בתור מי שרואה את עצמה כירושלמית אסלית, מעולם לא טרחתי לטייל בה. מבחינתי אני מכירה אותה בעל פה, את הסמטאות, השכונות, המקומות הנדירים שרק ירושלמים אמיתיים מכירים. וכתל אביבית בהווה, אני מאוד גאה בזהות הירושלמית שלי אך לא מרבה לבקר בה. לאחרונה גיליתי שאני בעצם לא יודעת כלום, ושירושלים היא מעיין נובע של מקומות מסתור, אנשים קסומים, נופים עוצרי נשימה ואוויר, הו האוויר. לא סתם שרים עליו בפאתוס שהוא צלול כיין.
יותר מכך, גיליתי את עין כרם, שכונה בקצה העיר שהייתה פעם כפר ערבי נפרד ואחרי שנת 48 היא הפכה לאחד המקומות הנדירים בישראל. בבתים, בין הסמטאות, אפשר למצוא מטחנות קמח, חנויות, אמנים, מוסיקה חיה, מטפלים אלטרנטיביים, כנסיות ומקוואות מתקופת בית שני. היא שכונה, אבל היא בעצם מעין כפר ריזורט מושלם, לא קיטשי, קפסולה שכוללת את כל מה שצריך כדי להפוך טיול למושלם.
המקום
בעלי ואני הגענו ל-24 שעות מושלמות בעין כרם, כשאת הלילה בילינו במלון אלגרה. המלון היפהפה שוכן בסמטאות עין כרם. הוא נסתר וסודי. הוא לא זר לאווירת הרחוב של עין כרם אלא משלים אותה עם בנייה מקורית, חצרות פנימיות יפיפיות ואווירה שקטה. כבר בכניסה ברור לנופש שהוא לא הגיע לאיזה מלון בוטיק מצועצע וממוצע, אלא לחוויה מעוצבת היטב של טבע ופינוק. חצר הכניסה מקושטת פינות ישיבה, מפל קטן, מוזיקה נעימה שבוקעת מרמקולים בלתי נראים ואווירת חופשה אירופאית.
הכניסה למבנה, שהוא מבנה עתיק עם תקרות גבוהות שמזכיר אולמות אבירים, עוצבה בטעם משובח, עם יצירות אמנות מרהיבות על הקירות, שנותנות קונטרסט חזק מאוד בין עתיק לחדש. הכל מריח טוב, הכל נעים. קיבלו את פנינו עם משקאות ובחיוך רחב, הסבירו על המתקנים ומיד ליוו אותנו לחדר. האירוח במלון כולל כמובן את הלינה בחדר המפנק, 24 שעות של קפה, מיץ תפוזים סחוט ומים, סאונה רטובה, סאונה יבשה וארוחת בוקר נהדרת שאפשר לאכול גם בחדר המרכזי וגם באחת מפינות הקסם הפזורות במלון - על יד המפל הקטן, על הגג המשקיף על כל עין כרם או בשולחן רחב ידיים לכל המשפחה.
החדר
כשנכנסים לחדר באלגרה צריך מיד לשבת כי אי אפשר לעמוד ביופי. קירות אבן יפהפיים משובצים בנדיבות בחלונות צופים לירוק, מיטה רחבה שקוראת לך "בואי ומהר" וחדר שירותים ענק עם קירות שיש ואמבטיה מרהיבה. כמובן שבחדר גם טלוויזיה גדולה, אבל אין בה כמעט צורך מאחר והחדר עצמו הוא יצירת אמנות. חדר שמשלב בצורה חכמה מאוד בין העירוני והחדשני, עם רהיטים מעוררי קנאה ויצירות אמנות היפסטריות על הקיר, לבין המקורי, האסלי, האורגינל. התאפקנו שלא להתנפל על המיטה הענקית ועצרנו לצלם כמה תמונות, אבל זה לא היה קל. חשוב לי לציין שחרף היותי ירושלמית, הקור מפחיד אותי מאוד אבל החדר היה חמים ונעים וסיפק לנו שקט שאי אפשר למצוא היום, בטח לא בעיר.
מה עושים?
