השבוע הכריזה חברת הלואו קוסט האירית ריאנאייר על הרחבת פעילותה בישראל והשקת קו טיסות חדש וישיר מתל-אביב לממינגן. אם גם אתם מעולם לא שמעתם את השם הזה ורצתם לחפש בגוגל, אז התשובה היא שממינגן ממוקמת בחבל בוואריה שבגרמניה ומונה כ-44 אלף תושבים - מעט יותר ממספר התושבים בראש-העין.
אבל לא רק ריאנאייר מספקת לנו שיעור בגאוגרפיה עם טיסות ליעדים כמו באדן-באדן שרבים מאיתנו, ככל הנראה, לא שמעו עליה לפני שהקו הזה הושק, או לורוצלאב שבפולין. גם הצצה אל לוח הטיסות של וויז אייר מאתגר את ההיכרות שלנו עם מפת העולם. כך למשל, החברה מפעילה, בין היתר, טיסות מתל-אביב ליעדים כמו טימישוארה או סיביו ברומניה; או אייר מולדובה שמציעה להטיס אתכם לקישינב שבמולדובה. מצד אחד, נחמד לגוון את מפת היעדים הקלאסית של הנוסע הישראלי, שכוללת בדרך-כלל את רומא, פריז ולונדון עם ערים קטנות שמספקות חוויה תיירותית מרעננת. מצד שני, זו לא בדיוק המטרה שעומדת לנגד חברות התעופה שפותחות קווים מנמלי התעופה הקטנים הללו.
לא במקרה מדובר בעיקר בפעילות של חברות לואו קוסט שמבחינתן תחשיבי האקסל - ובעיקר עמודת ההוצאות - עומדים מעל לכול. הפעילות של החברות בנמלי התעופה הקטנים היא בבחינת win-win: רשויות התעופה המקומיות האמונות על אותם נמלים קטנים דוגמת ממינגן משוועות לפעילות תעופתית בינלאומית, והחברות מצידן מקבלות תמריץ בדמות הפחתת האגרות שאותן גובים נמלי התעופה בכל העולם.
מדובר באגרות על השירותים שמקבלת חברת התעופה בנמל עבור מכלול הפעילויות שכרוכות בנחיתה ובהמראה. הן נקבעות לפי שעת הנחיתה, משך השהות על הקרקע, עבודת הסבלים הפורקים והמעמיסים, מספר דלפקי הבידוק וכדומה. ככל שמדובר בנמל תעופה מבוקש שבו תנועת הנוסעים גדולה, דוגמת הית'רו בלונדון שנחשב לאחד מהנמלים המבוקשים והיקרים בעולם - כך האגרות מתייקרות בהתאם. מנגד, ככל שמדובר בנמל תעופה קטן ולא מרכזי - הן צונחות; וככל שמדובר בנמל תעופה המרוחק מיעד תיירותי מרכזי ומובהק - התעריף אטרקטיבי יותר, והוא יכול לכלול גם תמריצים דוגמת פטור מלא מאגרות בשנה הראשונה, 75% הנחה בשנה השנייה, 50% בשנה השלישית וכו'.
השיטה של פטור מאגרות מוכרת גם לרשויות בישראל. כך, נמל התעופה רמון, שצפוי להיפתח עד סוף השנה, יעניק פטור מאגרות לחברות התעופה שינחתו בו למשך 3 שנים. בנוסף, חברות התעופה הזרות שיפעילו טיסות ישירות לרמון, ושרשימתן הולכת ומתארכת, יקבלו, בדומה לנחיתות בנמל התעופה עובדה, סבסוד של 60 אירו לכל נוסע לטובת קמפיין החורף המביא עשרות אלפי תיירים לאילת.
האגרות שגובות רשויות התעופה על השירות לחברות בכל שדה נחשבות למקור הכנסה בלתי מבוטל עבורן. מדובר באגרות אחידות לכל חברות התעופה, אלא שהן יכולות להשתנות בהתאם לאטרקטיביות ולרצון של המדינה לעודד פעילות של חברת תעופה כזו או אחרת. מנגד, מדיניות אגרות קשוחה יותר יכולה להשאיר חברות פוטנציאליות מחוץ לתמונה. ריאנאייר, למשל, לא קיבלה פטור או הקלות מנתב"ג, ולכן 4 שנים לאחר פתיחת השמיים בישראל היא הסכימה להגיע רשמית לארץ רק לאחר שהובטחו לה ממענקים ממשרד התיירות.
הסוכרייה של משרד התיירות
לצד האגרות המופחתות יש גם סוכרייה בדמות מענק כספי מטעם משרד התיירות הישראלי עבור הפעלת טיסות מאותם יעדים שנחשבים לנידחים יחסית. כך, לפי נוהלי המשרד, חברת תעופה זרה שמפעילה טיסות מיעדים חדשים לישראל, תקבל מענק של 250 אלף אירו לכל קו, בהנחה שהיא עומדת בתנאי הקובע כי מדובר ביעד בעל פוטנציאל להגדלת התיירות הנכנסת לישראל. כך למשל, עבור הקו לממינגן שיפעל בתדירות של שתי טיסות שבועיות, תקבל ריאנאייר מענק של 500 אלף אירו.
בתמורה, היא צריכה להשקיע את הסכום הזה בפרסום מקומי המשווק את ישראל כיעד תיירותי, זאת באמצעות שליחת ניוזלטר לקהל פוטנציאלי, קמפיין שילוט חוצות ביעד, סדנאות לסוכני נסיעות וכדומה. אחרי שחברת התעופה מוכיחה כי נערכו פעילויות שיווק לשביעות-רצונו של משרד התיירות - היא זכאית לקבל את המענק.
הדרך מקדשת את האמצעים?
נציין כי מדיניות מענקים כזו אינה גורפת ברחבי העולם, ויתרה מכך - היא כלל אינה שכיחה בשווקים מתפתחים שהרבה יותר משוועים מאיתנו לתיירים. לפיכך נשאלת השאלה האם עידוד חברות התעופה במטרה להגדיל את כניסות התיירים לישראל יכול וצריך לבוא דרך הפחתת אגרות הנמלים במקום המענקים של משרד התיירות? יש מי שגורס שכן. מצד שני, לא נראה שבלו"ז העמוס הנוכחי של נתב"ג האגרות שמשלמות חברות התעופה יופחתו - וזו גם הסיבה שנמל טרמינל 1 הוקם עבור טיסות הלואו קוסט, ששם מלכתחילה האגרות נמוכות יותר.
כמו כן, האם הכספים שזורמים מאחורי הקלעים דרך מענקים, סבסוד או הנחות על אגרות תעופה הם בבחינת הדרך שמקדשת את האמצעים בדרך אל המטרה הנכספת לשבור שיא במספר התיירים שמגיעים לישראל? נדמה שהתשובה נכון לעכשיו היא כן.