ומעבירה לאורחים את האווירה השוקקת, אחריו הגיעו מלון אגריפס, מלון בראון מחנה יהודה ועוד.
משם כדור השלג רק גדל. גם השוק במזרח ירושלים הפך ללוקיישן מבוקש ומומלץ להסתובב בו עם מדריכים כדי לא לפספס את האוצרות ההיסטוריים, האמנותיים והקולינריים הנחבאים בין הסמטאות. גם שוק הכרמל התל אביבי ראה כי טוב והפך ממקום מוזנח למעוז קולינרי ולמתחם בילויים תוסס. צאו וראו את רחוב יום-טוב, למשל. מסמטה מטונפת של אטליזים ומכולות, הפך הרחוב לשדרה הקולינרית הכי טעימה בעיר, עם טורים ארוכים המשתרכים לפתחם של בתי הקפה, הברים ביום ובלילה, השווארמיות, ההמבורגריות והסושיות. ובהתאמה, גם הכרמל מוקף מלונות רבים, רק לצאת מהלובי ולספוג את האווירה: פוליהאוס, שינקין, Sam and blondi ו- INK בכניסה מרחוב אלנבי, ומלון רויאל ביץ' מכיוון רחוב הכובשים.
בניגוד לכרמל הפופולרי השוק של שכונת התקווה הוא סוג של אח חורג. השוק עבר שיפוץ, קירוי והנגשה, נפתחו ברים ומסעדות חדשות אבל הן לא צלחו ונסגרו. ועדיין הוא שווה סיבוב כי כאן מככבות השיפודיות המיתולוגיות, האטליזים הוותיקים, מאפיות הפיתות העיראקיות, הבית של עופרה חזה, בית הספר למשחק יורם לוינשטיין ודוכן הפאלודה הנצחי – משקה פרסי שבסיסו אטריות ומי ורדים.
וזה לא נגמר כאן. עוד שווקים ברחבי הארץ החלו בשיפוצים ומתיחת פנים – תשתיות, נגישות, נראות ותאורה שתתאים לפתיחתם גם בשעות הלילה. עם הפייס-ליפט מגיעים גם היזמים ומשקיעי הנדל"ן ומכתרים את השווקים במלונות, גסטהאוסים, דירות airbnb, גלריות, בוטיקים, ברים ומסעדות. המהפך של השוק בעכו הוא דוגמה נהדרת. השוק העכואי הוא מהאותנטיים, המעניינים והטעימים בארץ, ובעקבות הפופולאריות שלו נפתחו בין סמטאותיו צימרים ומלונות בוטיק רבים, וראו הוזהרתם, המוני המבקרים גודשים את השוק בעיקר בשבת וגורמים לפקקים שמשתרכים מהכניסה לעיר העתיקה.
לפני כולם: אלה השווקים שכדאי לכם לגלות
מבין כל השווקים בארץ נראה שאלה שבנתניה, באר שבע, פתח תקוה רמלה ותלפיות החיפאי, ישנו בשנים הקרובות את פניהם ויתנו פייט לשווקים של תל אביב וירושלים. אותם שווקים עוברים בימים אלה השקעה של מיליונים. חלקם עדיין בשלבי התכנון וחלקם כבר החלו בשיפוץ, שדרוג והתאמות משוק צריכה לשוק שהוא גם בילוי ופנאי.