או, טוב ששאלתם. לשמחתנו הרבה בילינו את יומנו בעין כרם עם פנינה עין מור, מורת דרך אחת ויחידה. הקליק איתה היה מיידי, והסיבה לכך היא שממש בתחילת הסיור איתה היא הסבירה לנו - עין כרם מציעה למטיילים בה שלל חוויות - טיול בין הכנסיות העתיקות, בין המעיינות, בטבע הפראי או בחנויות הקטנות. "הסיור שלי הוא לא ממש כזה" סיפרה פנינה, "אני אוהבת ללכת לבתים של אנשים ולשמוע את הסיפורים שלהם". וזה בדיוק מה שקיוויתי, כי בילדותי הייתי עשרות פעמים במנזר הרוסי, במעיין עין כרם או בחנות השוקולד, אבל לא הכרתי את האנשים המקומיים, לא ידעתי איך נראים חייהם ולא טעמתי את הטעם האמיתי של הכפר.
ואז הגיעה פנינה, כולה מצחיקה וכיפית, יודעת-כל אבל לא חפרנית, מכירה את כל הכפר ומפזרת חיוכים לכל מקום. פנינה היא גם יקירת העיר ירושלים שפיתחה את התיירות בבירה ובעין כרם בפרט והיא מכירה את הכפר כמו את כף ידה. התחלנו את הסיור שלנו אצל עתליה, שעליה פנינה אמרה לנו מראש שהיא "אישה מתוקה". אחר כך למדנו שהיא גם הבת של פנינה, אז אמנם היא לא אובייקטיבית אבל אנחנו הסכמנו עם האבחנה. עתליה היא שפית ירושלמית שטיילה בכל העולם, למדה סוגי בישול שונים ומשונים ואז הפכה את הבית שבו גדלה כילדה למקום ייחודי לארוחות השף שהיא מכינה. הבית הזה מרהיב וכולל חלונות ענק שמשקיפים לאגם ולכל הכפר. היא מלקטת בעצמה את החומרים, בוחרת רק את הטוב ביותר, ובמטבחה ריח נפלא ורשימות כתובות בכתב יד של מצרכים שהיא צריכה לקנות.
היא קצת אולד סקול, במובן הכי טוב של המילה, ועל פי הריבות שהגישה לנו עם תה של אחר הצהריים, היה לנו ברור שהיא יודעת את מלאכתה. הן סיפרו לנו יחד את סיפורן, את הסיפור של הבית המהמם שלהן, את תחילת דרכה של עתליה כשפית ועל האירועים שהיא מארחת כיום. הן עשו לנו חשק עז לבלות בוקר שישי שמשי בחדר האירוח המרהיב שלה.
אחרי הביקור אצל עתליה ירדנו אל עמק התימנים ונעתקה נשימתנו מהשקדיות שכיסו את הירוק. תל אביביים שכמותנו, היינו יכולים להפסיד את הפריחה היפיפיה הזו, אבל במקום זה פנינה הסיעה אותנו בכפר וחשפה אותנו ליופי הבלתי יתואר הזה. תכינו את הפלאפונים, כי אי אפשר להפסיק לצלם.
אחר כך לקחה אותנו פנינה ל"בחפץ כפיה" - בית מלאכות עתיקות שממוקם בלב עין כרם, ובו שלל כלים ידניים מרשימים. במקום תמצאו גם חנות בה מוכרים את המוצרים שמכינים בעבודת יד: חוטים שנטוו ונצבעו בעזרת קליפות אגוזים ותבלינים, בובות ובדים שנתפרו בנול, סבונים בעבודת יד ורקמות יפיפיות.
לאחר מכן נסענו לאפרת גיאת, רועת צאן אמיתית (!) שמכינה גבינות וגרה בבית מהמם, על העמק, יחד עם העיזים שלה והחמור. היא סיפרה לנו על איך הגיעו התימנים אל עין כרם והראתה לנו תמונות מרהיבות של משפחתה. השיחה איתה הייתה מרתקת ופשוט לא רצינו ללכת משם.