שוק נתניה
השוק הנתנייתי הוא ססגוני ואותנטי כמו השווקים של פעם, אולי בגלל הטריפוליטאים והטוניסאים שכבר שנים שולטים בו ביד רמה ועדיין מתווכחים למי שייך הבוריק. ייחודו של השוק, מלבד דוכני הפירות, הירקות, הבשר, הדגים, התבלינים, המאפים, הפרחים וכלי הבית, הוא גם בהיצע הקולינרי של מסעדות עדתיות המגישות תבשילים מסורתיים מתוך סירים גדולים שמתבשלים על פתיליות. כך במסעדת צ'צ'ו וכך גם במסעדת כרמל, אצלם המלכה היא המפרומה האדמדמה המוגשת עם קוסקוס, וגם הקוקלה, הצ'רשי והטבחה בסלק – תבשיל בשר עם מנגולד ושעועית לבנה. ואם במסורת עסקינן, מה שמרגש בשוק שבחלק מהחנויות עובדים בני הדור השלישי, שלמרות שלמדו, רכשו תואר ומקצוע הם חוזרים אליו מתוך אהבה, מתוך רצון להמשיך את המסורת המשפחתית ובעיקר כדי להביא יזמות ורוח צעירה לשוק.
השוק ממוקם במרכז העיר, מוקף רחובות ראשיים, משתרע על 10 דונם וכולל כ-250 חנויות ודוכנים. "זו משבצת אטרקטיבית שאפשר לטייל ולבלות בה יום שלם" אומר אלי דלל, סגן ראש העירייה, ומוסיף: "העירייה רואה בשוק אטרקציה תיירותית וקולינרית חשובה ויש תוכניות להתחדשות ולפיתוח שלו. בכוונתנו ליצור בשוק חיי לילה עם ברים, מסעדות ודוכנים, לטובת קידום הפעילות שלו ושל הסובב אותו. עד היום הושקעו בפיתוחו כ-6 מיליון שקלים וההשקעה הכוללת צפויה להגיע לכ-10 מיליון". דלל, רק שתדעו, הוא בשלן מדופלם וברזומה שלו השתתפות בתוכנית מאסטר שף. כבר שנים שהוא עושה קניות בשוק, מכיר כל דוכן וזכיתי שיהיה המדריך שלי. האהבה שלו לשוק, לאנשיו ולפרודוקטים הטריים, הובילה אותנו לדוכנים הכי טובים, מעניינים וטעימים.
התחלנו בשניצל איילה - מוסד וותיק שמגיש שניצלים וכריכים מהטובים בעיר. משם, כמה סוריאליסטי, עברנו לשוק העופות, ומ-הפך. עופות כבר אין כי הם פינו מקומם לטובת הקמת מתחם בילוי ייחודי עם ברים, דוכני אוכל, אזור ישיבה ובמת מופעים. המתחם יושק לקראת הקיץ ויהפוך לאטרקציה תיירותית עם הופעות, ירידים ופסטיבלים. מעבר מהמתחם מוביל לסמטה נוספת בה מוקמת שדרת ברים וכן שוק איכרים, ולכולם תוכנית פעילות לילית.
משם לאימפריית הדגים, בה תשיגו את דגי הים הכי טריים לחריימה, ולתבליני זוארץ – חנות קטנטונת שמסודרת כמו בית מרקחת ומנוהלת על ידי דור - דור שלישי שהתחיל עם ממוס הסב ועבר לרפי הבן. עם השנים פתחו ממול חנות נוספת, גדולה והומה יותר. כאן תמצאו את תערובת העמבה הטובה בעיר ותבלינים טריפוליטאים לפיקלה, בסיסה ופלפל-צ'ומה. וגם רוזטה וערק שהם רוקחים, וגם 'ספונג'ה'– הכינוי של הנתנייתים לגזוז משנות ה-60. וגם קטורת, בכור ואושק - אבן ששורפים בימי שני וחמישי להסרת עין רעה. הלאה לסלטי אטלן – מעדנייה קטנה ומטריפה שהחלה לפני 30 שנה וממשיכה עם תומר, הבן הכריזמטי, שמכין סלטים ומעדנים אופנתיים לצד מאכלים אותנטיים של הסבתא. על הדוכן פריקסה, ע'גה, מפרום, ממשי - קציצות עוף ברוטב סלרי טוניסאי, בסטיל תפוח אדמה ובשר, סמבוסק חומוס עירקי ותבשיל דג מרוקאי. בשישי הוא הופך את ארגזי הבננות לשולחנות וכיסאות, פותח פרלמנט בסמטה, מריץ צ'יסרים, פלטות דגים מעושנים, מוזיקה והשמחה גדולה. מוטי פטרוזיליה - דוכן שמתמחה בירוקים ייחודיים בהם חרשוף, בקצו'י, חילבה ירוקה, במיה תאילנדית ושום ירוק פלוס מתכון לממרח הורס. פלאפל מוסא - מוסד מקומי מ-1953 שמופעל על ידי ניסים, הדור שלישי. הפלפל עשוי מגרגירי חומוס שנטחנים במקום והכדורים נכנסים לפיתה ביחד עם ביצה קשה וגרגירי חומוס חמים. דדוש קצבים – אטליז שנראה כמו בוטיק סטייליסטי שמתמחה בבשרים משובחים וגם בתערובת לשווארמה, עופות מתובלים ועוף ללא עצמות. נעשינו רעבים אז סיימנו בגניש – מסעדת שוק אופיינית עם אוכל ביתי ומנגל קטן שצולה דגים ובשרים שמגיעים היישר מהדוכנים.
כתובת: רחוב שוהם 10, נתניה
שוק פתח תקווה
השוק של אם המושבות הוא זה שאף אחד לא שמע/הכיר/ ביקר/ קנה, אלא אם הוא מוותיקי העיר ו/או גר בסביבה. גם אני, אוהבת שווקים מוצהרת, לא ידעתי עליו עד שקפץ לי פוסט של שני סונדרלינג - "שוק פתח תקווה מרגיש כמו ילד שלא האמינו בו" כתבה, ובאותה נשימה הוסיפה: "הוא ראה את חבריו מצליחים ורק עכשיו מצליח לזהות כמה פוטנציאל יש לו וכמה האמונה בו עשתה לו טוב. היום השוק מוכן להצלחה". כחלק מהאמונה בו, ובדרך לחשיפתו, היא הסתובבה בין החנויות והדוכנים, עשתה עבודת תחקיר, הכירה את הסוחרים, טעמה מהמגוון הייחודי, והיום היא מרימה לו ומובילה סיורים קולינריים בשוק וברחובות הסובבים אותו. "כמי שנולדה וגרה בעיר, הסיור שלי אידיאולוגי ופטריוטי במטרה לפתח ולקדם אותו ואת כניסת המטיילים אליו" היא אומרת. "אני עוסקת הרבה באוכל עדתי שעובר מיד ליד כבר עשורים, יודע לרגש ולספר סיפור. הסיפור הוא הסבתות שמגלגלות קובות ומעניקות עולם בידיהן, הגבינות המאפיינות מקום ומדינות רחוקות והפיצוחים שמשמרים מסורת בת 40 שנה. את סוד הקסם שלו ניתן לראות, להריח ולחוש למרחקים'', היא אומרת בהתרגשות.
בשנתיים האחרונות השוק עבר שיפוץ, קירוי וריצוף מיוחד, והיום הוא נקי, נגיש, נמצא בשינוי תודעה ומביא משקיעים ובליינים צעירים. הסנונית הראשונה היא באסטה 43 – בר חברתי שפתחה העירייה בשיתוף מרכז הצעירים, שפועל בימי שלישי וחמישי בערב ובשישי צהריים ועורך הופעות, הרצאות ואירועים, ומגיש בירות, אלכוהול, מלבי ונשנושים במחירים מוזלים. מולו פתחו גלריה לאמנות צעירה וזו רק ההתחלה. "בעקבות ההצלחה שלנו יש התעניינות והעירייה מעמידה מקומות נוספים להשכרה", אומר אלון חוטרי, מנהל הבר, ומוסיף: "השוק עובר תהליך שינוי וזה הזמן להיכנס כי משקיעים בנו כמו בעוד שווקים מצליחים". ובאמת, בקרוב ייבנה בסמוך לשוק כפר סטודנטים, בשיתוף עמותת איילים, במטרה למשוך אליו ולאזור אוכלוסייה צעירה.