פנינה הראתה לנו את הגיוון המדהים ששוכן בכפר הירושלמי, את בתי העשירים ואת הבתים העתיקים ביותר. את הצלבנים שמסתובבים בסמטאות, ואת הדתיים הלאומיים שיושבים על הספסל ומנגנים בעוד. את המיקרוקוסמוס הקסום הזה שנשאר ממנו כל כך מעט. היא סיפרה לנו גם על מאבקיה הבלתי פוסקים לשמור על עין כרם ולמנוע את הבנייה רבת הקומות שמתוכננת בה. היא אידיאליסטית, לא כופה את דעותיה, אך מרתק לשמוע את השקפת עולמה. היא קשורה לעין כרם כאילו הייתה ילדה שלה, ועושה את כל המאמצים לשמר את האווירה המיוחדת של המקום. אנחנו נדבקנו בחיוניות שלה, וידענו שאם יבואו הקבלנים והיזמים לראות את עין כרם דרך עיניה של פנינה, הם לא ירצו יותר לבנות בה בניינים ויחידות דיור, אלא להשאיר אותה ירוקה, נסתרת וקסומה.
לפרטים נוספים: 02-6418682 - פנינה.
מה אוכלים?
בערב זכינו לאכול במסעדה ותיקה, מקסימה ושובת לב, שנמצאת בלב הכפר - פונדק עין כרם. עוד בתור ירושלמית נהגתי לבקר שם הרבה מאחר ובזמני היו מעט מאוד מסעדות ירושלמיות שהיו פתוחות בשבת. ותנו לי לומר לכם - פונדק עין כרם הצליח לשמור לאורך השנים על הייחודיות שלו, על החן הספציפי שהופך אותו למקום קסום. בכל עת תוכלו למצוא במסעדה מצד אחד לקוחות קבועים שהמלצרים והמלצריות מכירים בשמות הפרטיים, כמו גם לקוחות שמגיעים מכל הארץ וצובאים על המסעדה, בעיקר בשישי ושבת.
התפריט העשיר, המגוון והמגרה מתאים לכל חיך, אבל באמת. נע בין מנות קלאסיות כמו שניצל או פיצה, אבל מציע גם מנות דג נהדרות, חציל אגדי, פוקצ'ה שלעד אתחרט שלא סיימתי ועוד. המבנה המקורה בחורף נפתח בימי הקיץ ומציע ישיבה נוחה מאוד, גם בפנים וגם בחוץ. המלצרים והמלצריות היו מקסימים ואנחנו סעדנו כמו מלכים. אני אדם של מתוק אז חייבת להמליץ במיוחד על מנה שהמלצר התעקש שניקח, שמה - "קרמינו" והיא כל מה שאדם חובב שוקולד יכול לבקש לעצמו. סיימנו שמנמנים בעוד כמה קילו ומצאנו את עצמנו מתגלגלים בקור הירושלמי לכיוון המלון. תכינו את עצמכם לארוחה משביעה וטעימה באווירה ירושלמית, לא מתלהבת ולא יומרנית. אסלי, כבר אמרתי?
כמה עולה המלון?
בימים א'-ד' החל מ-1,390 שקלים
חמישי וסופ״ש החל מ-2,080 שקלים
האירוח על בסיס לינה וארוחת בוקר לזוג
בשורה התחתונה
עין כרם סיפקה לנו אירוח מושלם. הרגשנו כאילו קפצנו לאיזה כפר אירופי נידח, שהצליח לשמור על הקצב שלו לאורך שנים. זה מקום עשיר בחוויות ייחודיות, אנשים שלא פוגשים בכל יום, נופים מרהיבים ואוויר הרים נפלא. הנשים שהכרנו בסיור הציגו לנו עין כרם אחרת ממה שהכרתי, אמיתית, מלאת חן, לא מהונדסת לטובת התייר אלא טבעית, אותנטית. כל זאת בשילוב עם האוכל המעולה של הפונדק ובעיקר האירוח המפנק באלגרה, שהיה בסטנדרט גבוה מאוד, גרמו לנו לרצות לחזור שוב לעוד ביקור. מעכשיו אדע לא להיות יהירה, ולהבין שלירושלים יש עוד הרבה פינות קסומות, שכונות מרתקות ואנשים מהממים שאני לא מכירה.
מלון אלגרה, דרך האחיות 13, ירושלים. להזמנות: 02-6500506 או באתר.
*הכתבת הייתה אורחת המלון