הסיור של שני עובר ב-7-9 תחנות, אנחנו עצרנו בחמש כי התפוצצנו. פתחנו במאפיה גרוזינית של בנימין ישייב, איש מקסים עם סיפור חיים מרתק. המאפים של בנימין הם מהטובים של העדה ומהתנור נשלפים מיני חצ'פורי (חאצ'ו - גבינה ופורי -לחם) שגולת הכותרת הוא האצ'רולי עם הגבינות וביצת העין והפנוואני שעשוי מבצק על בסיס וודקה. ויש גם פיצה גרוזינית, פירושקי עם כרוב ותפוחי אדמה, מאפה סולוגוני, עוגת נפוליאון ובלינצ'ס מצוין. את הכל מורידים עם לימונדה גרוזינית בטעם אגס וטרגון.
מגיאורגיה היא מובילה לעירק ולממלכת הקובות של מאמא סוהם, שמגישה אוכל עיראקי כבר 26 שנה. המסעדה מנוהלת על ידי שירן, דור שלישי לסבתא סוהם ושני להוריה יאיר ותמר. הצצה למטבח הפתוח מגלה את הסבתות שמגלגלות במיומנות קובות וממלאות פאצ'ה בבשר. המשכנו באתניות ליאנט אינג'ירה (האינג'ירה של אמא, באמהרית) של אביבה, שקידמה אותנו בחיוך ובשמלה רקומה כשברקע מתנגנת מוזיקה מסורתית. בין הסיפורים והטעימות תפגשו כאן את ראש העירייה, את שגריר אתיופיה ואת אנשי משרד החוץ כשהם טועמים, כמונו, תבשילים שמסודרים בצבעוניות על אינג'ירה חמצמצה - אפונה צהובה, עדשים חריפים, מנגולד טחון, סלט סלק ותפוח אדמה וסיגה בגומן - תבשיל בשר עם עלי מנגולד. לקינוח טקס הקפה שמוגש עם פופוקורן. הלאה לסדנביץ' של אמא - מירי ביטון, שמגישה כריכים קטלניים ומספרת שקובי, לקוח קבוע, הוציא אותה מהבישול בבית ופתח לה מקום בסמוך לשוק. היא ממלאה שניצלים עסיסיים, קציצות ירק, חצילים, עמבה, מטבוחה ביתית ותפוח אדמה בטמפורה, לתוך לחמניות וחלות. ויש גם קציצות שמתחסלות בצ'יק, ובסופ"ש גם מרק כורדי וקציצות אבו חצירא.
תחנה אחרונה בפיצוחי מישל של משפחת איסבנה הפרסית, שקולה פיצוחים בתנור בן 40. העסק התחיל עם סבא מישל וממשיך עם נכדיו, שלצד המסורת מפתחים טעמים חדשים ומפתיעים. הסיפור המשפחתי מרתק אבל יותר הם הפיצוחים החמים הנשלפים מבית הקלייה הצמוד, ובמיוחד אלה המקוריים שפיתח יעקב, הנכד, שמגיש לטעימה קשיו, פקאנים ופיסטוקים מקורמלים בבמבה אדומה, בחלבה וקקאו, בפירות יער, בבקלוואה וברוטב בייגלה של גולדה.
כתובת: רחוב הברון הירש 5, פתח תקווה | לפרטים על הסיורים
שוק תלפיות, חיפה
שווקים הם, כאמור, הלב הפועם בהם אפשר להכיר את האנשים ואת ההוויה וקל יותר להתחבר למקום. כאלה הם השווקים של חיפה – השוק בואדי ניסנאס, שוק הפשפשים בואדי סאליב ותלפיות, השוק העירוני שייקח אתכם למסע מרתק של ריחות, טעמים וצבעים בין דוכני הירקות, הדגים, התבלינים המאפיות, המעדניות, והברים, שהפכו למוקדי בילוי ליליים. השוק מחולק לשניים: סגור ומקורה ופתוח לרחוב, וייחודו במגוון ובמרקם האנושי – קיבוץ של גלויות לצד דו קיום בין יהודים וערבים, ובזה שהוא משקיף מקצה הרחוב לים ולנמל, שמוסיפים לאווירה הים תיכונית.
גם תלפיות עובר תהליך התחדשות והצפייה הגדולה היא לשיקומו של השוק ההיסטורי, שהיה ממוקם בבניין באוהאוס ייחודי, עוצב על ידי האדריכל משה גרשטל והושק באפריל 1940. לאחר שנים של הזנחה העירייה אישרה תכנית אסטרטגית לשיקום וחידוש בניין השוק, תוך שימור אותנטי למקור האדריכלי. הבניין יהפוך למרכז עירוני, יותאם לאופיו כשוק מקומי, ויעיף אותו למחוזות תיירותיים חדשים. תוכנית הפיתוח משתרעת על כ-140 דונם וכוללת גם את חידוש מתחם השוק הפתוח ברחוב סירקין, שהפך למוקד קולינרי עם ברים ומסעדות, וכן את המרחב הציבורי, הצמוד, המנצל את הפוטנציאל שלהם כמרחב אטרקטיבי שוקק לקניות, בילוי ופעילות בשעות היום והלילה.
השוק פעיל כל השבוע, הומה בערבים, אך שישי צהריים היא שעת השיא שלו, או אז הוא הופך למוקד בילוי שמוסיף לקסם ולטרנדיות שלו. הצטיידו בבירה צוננת מהמבשלה, תתמקמו לאורך סירקין ותשקיפו על הסצנה המקומית. כאן תוכלו לזלול טורטיות וגוואקמולי בלה מקסיקנה; חומוס ומשאוושה טוב אצל ברדיצ'ב; פיצה אצל תומר בפיצרייה תלפיות, שעושה פיצות פריסטייל מהטובות בארץ, לצד פסטות טריות וניוקי במרקם מרשמלו; באנים מאודים ומרק פו וייטנאמי במסעדת פו 26, ופריקסה טוניסאי במסעדת ג'רבה, שמוגש על רקע תפאורת כלי נגינה וצהרי ג'אם סשן שמחים בשישי. תוכלו להתנחל על המדרכה של תלפיות – החמארה הנונשלנטית של השף אילן פירון, שהיא מהראשונות בשוק והמקום הכי נכון, מדליק וטעים לבלות ולאכול. בתפריט מוזיקה, צ'ייסרים, ג'מבו שרימפס, אויסטרים, סביצ'ה וכל מה שהים העלה באותו בוקר והגיע מחנות הדגים הסמוכה. בשביל קפה טוב סורו לבית הקלייה של טלק, שמתמחה בסוגי קפה איכותיים שנקלים ונטחנים במקום ומוגשים על ידי בריסטה שמבין עניין. לקינוח הכנאפה המצוינת של זידאן זידאן מתלפיות. ואם אהבתם את הוויב ותרצו להישאר לבילוי לילי, שריינו לכם לילה במלון מרקט הסמוך לשוק ומשקיף לים.
כתובת: רחוב סירקין, שכונת הדר, חיפה
שוק באר שבע
השוק הדרומי מחזיק בשלושה שיאים ארציים – הכי גדול בארץ, ממוקם בסמוך לעורק תחבורה ראשי ונגיש (רכבת ותחנה מרכזית) ויש לו את מיטל קנפו, מנהלת השוק הראשונה והיחידה בישראל, שמנהלת אותו ביד רמה אך בנועם ובחברות.
השוק, שהוקם ב-1967 בשולי העיר העתיקה, הוא מהמקומות המרתקים והמסקרנים בעיר המתאפיין בשלל צבעים, ריחות וטעמים ומהווה מוקד משיכה לתושבי הסביבה ולמטיילים. הוא אוצר בין הסמטאות היסטוריה, תרבות, מנהגים וסיפורים, ובחפירות שנעשו במקום התגלו שרידי כנסייה ביזנטית, בית מלאכה שייצר מגלים מאבן צור, פסיפס מקורי של יונה וסביל בו נהגו הבאים להרוות את צימאונם. השוק משתרע על 50 דונם ומחולק לארבעה רביעים על פי סוג הסחורה המוצעת. יש בו מעל 500 דוכנים וחנויות מזון, כלי בית, בגדים, תיקים, תכשיטים, בתי נרגילות ובעלי מלאכה כמו פעם, בהם סנדלר, רצען, שען, משחיז סכינים ויצרן אוכפים וחגורות לגמלים, שאפשר לראותם במלאכתם. חלק מהסוחרים נמצאים בו מיומו הראשון וחלקם בני הדור השלישי והרביעי שממשיכים את השושלת. כאן תפגשו מגוון אתני ותרבותי של יהודים (מ-72 תפוצות), ערבים (שמגיעים מחברון ומדהרייה) ובדואים (מרהט ומהפזורה), שעובדים וחיים ביחד בשלום.
למרות שחלק קטן מהחנויות והדוכנים כבר השתפצו והתחדשו השוק אותנטי, נתקע בזמן ונראה כמעט כמו ביום שהקימו אותו. בימים אלה העירייה, בהשקעה של 65 מיליון שקלים, מקדמת תוכנית פיתוח והפיכתו למתחם תוסס ואטרקטיבי, שיחזיר לו את תהילתו, ישרת את הקונים ביום ואת המבלים בלילה, ויביא אליו יזמים וחבר'ה צעירים. בקיץ יתחילו בשיפוץ רביע א' – אזור הבגדים, ההנעלה, התכשיטים והאוכל, ולאחריו ישפצו גם את שאר הרביעים, בדרך לחזק, למתג ולהעלות אותו על מפת התיירות הארצית כאחד מהשחקנים המובילים, ולהפוך אותו לשוק מטרופוליני שיהיה חלק מרצף התיירות בעיר העתיקה.
כחלק מההתעוררות השוק, נערכים בו לאחרונה מגוון סיורי תוכן בהם סיורים היסטוריים, סיורים בעקבות בעלי מלאכה וסיור קולינריים בין החנויות, הדוכנים והמסעדות. לי היה הכבוד לסייר עם מיטל, שתוך כדי הליכה נמרצת סיפרה על החזון שלה לשינוי פני השוק, וערכה לי הכרות עם מרקם השוק והאנשים. פגשנו את ציון מחנות הדגים, שאמא שלו מכינה את קציצות הדגים הכי טעימות בעיר ומגישה אותן בסיורים; את נסים ג'רגוואי, מורה בעברו, איש שיחה מרתק, והבעלים של מכולת שמציעה שמן זית במזיגה אישית, משקה תמרהינדי ועוגות וממתקים מארצות ערב; עצירה נוספת בחנות של אבינועם מתבליני מימון, שהתחיל כאן את דרכו והפך למותג ארצי. כאן גם יספרו שהם החנות שטוחנת הכי הרבה קפה בארץ. משם ליפה, אישה עדינה ואצילית, שמתמחה בקטניות ותבלינים מיוחדים מאתיופיה ובקמחים בריאותיים בהם הטף. תחנת נוספת בבומביי סטור של אנאנד ואסתר הטמפרמנטית. על המדפים חטיפים חריפים, כופתאות, פאני פורי, תבלינים, רטבים, ממתקים הודיים, ובשישי גם תבשילים מיוחדים. על הדרך מאפייה קווקזית, חומוס-פול בפלאפל ז'אק ופיש אנד צ'יפס נהדרים בדוכן של אילוז. אם אתם בעניין אוכל צפון אפריקאי כנסו ללב הרחב של אידה, שמגישה סלטים, חריימה, קוסקוס, מפרום, קציצות בשר ודגים וארטישוק ממולא, ומאיצה בכולם לסיים הכל מהצלחת.
כתובת: דרך חברון, באר שבע
שוק רמלה
השוק הרמלאי, הממוקם על הדרך הישנה שחיברה בין נמל יפו לירושלים, היה במשך מאות שנים יעד נחשק לכיבוש על ידי נפוליאון, צלאח א-דין, הארון אל ראשיד, ריצ'רד לב הארי ודמויות היסטוריות נוספות. אולי ההיסטוריה שלו היא זו שגורמת לו להיתקע בזמן, ולמרות שלפני מספר שנים עבר מקצה שיפוצים וקירוי רחובותיו הצדדיים נראים עדיין מוזנחים. לשוק יש הרבה פוטנציאל לעוף על עצמו אבל נראה שזה לא בראש פרנסיו, אולי מתוך כוונה לשמר את הצביון האותנטי שלו.
השוק העירוני הוא סוג של קיבוץ גלויות של מוכרים וקונים ערבים, רוסים, הודים, אתיופים, טורקים ומרוקאים, שמקיימים, הלכה למעשה, פסיפס רב תרבותי בין דתות וקהילות מ-56 מדינות. על הבסטות מגוון עשיר של פירות וירקות צבעוניים, פיצוחים, קטניות, תבלינים ריחניים מרחבי העולם, גבינות, דגים מעושנים, מיליון סוגי זיתים וחמוצים, ממתקים בשלל צבעים, עוגות נוטפות דבש וגם כלי בית וקצת בגדים. הקונים כאן הם קבועים ואת "האורחים" מזהים מיד, בעיקר את אלה הממהרים להזמין את הפריקסה הטריפוליטאי, הסנדביץ' הטוניסאי, את הסמוסה החריפה והזנגולה המתוקה, וללוות בלימונדה, שעשרות שנים נמזגת מתוך בקבוק עם חור בתחתיתו.
כדי להכיר את הצבעים והטעמים התלוויתי לאופירה קוצ'ינה - בת לעדה הקוצ'ינית ובשלנית בחסד. הקוצ'ינה, ובשמה אופירה בר, היא בת למשפחה חקלאית ו"בת השוק" - כינוי שקיבלה הודות לאביה שהיה בעל דוכן ירקות. היא איחדה את כל כישוריה הקולינריים, את ההוויה המשפחתית, את הכרותה המעמיקה עם השוק ואנשיו, והתוצאה – סיור מרתק בין הדוכנים והחנויות. הסיור מלווה בסיפורים וזיכרונות, בעדות ובטעמים אתניים המאפיינים את העיר. על הדרך טעמנו תורמוס ופול מצרי, סמוסה הודית, סמבוסק עיראקי, זנגולה מרוקאית, בורקס טורקי, קפה אתיופי וחומוס ערבי אסלי. היא עוצרת בדוכנים ובתחנות משמעותיות בחייה, בהן חנויות קטניות ותבלינים הודיים, במעדניית גבינות, בדוכן החמוצים של כרמל, בדוכן של בורקס רמלה, בדוכן הירוקים, בחומוסיה של חליל ועוד. סמיכותו של השוק לאתרי תיירות היסטוריים מאפשרת לשרוף קצת קלוריות בין הטעימות, והיא מובילה למועדון קליפסו המיתולוגי ולכנסייה הפרנציסקאנית, בה התאכסן נפוליאון בדרך לכיבוש יפו, ובה תלוי ציור מרשים בן 500 של הצייר טיציאן האיטלקי. אתם תוכלו להוסיף את מוזיאון העיר, את המסגד הגדול ואת המגדל הלבן, מראשו תצפית מרהיבה על העיר ומרחבי השפלה וגוש דן.
ואם אתם כבר מגיעים נסו לכוון ליום רביעי אז פותחים במגרש החניה את שוק רמלה-לוד המפורסם.
כתובת: רחוב הרצל, רמלה | לפרטים על הסיור: 054-4210646